רבינו שמשון על פרה ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על פרה · ח · >>

משנה א[עריכה]

השוקת:    שנתמלא לחטאת:

טהר ונטמא שני:    הטמא נטהר והטהור נטמא:

כשרין:    המים:

עמד:    הפועל והבעלים התחילו לעשות מלאכה:

משנה ב[עריכה]

נטמא:    הסנדל וטימא את האדם לחטאת אף על פי שאם נפלו משקין על בשרו טהור כדקתני בבבא שאחר זו והיא פירושא דהך קמייתא דגזרו על משקין טהורין שיטמאו כסותו לחטאת הואיל ומשקין טמאין בעלמא מטמאין כלי לתרומה כדאיתא בפ"ק דשבת (דף יג ב) האוכלין והכלים שנטמאו במשקין אבל על בשרו לא גזור במשקין טהורין מאחר דאפילו טמאין אין מטמאין אדם לתרומה אף על גב דמשקין טמאין מטמאין אדם לחטאת כדתנן לקמן בפירקין והסנדל שנטמא בהנך משקין טהורין חוזר ומטמא אדם לחטאת דלחטאת אין מונין ראשון ושני כדתנן לקמן אפי' הן מאה בפרק שנים עשר והיינו דקאמר מטמאיך לא טמאוני ועוד יש לפרש במשקין שאחר קידוש דמטמאין כלי ואין מטמאין אדם דהנופלים נפסלים בהיסח הדעת ותנן לקמן בפ"ט (מ"ח) דמי חטאת שנפסלו אין מטמאין הטהור לחטאת לא בידו ולא בגופו ונהי דאדם לא מיטמאו כלים מיטמו ועוד דאפי' נפסלו נהי דהנושא מי חטאת שיש בהן כדי הזייה או נוגע בהן טמא כדתנן בריש כלי' לחטאת מיהא טהור דאל"ה הנושא צלוחית של מי חטאת נטמא ויחזור ויטמא את הצלוחית ותחזור הצלוחי' ותטמא את המים ומצינו נמי כל העסוקים בפרה דמטמאי' בגדי' והפרה טהורה:

משנה ג[עריכה]

מטמאין בגדים:    בשורף פרה ופרים ומשלח את השעיר ובאוכל נבלת עוף טהור בכולהו כתיב כבוס בגדי' ול"ש בגדים שהוא לבוש ול"ש בגדים שהוא נוגע ואפי' כל כלים מידי דהוה אנושא את הנבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה דלא ממעטין אלא אדם וכלי חרס אף על גב דכתיב בהו כבוס בגדים כדפרישית בפ"ק דכלים ופרה ופרים עצמן ושעיר ונבלת עוף אם נגעו בבגדים טהורים והיינו שהבגדים אומרים לאדם מטמאיך לא טימאוני ובערוך פי' בערוך (רדם) דערום העסוק בפרה וערום המשלח את השעיר וערום האוכל נבלת עוף טהור כולן טהורין ואם הם לבושין נטמאו והיינו שהאדם אומר לבגדיו מטמאיך לא טימאוני ודבר תימה מנא ליה הא:

משנה ה[עריכה]

כל ולד הטומאות:    כגון ראשון ושני:

אין מטמא כלים:    אלא אב הטומאה ומשקה שנטמא בראשון ושני מטמא כלי' כדאיתא בפ"ק דשבת (דף יד ב) גזירה משום משקה זב וזבה:

משנה ו[עריכה]

אין כלי חרס מטמא את חבירו:    דאין נעשה אב הטומאה כדאמרי' בסוף עירובין (דף קד ב) ואין מטמא חבירו אבל מטמא משקין והמשקין מטמאים חבירו גזירה משום משקה זב וזבה:

משנה ז[עריכה]

כל הפוסל את התרומה:    כגון ידים שניות עושות משקין תחלה לטמא חולין וידים שנגעו באוכלי חולין טהורין:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "השורף את הפרה ופרים המשלח את השעיר מטמא בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאין בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי ר"מ וחכ"א פרה ופרים הנשרפים מטמאין אוכלין ומשקין ושעיר המשתלח אינו מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין ר"ש אומר פרה מטמאה אוכלין ומשקין שהיתה לה שעת הכושר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אין מטמאין אוכלין ומשקין שלא היתה להן שעת הכושר ר' יהודה אומר פרה כיון ששחטה מטמא במשא באפרה:" ברייתא זו מפורשת בזבחים בסוף טבול יום (דף קה א):

עוד תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ח) "יש כאן שהוא אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני כיצד גיסטרא שהיא מלאה משקין טהורין וגיסטרא טמאה שהיא כפויה על פיה צפו משקין מן התחתונה ונטמאו באויר העליונה וחזרו וטימאו את התחתון הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני זב שישב ע"ג אבן מסמא אוכלין ומשקין שתחתיו טהורין משכב ומושב שתחתיו טמאין הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני ר' יהודה אומר יש כאן שהוא אומר מטמאי מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני כיצד קערה שהיא מלאה משקין טהורין ואחורי' טמאי' ונתונה ע"ג טבלא וככר של תרומה כרוך ע"ג טבלא צפו משקין מתוכה ונגעו מאחוריה ניטמאו וטימאו את הטבלא וחזרה הטבלא וטימאה את הככר ה"ז אומר מטמאי מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני יש כאן שהוא אומר טימאני וטימאתיו כיצד טבול יום שהיה בידו קמח של תרומה ומשקין של חולין טהורין ובללן זה בזה טמאים הרי זה אומר טימאני וטימאתיו קדירה שהיא מלאה משקין טהורין ותורמוסין טמאים פחות מכביצה נתונין לתוכה נתפחו ונעשו כביצה הרי זה אומר טימאני וטימאתיו טהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין אפילו הוא טהור והן טהורים נטמאו וטימאוהו הרי זה אומר טימאני וטימאתיו יש כאן שהוא אומר טימאני וטיהרתיו כיצד מטלית שטלאה על הקופה מטמא' אחד ופוסלת אחד הפרישה מן הקופה קופה מטמאה אחד ופוסלת אחד ומטלית טהורה הרי הוא אומר טימאני וטיהרתיו יש כאן שהוא אומר טיהרני וטימאתיו כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות ירד וטבל לתוכו הוא טהור ומקוה טמא הרי זה אומר טיהרני וטימאתיו יש כאן שהוא אומר טיהרני וטיהרתיו כיצד תיבת שהיא טמאה טמא מת והביא מסמר שהוא טמא וקבעו בה טהורה התיבה וטהור המסמר הרי זה אומר טיהרני וטיהרתיו טהור שהזה על הטמא טהור המזה ונטהר הטמא והרי זה אומר טיהרני וטהרתיו שלש מקואות בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה מים שאובין ושאובין מן הצד ירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין והטובלין טהורין הרי זה אומר טיהרני וטיהרתיו." פי' וגיסטרא טמאה ריקנית וכשצפו משקין שבתחתונה לאוירה נטמאו וחזרו וטמאו התחתונה ואין כלי מטמא כלי ומשקה מטמא כלי גזירה משום משקה זב וזבה כדאיתא בפ"ק דשבת (דף יד ב): על גבי אבן מסמא כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. הרי אוכלין ומשקין שתחתיו טהורין ומשכב ומושב שתחתיו מיטמאין אוכלין ומשקין. ואחורים טמאין כדתנן (כלים פכ"ה מ"ו) כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו אוגנו אזנו וידיו טהורין. קמח של תרומה שלא הוכשר ומשקין של חולין טהורין דאין טבול יום פוסל משקה חולין. נתפחו התורמוסין והמשקין גרמו התיפוח. שלשת לוגין בפרק קמא דשבת (דף יד א) מפרש מאי טעמא גזרו בהן הרי נטמא האדם בשלשה לוגין וחזר האדם וטמאם. טהורה התיבה כגון תיבה שפתחה למעלה וכשקבע בה המסמר סתם פתחה. ג' מקוואות משנה היא במסכת מקואות פ"ו (מ"ג): (הגה"ה עיין בוישלח זוטא תמצא משניות כיוצא באלה עד כאן):

משנה ח[עריכה]

כל הימים כמקוה:    בפרק ח' שרצים (דף קט א) מייתי לה וכמקוה היינו לכל הנך מילי דקתני סיפא דפסולין לזבים דבעו מים חיים דכתיב (ויקרא טו, יג) ורחץ בשרו במים חיים ולמצורע דכתיב (שם יד, נ) אל כלי חרס על מים חיים ולמי חטאת דכתיב (במדבר יט, יז) מים חיים אל כלי ועוד מוסיף ר"מ דלענין זוחלין נמי לא מטהרי דלכל דבר דינם כמקוה ואין מקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן שקווין ועומדין כדתניא בתורת כהנים אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך המעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן:

רבי יהודה אומר לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול:    דכי משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מי בראשית ולא נאמר ימים בלשון רבים אלא מפני שמעורבין בו מיני ימים הרבה שכל הנחלים הולכין אליו:

רבי יוסי אומר כל הימים וים הגדול תורת מעיין עליהם:    ולענין שהם מטהרין בזוחלין מפני שדרך נחלים הולכין וזוחלין עליהם וזה דרכם אבל פסולין הם לתורת מים חיים דהכתוב קראם מקוה:

משנה ט[עריכה]

פסולים לחטאת:    והמלוחין והפושרין מוכין שמם וצריך לדקדק מנלן דמשום דמלוחין ופושרין מיפסלי ושמא משום דיש להן שם לווי כדפרישי' במסכת נגעים פרק ארבעה עשר:

מכזבין פסולים:    משום דכתיב מים חיים ומיהו לא חיים לעולם בעינן דלא פסול אלא המכזבין פעם אחת בשבוע אבל פעם אחת ביובל לא פסילי:

פולמסיות:    חיילות של גייסות:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "וכן היה ר' יהודה אומר יורדת הצלמין פסולה מפני שכזבה בשעת פולמוס אמרו לו והלא כל מי בראשי' כזבו בשעת פולמוס שילוח הית' נמלה מהלכת בו אבל מעיין שהוא יוצא בשנה זו מצד זה ושנה זו מצד זה או שהי' רבה בימות הגשמי' ומתמעט בימו' החמה כשר:"

משנה י[עריכה]

מי קרמיון:    נהרות של א"י הן כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (דף עד ב) ועל נהרות יכוננה אלו ארבע נהרות ירדן ירמוך קרמיון ופיגה:

מי בצים:    מלשון (איוב ח יא) היגאה גומא בלי בצה והן מי בצעים ועפר וטיט מעורב בהן וכתיב מים חיים אל כלי והכא איכא חציצה בין מים לכלי ותימה לשמואל דאמר בפרק במה אשה (דף סה ב) ובפרק אין בין המודר (דף מ א) ובפרק בתרא דבכורות (דף נה ב) דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת בימי תשרי בלבד שמא ירבו נוטפין על הזוחלין למה לן טעמא הכא מפני שהם מי ביצים תיפוק ליה דבעינן מים חיים אל כלי ונראה מתוך כך דלאו דוקא פרת דהוא הדין שאר נהרות ביומי תשרי לא חיישינן לנוטפין ומשום דפרת היה בבבל נקטיה וא"ת ולשמואל וכי אין לו תקנה למי חטאת ולזבים דבעו מים חיים אלא ביומי תשרי ויש לומר דיש תקנה במעיינות שאין מי גשמים מתקבצין לתוכן או בבאר מים חיים דדוקא בנהרות שהן גדולים חיישינן שחרדלית של גשמים מתאספין על כל גדותם ואין אדם יכול לשומרה ולעיל בפ"ג (מ"ב) תנן שהי' ממלא מן מי השילוח לכהן השורף את הפרה וסתמא כל ימות השנה שהי' ממלא במנין זה שאין חרדלית של גשמים יורדים לתוכו והא דאמרינן בפ' בתרא דבכורות (דף נה ב) הנודר ממי פרס אסור בכל מים שבעולם משום דכולהו למטה מפרת ועינתא דמדליין סולמי דפרת נינהו נהי דפרת גופיה חיישינן לרבוי נוטפין למעיינות היוצאין במחילות מתחת הקרקע לא חיישינן לתערובתן לרבוי מיני תערובתן שמים פסולין מתערבין בהן:

ונתערבו:    כאחד פסול אסור לקדש ממקום התערובת ובשניהם כשרין כשר ורבי יהודה פוסל אפי' בשניהן כשרין ליטול ממקום התערובת גזירה אטו אחד פסול:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "כל הנהרות פסולין לקדש בהן מי חטאת ומודה ר' יהודה במעיין היוצא משני מקומות וחוזר ומתערב במקום אחד כשר וכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם את החבית ממעיין זה למעיין זה ונותנן בשוקת אחת ומקדש וכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם צלוחית מחבית זו וצלוחית מחבית זו ונותנן בשוקת אחת ומקדש:"

משנה יא[עריכה]

באר אחאב:    מים חיים הם:

עד שתצל:    צלולין כמעיקרא:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "הכל שוין בבאר שירד לתוכה שטף של מימי גשמים שהוא צריך להמתין עד שיחזרו המים לכמות שהיו." פי' במים מודו דמתערבין טפי מחרסית ומאדמה: