רבינו שמשון על ידיים ב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משטיפה אחת. שבבת אחת שפך מים עד הפרק:
ידו טהורה. אע"ג דאין בכלי רביעית אלא דאתו משירי טהרה: [הגה"ה *ס"א ולא יתכן דמשמע שתי ידיו משטיפה אחת הוא דלא הא משתי שטיפות מהני הא אדרבה בשטיפה אחת עדיף כדאשכחן בריש מכילתין דפליגי במוסיפין אלא מים ראשונים קרי שטיפה אחת כל זמן שלא נטל כי אם פעם אחת עד הפרק ובידו אחת הוא דסגי בפעם אחת אע"פ דאין בכלי רביעית אלא דאתו משירי טהרה אבל לשתי ידיו אע"ג דאתו משירי טהרה לא מהני עד שיטול ב' פעמים עד הפרק ובהא ליכא מאן דפליג לר"מ ובככר של תרומה הוא דפליגי היכא דנטל את הראשונים מרביעית ונפל עליהם ככר של תרומה דר"מ סבר כי היכי דמהני לטהר ידיו מהני נמי לטהר עצמן ורבי יוסי סבר לטהר ידיו מהני ואינהו גופייהו טמאין היכא דנפלו ואפילו מים הנשארים על ידיו אם נגע בהם ככר של תרומה נטמא עד שיבואו שניים ויטהרום אף על גב דלטהר ידים לא בעי שניים דאי בעי מנגב ידיה ואכיל והך דנטל ראשונים למקום אחד והשניים למקום אחר נפקא מינה אפילו לר"מ דהא דמטהר ר"מ בראשונים ה"מ כשנטל מרביעית אבל מפחות דאתו משירי טהרה צריך ליטול ראשונים ושניים כדפרישית וראשונים טמאין
שתי ידיו ושנים טהורים. ע"כ:] משטיפה אחת. שבפעם אחת שפך על שתי ידיו עד הפרק אע"ג דאתו משירי טהרה:
רבי מאיר מטמא. את ידיו עד שיטול מרביעית:
נפל ככר של תרומה. על אותן מים שנפלו מידיו לארץ:
טהור. כמו שהידים טהורות:
ר' יוסי מטמא. [*צ"ל בככר] בבגד אבל הידים ודאי טהורות מידי דהוה אסיפא דנטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ורבי מאיר סבר דלא דמי דהתם איפסיק והכא לא איפסק:
נטל את הראשונים למקום אחד. בזויות זו והשניים בזוית אחרת ונפל ככר של תרומה למקום שנפלו הראשונים טמא הככר והוא הדין אם נגע הככר במים ראשונים שעל ידיו שהככר טמא:
על השניים טהור. דשניים טהורין הן אבל ראשונים ושניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה על המים שנפלו לארץ טמא כדקתני סיפא שאין השניים מטהרין אלא מים שעל גבי ידיו כלומר הראשונים שעל גבי ידיו השניים מטהרין אבל הראשונים שנפלו לארץ אין השניים מטהרין:
ונמצאת על ידיו קיסם או צרור. אע"פ שהן רפויים ובאין בהם המים:
ידיו טמאות. אע"פ שנתן עליהם את השניים משום דמים שעל הצרור נטמאו מחמת ידיו:
שאין המים האחרונים מטהרין אלא מים שעל גבי היד. כלומר ולא שעל גבי הקיסם והצרור:
כל שהוא מבריית המים טהור. אפילו מה שעל גבי הצרור אי נמי מודה רבן שמעון בן גמליאל במים שעל גבי הצרור אלא אהא דנקט תנא קמא מים שעל גבי היד קאי ואתא רבן שמעון בן גמליאל לרבויי אפילו יבחושין אדומים שברייתן מן המים כדאיתא בפרק כל הזבחים שקיבלו (דף כב.):
תניא בתוספתא [פ"א] אחד הנוטל ידו אחת ואחד הנוטל שתי ידיו אחד ידו של גדול וא' ידו של קטן צריך ליטול מי רביעית רשב"ג אומר שתי ידיו של שנים נידונות כשני אנשים כיצד שנים שנטלו לשתי ידיהן מי רביעית לא יחזיר השני ויטול ידיו משירי רביעית הנוטל את ידיו צריך לשפשף את ידיו שפשפה בחבירתה טמאה בראש או בכותל טהורה חזר ונגע בהן טמאה הנוטל ידיו משטיפה אחת צריך ליטול מי רביעית דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר לשתי ידיו צריך שיטול מי רביעית לידו אחת אפילו נטל משירי רביעית כשר כל החוצצין בגוף חוצצין בידים ובקידוש ידים ורגלים בבית המקדש. פי' צריך ליטול מי רביעית שיהא בכלי רביעית. נידונות כשני אנשים כמו שמפרש כיצד. לא יחזיר השני ויטול ידיו כלומר ידו השניה דמתחלה לא נטל כי אם ידו האחת וזאת השניה נעשית כיד אדם אחר שלישי ומי רביעית ניטלין לשנים ולא לשלשה. צריך לשפשף כלומר לקנח מים שעל ידיו במפה או בשאר דברים כדאמרינן בפ"ק דסוטה (דף ד:) כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא ושפשוף לשון קינוח הוא כי ההוא דבריש אמר להם הממונה (דף ל.) זאת אומרת מצוה לשפשף ובסוף יום הכיפורים (דף פח.) מבערב ישפשף ובשלא נטל כי אם הראשונים איירי דאי נטל את השניים היכי קתני סיפא בשפשף בראש חזר ונגע בהן טמאה הרי טיהרו השניים את הראשונים שעל גבי היד כדקתני מתני' ומיהו אפשר דשפשוף בעי לעולם. שפשפה בחבירתה טמאה כגון שנטל ידו אחת ושפשפה בשניה שלא נטל. בראש או בכותל שפשפה לנגבה טהורה. חזר ונגע בהן לאחר ששפשף ידו בראשו או בכותל חזר ונגע באותן מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל. טמאה שאותן מים טמאין וחזרו וטמאו את היד שנגע בהן אע"ג דכל כמה דלא שפשף מיטהרי בשפשוף השתא דחזר ונגע גרע וצריך ליטול כתחלה לידו אחת. אפילו נטל משירי רביעית כשר. על כרחין רבי יוסי לפרושי מילתא דר' מאיר קאתי דהא משמע במתניתין דמודה רבי מאיר בידו אחת:
חזרו ליד טהורה. דכיון דלא יצאו ראשונים חוץ לפרק לא נטמאו השניים ביציאתם חוץ לפרק אבל כשיצאו ראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק שאין השניים מטהרין את הראשונים אלא עד הפרק אבל מה שיצאו מהם חוץ לפרק אין מטהרין. בפרק קמא דסוטה(דף ד:)אמרינן מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ופירש שם בקונטרס דהכי תנן נטל ראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה אגב חורפיה לא עיין בה דאלו ואלו אם חזרו לפרק א) לבד טמאה כשנטל ראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה:
נטל את הראשונים לידו אחת. בתוספתא מוכח דלאו דוקא ידו אחת אלא כל אחת ואחת בפני עצמה:
ידיו טמאות. יש מפרשים משום דכיון דלא נטל את הראשונים כאחת כאילו לא נטל ולא יתכן דבריש פ"ב דגיטין (דף טו:) מוכח דאי משי ידיה חדא חדא ידיו טהורות אלא היינו טעמא דכשצירף ידיו אחרי כן כדי לקבל המים השניים נטמאו ידיו בנגיעתם זו בזו דמים שעל יד זו מטמאין מים שע"ג חבירתה כמו שהיו מטמאין ככר של תרומה כדפרשינן בריש פירקין ובכל מקום שמתקנחות בו טמאות מידי דהוה אשפשף בראשו או בכותל דלעיל בתוספתא וחזר ונגע בהן טמאה וכשנטל השניים לא טהרו את הראשונים כיון שנטמאו מחמת מי חבירתה אלא אדרבה גם השניים נטמאו בהן ודוקא בנטל הראשונים זו לעצמה וזו לעצמה אבל אם נטל את הראשונים לשתי ידיו כאחת נחשבות שתי הידים כיד אחת ואין מטמאות זו את זו:
ושפשפה בחבירתה. כבר פירשתיה לעיל בתוספתא:
ובלבד שירפו. כלומר שירפו ידיהן כדי שיבאו בהן המים והא קא משמע לן כדתניא בתוספתא [פ"ב] דנוטלין ארבעה וחמשה זה בצד זה ואינו חושש משום ארבעה דברים משום שמא נטמאו משום שמא נעשה בהן מלאכה משום שמא לא ניטלו מן הכלי משום שמא לא ניטלו מן הרביעית. כלומר שאם נפלו מיד זה ליד זה נטמאו ונעשה בהן מלאכה ולא נטלו מן הכלי ואין חוששין נמי שמא לא ניטלו מן הרביעית דאם היה חצי לוג לחמשה ותנן לעיל בפ' קמא [מ"א] מחצי לוג לארבעה ולא לחמשה נמצא כשהשמש הולך ושופך מים על ידיהם (אם) כשנטלו השלשה ונשאר עדיין בכלי רביעית מהניא נטילה לשנים האחרונים וספק הידים טהורות:
תני"א בתוספ' [פ"ב ע"ש] נטל את הראשונים זו לעצמה וזו לעצמה ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו כאחת טימאו זו את זו נטל את הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל שניים זו לעצמה וזו לעצמה [א] אם נתכוין ידיו טהורות ואם לאו טמאות נטל את הראשונים ונטמאה אחת מידיו הרי זה נוטל את השניים בשניה ואינו חושש נטל את הראשונים ויצאו חוץ לפרק ונטל את השניים על גבם ונפל ככר של תרומה מן הפרק ולפנים טמא מן הפרק ולחוץ טהור נטל את הראשונים ואת השניים [ב] חוץ לפרק ונפל ככר [של] תרומה טמא והדין נותן שיהא טהור ומה אם [ג] הראשונים שאין מטהרין [ד] רק המים שעל גבי היד מטהרין את המים שעל גבי הארץ שניים שמטהרין את המים שע"ג היד אינו דין שיטהרו את המים שע"ג הארץ. פירוש אם נתכוין ידיו טהורות דכוונה בעינן כדפרישית לעיל בפרק קמא. ואם לאו ידיו טמאות אפילו נתכוין בראשונים ולא נתכוין בשניים דגרע מאילו לא נטל השניים כלל דמטמאו הראשונים לשניים שלא נתכוין מאחר דיש לראשונים טומאה לאחר שנתקנחו מעל גבי ידיו כדמוכח בברייתא דלעיל. ונטמאה אחת מידיו כגון שנגעה במשקין טמאין. נוטל את השניים בידו השניה וטהורה יד השניה. ואינו חושש אע"פ שהראשונה טמאה היא. נטל את הראשונים ויצאו חוץ לפרק כלומר עד הפרק נטל ומעצמן יצאו חוץ לפרק ונפלו מהם לארץ משם שיש עתה מהם לארץ כנגד הפרק וכנגד חוץ לפרק ונטל את השניים על גבי הראשונים שעד הפרק. ונפל ככר של תרומה על המים שבארץ מן הפרק ולפנים טמא. דמים שנפלו מן הפרק ולפנים לא טיהרו אותן השניים כדאמרן לעיל שאין האחרונים מטהרין אלא מים שעל גבי היד ולא מים הנופלין לארץ. מן הפרק ולחוץ טהור היינו מים שיצאו מעצמן חוץ לפרק ומשם נפלו לארץ דטהורין הן ואין להן טומאה כלל הואיל וממקום הכשר נטילה באו שם ומשם נפלו לארץ אבל נטל ראשונים ושניים חוץ לפרק ונפלו מהן לארץ טמאין כולם בין מן הפרק ולפנים בין מן הפרק ולחוץ ואין השניים מטהרין אותן שעל הארץ כלל ואפילו שחוץ לפרק אע"פ שהיה בדין מקל וחומר שיהיו טהורין כמו שמפרש ומה אם הראשונים שאין מטהרין את המים שעל גבי היד דבעודם על היד הם טמאים עד שיבואו שניים ויטהרום ואפי' במקום שנתקנחו כדאמרן לעיל ואפי' הכי מטהרין את המים שעל גבי הארץ היינו אותם שיצאו מעצמן חוץ לפרק ונפלו משם לארץ דאם נפל עליהם ככר של תרומה טהור שניים שמטהרין מים שעל גבי היד כדאמרן כ"ש שדין הוא שהיה להן לטהר מים שעל גבי הארץ:
ספק נעשה בהן מלאכה. דמלאכה פוסלת מים לנטילה כדתנן לעיל פרק קמא:
יש בהן כשיעור. כדתנן בפרק קמא:
טמאין. פסולין לנטילה:
ספיקן טהור. אפי' יש במים שנטל כל הנך ספיקות טהור והיינו ספק ליטהר דפליגי בסיפא רבנן ור' יוסי ובאידך בבא מפרש כיצד ליטמא ולטמא טהור:
שני ככרים טמאין. דמטמאין את הידים כדתנן לקמן בפ"ג (מ"ב) כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות והשתא קמפרש ספק ליטמא ולטמא וכבר פירש ספק ליטהר:
שני ככרים טהורים. בשל תרומה איירי שהידים פוסלות את התרומה:
הידים כמות שהיו והככרים כמות שהיו. הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו:
תני"א בתוספ' [פ"א] היו לפניו שתי כוסות באחד נעשה בו מלאכה ובאחד לא נעשה בו מלאכה נטל מאחד מהן לשתי ידיו ועשה טהרות [ה] תלויות מן השני ועשה טהרות מן הראשון לא עשה מן השני ועשה טהרות מן הראשון ועשה מן השני ועשה אלו ואלו מונחות אלו ואלו טהורות נטל מאחד מהן בידו אחת ועשה טהרות תלויות מן השני ועשה טהרות מן הראשון ועשה מן השני ועשה אלו ואלו מונחות אלו ואלו טהורות היו לפניו שתי כוסות אחד טמא ואחד טהור ונטל מאחד מהן לידו אחת ועשה טהרות תלויות מן השני ועשה טהרות מן הראשון ועשה מן השני ועשה אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות נאכלו ראשונות ונטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות טהורות משנעשו שניות שניות תלויות נטל מאחד מהן לידו אחת ועשה [ו] טהרות תלויות את השני ועשה טהרות את הראשון ולא עשה את השני ועשה טהרות את הראשון ועשה את השני ולא עשה אלו ואלו מונחות אלו ואלו תלויות היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה ולפניו שתי כוסות אחד טמא ואחד טהור ונטל [ז] מאחד מהן לשתי ידיו ועשה טהרות תלויות רבי יוסי אומר הטמאה בטומאתה היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה ולפניו שני ככרים אחד טמא ואחד טהור ונגעו שתי ידיו בככר אחד בין כאחת בין בזה אחר זה או שנגעה ידו אחת בשני ככרים זה אחר זה הידים והככרים תלויות נגעה ידו אחת בשני ככרים כאחת הידים כמו שהיו והככרים ישרפו. פירוש תלויות לא דמי לספק נעשה בהן מלאכה דמתניתין דידיו טהורות דהתם בכוס אחד אבל הכא דבשעת נטילה שני הכוסות לפניו שיש אחד שנעשה בו מלאכה ודאי הטהרות שעשה תלויות. מן השני ועשה טהרות האי טהרות כמו טהורות וטובא איכא בהך ברייתא שכך פירושו כלומר אותן טהרות שעשה טהורות דכיון דאזל ליה כוס ראשון הרי שני שעומד לפניו כספיקא דמתניתין ספק נעשה בהן מלאכה ספק לא נעשה בהן. מן הראשון ולא עשה מן השני ועשה טהרות כלומר טהרות הללו טהורות וטעמא כדפרישית. אלו ואלו טהורות דמגו דמטהרינן בשניות מטהרינן נמי בראשונות ועוד הואיל וכבר אזיל ליה כוס שני וכל דינים הללו נמי בידו אחת. הרי אלו מוכיחות דאע"ג דבספק מלאכה מטהרינן כי האי גוונא גבי ספק טומאה החמירו ותולין לשתיהן הואיל ואחת מהן נעשית בכוס טמא אבל כשנאכלו הראשונות או שאבדו קודם שנעשו שניות הרי זה כמשנתינו דבספק טמאים טהור ודין זה נמי בידו אחת. ר' יוסי אומר הטמאה בטומאתה רבי יוסי לטעמיה דקאמר במתני' ספק ליטהר טמא. ונגעו שתי ידיו בככר אחד ולא ידעינן אם בטמא אם בטהור דאם בטמא נגעו שתי הידים טמאות ואם בטהור נגעו נהי שהככר פסול מחמת היד טמאה אין חוזר ומטמא היד טהורה אפילו נגעו בו שתי הידים כאחת משום הכי הידים תלויות דשמא בטהור נגעו. והככרות תלויות משום דשמא בטמא נגעו וכן ידו אחת בשתי הככרות בזה אחר זה דלא ידעינן אי זו יד דשמא היינו ידו הטמאה לפיכך הידים תלויות ושמא היינו יד הטהורה דנגעה בככר הטהור תחלה ואחר כך נגעה בטמא לפיכך הככרות תלויות אבל ידו אחת בשתי הככרות כאחת הידים כמות שהיו דשמא הטמאה נגעה בהן. והככרות ישרפו דאפי' אם תימצי לומר טהורה נגעה בהן נטמאת היד מחמת הככר דכל הפוסל את התרומה מטמא ידים להיות שניות וחזרה היד וטמאה את הככר הטהור:
עו"ד תני"א בתוספתא (ריש פ"ב) הכהנים מקדשין במקדש ביד עד הפרק ברגל עד הסובך הנוטל ידיו לא יאמר הואיל והראשונים טמאין הריני נוטל את הטמאין ואם עשה כן צריך לנגב את ידיו אבל המטביל את ידיו אינו צריך לנגב את ידיו הנוטל ידיו צריך להגביה את ידיו שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את ידיו אבל המטביל את ידיו אינו צריך להגביה ידיו. פי' עד הסובך כמו עד סובך של רגל דפ' הזרוע (דף קלד:) דהיינו עד ראש השופי בשר שקורין פלופ"א בלע"ז. הואיל והראשונים טמאין שמים ראשונים שנטלתי בהן ידי טמאים הריני נוטל גם את השניים מהטמאין. אם עשה כן כלומר שנטל שניים מן הטמאין. צריך לנגב משמע הא נטל שניים מן הטהורים ידיו טהורות ואין צריך לנגב אע"פ שהראשונים היו מן הטמאין וא"א לומר כן דאם מועילין השניים לטהר הראשונים הטמאים שלישיים נמי יועילו לטהר ראשונים ושניים הטמאים ולא יהא צריך לנגב דמאי שנא אלא לעולם צריך לנגב מטמאים אפי' ראשונים לחודייהו כיון דהיו טמאים והא דנקט ואם עשה כן לאשמועינן דאפילו הכי במטביל אין צריך לנגב שהטבילה מטהרת מים הטמאים בהשקה דמקוה והוא דמטביל במ' סאה. שלא יצאו מים חוץ לפרק היינו במים ראשונים אבל משניים לא חיישינן אם לא יצאו ראשונים חוץ לפרק כדתנן לעיל נטל את הראשונים עד הפרק ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה: