משנה ידים ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת ידים · פרק ב · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

הידים מיטמאות ומיטהרות עד הפרק.

כיצד, נטל את הראשונים עד הפרק, ואת השניים חוץ לפרק, וחזרו ליד, טהורה.

נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק, וחזרו ליד, טמאה.

נטל את הראשונים לידו אחת ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו, טמאות.

נטל את הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים לידו אחת, ידו טהורה.

נטל לידו אחת ושפשפה בחברתה, טמאה.

בראשו או בכותל, טהורה.

נוטלין ארבעה וחמשה זה בצד זה או זה על גבי זה, ובלבד שירפו, שיבואו בהם המים.

נוסח הרמב"ם

הידים מיטמאות ומיטהרות עד הפרק כיצד נטל את הראשונים עד הפרק והשנים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים ואת השנים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה נטל את הראשונים לידו אחת ונמלך ונטל את השנים לשתי ידיו טמאות נטל את הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל את השנים לידו אחת ידו טהורה נטל לידו אחת ושיפשפה בחברתה טמאה בראשו או בכותל טהורה נוטלין ארבעה חמישה זה בצד זה או זה על גבי זה ובלבד שירפה שיבואו בהם המים.

פירוש הרמב"ם

כשנטל את הראשונים חוץ לפרק חזר מה שנכנס מן המים חוץ לפרק משקין טמאים כמו שהקדמנו וכן המים אשר על ידיו וכשנטל מים שניים הם מטהרים כל מה שנטל ידיו ממים ראשונים אמנם מה שנכנס מן המים הראשונים חוץ לפרק אין המים השניים מטהרין אותן לפי שאין מטהרין אלא עד הפרק ועל כן כשחזר מן המים אשר חוץ לפרק לידים טמאו אותם לפי שהם משקין טמאים כמו שבארנו ועל כן כשטהר ידו אחת ואח"כ שפך מים שניים על ב' ידיו הרי נטמאו ידיו שניהם לפי שהמים השניים יטמאו בידו האחרת אשר לא נטהרה במים ראשונים וישובו המשקין טמאין ויטמאו היד האחרת אשר כבר טהרה וכן אם נטל ידו אחת במים ראשונים ונגב ידו הטהורה בידו האחרת או חכך אותה עם ידו האחרת טמאה לפי שהמים אשר עליהם הם משקין טמאין ומטמאים את הידים עד שישפוך עליהם מים שניים ואם חכך אותה בראשו ידו טהורה שכבר ביארנו שמשקין טמאין ואוכלין טמאין אמנם יטמאו הידים לא שאר אברי הגוף והתיר שירחצו אנשים רבים ידיהם קצתם על קצתם ואם היו טמאין ולא נאמר כי המים היורדין מידיו העליונים הם משקין טמאים לפי שהם מים ראשונים והידים אשר תחתיהן לא יטהרו במים ההם כיון שהוא טמא לפי שהם כולם במדרגת יד אחת אנו חושבין אותם ובתנאי שלא ידחקו ידיהם שלא יכנסו בהם המים כדי שלא תהיה חציצה:

פירוש רבינו שמשון

חזרו ליד טהורה. דכיון דלא יצאו ראשונים חוץ לפרק לא נטמאו השניים ביציאתם חוץ לפרק אבל כשיצאו ראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק שאין השניים מטהרין את הראשונים אלא עד הפרק אבל מה שיצאו מהם חוץ לפרק אין מטהרין. בפרק קמא דסוטה(דף ד:)אמרינן מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ופירש שם בקונטרס דהכי תנן נטל ראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה אגב חורפיה לא עיין בה דאלו ואלו אם חזרו לפרק א) לבד טמאה כשנטל ראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה:

נטל את הראשונים לידו אחת. בתוספתא מוכח דלאו דוקא ידו אחת אלא כל אחת ואחת בפני עצמה:

ידיו טמאות. יש מפרשים משום דכיון דלא נטל את הראשונים כאחת כאילו לא נטל ולא יתכן דבריש פ"ב דגיטין (דף טו:) מוכח דאי משי ידיה חדא חדא ידיו טהורות אלא היינו טעמא דכשצירף ידיו אחרי כן כדי לקבל המים השניים נטמאו ידיו בנגיעתם זו בזו דמים שעל יד זו מטמאין מים שע"ג חבירתה כמו שהיו מטמאין ככר של תרומה כדפרשינן בריש פירקין ובכל מקום שמתקנחות בו טמאות מידי דהוה אשפשף בראשו או בכותל דלעיל בתוספתא וחזר ונגע בהן טמאה וכשנטל השניים לא טהרו את הראשונים כיון שנטמאו מחמת מי חבירתה אלא אדרבה גם השניים נטמאו בהן ודוקא בנטל הראשונים זו לעצמה וזו לעצמה אבל אם נטל את הראשונים לשתי ידיו כאחת נחשבות שתי הידים כיד אחת ואין מטמאות זו את זו:

ושפשפה בחבירתה. כבר פירשתיה לעיל בתוספתא:

ובלבד שירפו. כלומר שירפו ידיהן כדי שיבאו בהן המים והא קא משמע לן כדתניא בתוספתא [פ"ב] דנוטלין ארבעה וחמשה זה בצד זה ואינו חושש משום ארבעה דברים משום שמא נטמאו משום שמא נעשה בהן מלאכה משום שמא לא ניטלו מן הכלי משום שמא לא ניטלו מן הרביעית. כלומר שאם נפלו מיד זה ליד זה נטמאו ונעשה בהן מלאכה ולא נטלו מן הכלי ואין חוששין נמי שמא לא ניטלו מן הרביעית דאם היה חצי לוג לחמשה ותנן לעיל בפ' קמא [מ"א] מחצי לוג לארבעה ולא לחמשה נמצא כשהשמש הולך ושופך מים על ידיהם (אם) כשנטלו השלשה ונשאר עדיין בכלי רביעית מהניא נטילה לשנים האחרונים וספק הידים טהורות:

תני"א בתוספ' [פ"ב ע"ש] נטל את הראשונים זו לעצמה וזו לעצמה ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו כאחת טימאו זו את זו נטל את הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל שניים זו לעצמה וזו לעצמה [א] אם נתכוין ידיו טהורות ואם לאו טמאות נטל את הראשונים ונטמאה אחת מידיו הרי זה נוטל את השניים בשניה ואינו חושש נטל את הראשונים ויצאו חוץ לפרק ונטל את השניים על גבם ונפל ככר של תרומה מן הפרק ולפנים טמא מן הפרק ולחוץ טהור נטל את הראשונים ואת השניים [ב] חוץ לפרק ונפל ככר [של] תרומה טמא והדין נותן שיהא טהור ומה אם [ג] הראשונים שאין מטהרין [ד] רק המים שעל גבי היד מטהרין את המים שעל גבי הארץ שניים שמטהרין את המים שע"ג היד אינו דין שיטהרו את המים שע"ג הארץ. פירוש אם נתכוין ידיו טהורות דכוונה בעינן כדפרישית לעיל בפרק קמא. ואם לאו ידיו טמאות אפילו נתכוין בראשונים ולא נתכוין בשניים דגרע מאילו לא נטל השניים כלל דמטמאו הראשונים לשניים שלא נתכוין מאחר דיש לראשונים טומאה לאחר שנתקנחו מעל גבי ידיו כדמוכח בברייתא דלעיל. ונטמאה אחת מידיו כגון שנגעה במשקין טמאין. נוטל את השניים בידו השניה וטהורה יד השניה. ואינו חושש אע"פ שהראשונה טמאה היא. נטל את הראשונים ויצאו חוץ לפרק כלומר עד הפרק נטל ומעצמן יצאו חוץ לפרק ונפלו מהם לארץ משם שיש עתה מהם לארץ כנגד הפרק וכנגד חוץ לפרק ונטל את השניים על גבי הראשונים שעד הפרק. ונפל ככר של תרומה על המים שבארץ מן הפרק ולפנים טמא. דמים שנפלו מן הפרק ולפנים לא טיהרו אותן השניים כדאמרן לעיל שאין האחרונים מטהרין אלא מים שעל גבי היד ולא מים הנופלין לארץ. מן הפרק ולחוץ טהור היינו מים שיצאו מעצמן חוץ לפרק ומשם נפלו לארץ דטהורין הן ואין להן טומאה כלל הואיל וממקום הכשר נטילה באו שם ומשם נפלו לארץ אבל נטל ראשונים ושניים חוץ לפרק ונפלו מהן לארץ טמאין כולם בין מן הפרק ולפנים בין מן הפרק ולחוץ ואין השניים מטהרין אותן שעל הארץ כלל ואפילו שחוץ לפרק אע"פ שהיה בדין מקל וחומר שיהיו טהורין כמו שמפרש ומה אם הראשונים שאין מטהרין את המים שעל גבי היד דבעודם על היד הם טמאים עד שיבואו שניים ויטהרום ואפי' במקום שנתקנחו כדאמרן לעיל ואפי' הכי מטהרין את המים שעל גבי הארץ היינו אותם שיצאו מעצמן חוץ לפרק ונפלו משם לארץ דאם נפל עליהם ככר של תרומה טהור שניים שמטהרין מים שעל גבי היד כדאמרן כ"ש שדין הוא שהיה להן לטהר מים שעל גבי הארץ:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חזרו ליד טהורה - דכיון דראשונים לא יצאו חוץ לפרק, לא נטמאו השניים ביציאתן חוץ לפרק. אבל כשיצאו ראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד, טמאה, לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק, שאין השניים מטהרים הראשונים [היוצאים] חוץ לפרק, אלא עד הפרק בלבד הן מטהרין יא:

נטל את הראשונים לידו אחת - שנטל במים ראשונים כל יד ויד בפני עצמה, ואח"כ צירף שתי ידיו לשפוך עליהם מים שניים, ידיו טמאות. דכשצירף ידיו, נטמאו ידיו בנגיעתן זו בזו, דמים שעל גב זו מטמאים מים שעל גבי חברתה יב, כמו שהיו מטמאים ככר של תרומה, ונטמאו הידים מחמת משקין טמאים. וכשנטל את השניים, לא טיהרו את הראשונים, כיון שנטמאו מחמת מים של חברתה, אלא אדרבא גם השניים נטמאו בהן. ודוקא כשנטל את הראשונים זו לעצמה וזו לעצמה. אבל אם נטל את הראשונים לשתי ידיו כאחת, נחשבות שתי ידים כיד אחת ואין מיטמאות זו בזו. כך מצאתי פירוש משנה זו בפירושי רבותי. ורמב"ם פירש, נטל את הראשונים לידו אחת, שנתן מים ראשונים על גבי יד אחת בלבד, ואח"כ צירף שתיהן לשפוך עליהן מים שניים, ידיו טמאות. שהמים שניים מיטמאין באותה היד שלא נטהרה, וחוזרים ומטמאים היד הטהורה:

ושפשפה בחברתה - שלא נטלה. נטמאו המים שעליה מחמת חברתה דלא נטלה, וחוזרים ומטמאין את היד שנטל:

בראשו או בכותל - אם שפשפה בראשו או בכותל כדי לנגבה:

טהורה - ואם לאחר ששפשף חזר ונגע באותן המים שבאו מידו לראשו או לכותל, טמאה. שאותן מים טמאין הן וחוזרים ומטמאים היד שנגעה בהן. אע"ג דכל כמה דלא שפשף (לא מיטמאים) [מטהרין. כצ"ל] בשפשוף, כי שפשף וחזר ונגע, גרע טפי:

נוטלים ארבעה וחמשה זה בצד זה - ואין חוששים משום ארבעה דברים, משום שמא נטמאו כשנפלו מיד זה ליד זה יג, ושמא יש להם דין מים שנעשה בהם מלאכה, ומשום שמא לא נטלו מן הכלי, ומשום שמא לא נטלו מן הרביעית יד:

ובלבד שירפו - ידיהם שלא תהיה שם חציצה:

פירוש תוספות יום טוב

עד הפרק. יש מחלוקת בין הפוסקים. להרי"ף עד הפרק כל היד עד הקנה של זרוע. ולהרא"ש עד מקום חיבור האצבעות לכף היד. ומיהו לגירסת הרי"ף אף להרא"ש בתרומה עד הקנה. והב"י מסיק דאף לחולין ראוי לנהוג כהרי"ף:

כיצד נטל את הראשונים עד הפרק כו'. פי' הר"ב דכיון דראשונים לא יצאו חוץ לפרק כו'. ביאור הענין. שאין הידים מטמאים משקים. אלא עד הפרק. אבל משקים שנגעו חוץ לפרק טהורין. וכן אין מים שניים מטהרין את הראשונים אלא בעודן בתוך הפרק. אבל נפלו עליהן חוץ לפרק אין מטהרין אותן. וחוץ לפרק דרישא וסיפא. הוא שהיו בתחלתן תוך הפרק. ויצאו אח"כ חוץ לפרק. ב"י (ריש) סימן קס"ב:

נטל את הראשונים לידו אחת כו' ידיו טמאות. כתב הר"ב כל יד ויד כו' דמים שע"ג זו מטמאין מים שע"ג חברתה. כן לשון הר"ש. והב"י העתיק ל' הר"ש דמסיים וגם את היד:

נטל לידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה. הך סיפא אתיא במכ"ש דרישא. נטל את הראשונים לידו אחת. ונמלך ונטל את השניים לשתיהן. דהכא לא נטל לשניה כלל. כ"ש דטמאה. ונ"ל דלא קתני לה אלא למתני בהדה. בראשו או בכותל טהורה:

נוטלין ד' וה' זה בצד זה כתב הר"ב ואין חוששין כו' משום שמא נטמאו כשנפלו מיד זה ליד זה. לפי שהם כלם במדרגה יד אחת אנו חושבים אותה. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב ומשום שמא לא נטלו מן הרביעית. דאם היה חצי לוג לה'. ותנן לעיל בפ"ק מחצי לוג לד' ולא לחמשה. נמצא כשהשמש הולך ושופך מים על ידיהם. (אם) כשנטלו הג' נשאר עדיין בכלי רביעית. מהני נטילה לשנים האחרונים. וספק ידים טהורות. הר"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על הברטנורא) ביאור הענין, שאין הידים מטמאין משקין אלא עד הפרק. וכן אין מים שניים מטהרים הראשונים אלא בעודן בתוך הפרק. וחוץ לפרק דרישא וסיפא, הוא שהיו בתוך הפרק ויצאו אחר כך חוץ לפרק. ב"י:

(יב) (על הברטנורא) וגם את היד. הרא"ש:

(יג) (על הברטנורא) לפי שהם כולם במדרגת יד אחת אנו חושבים אותם. הר"מ:

(יד) (על הברטנורא) דאם היה חצי לוג לחמשה וכשהשמש שופך מים על ידיהם ונשאר בכלי רביעית לשנים האחרונים, מהני נטילה, וספק ידים טהורות. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הידים מיטמאות ומיטהרות וכו':    כך צ"ל. אבל ה"ר יהוסף ז"ל מחק היוד וכתב כן מצאתי ע"כ. וכתוב בסמ"ג עשין סימן כ"ז דגרסת רש"י ז"ל בסוטה דף ד' נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה:

נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה:    וכך הביאה ג"כ בספר התרומה ע"כ וכן נראה הגירסא בשבלי הלקט סימן ל"ו. והטור גרסתו בא"ח סי' תס"ב כגרסתנו ושם בבית יוסף הביא ג"כ שתי הגירסאות וביארם. וז"ל רש"י ז"ל תניא הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חיץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ומים שניים מטהרין את הידים כדתנן במס' ידים שצריך מים על ידיו שני פעמים הראשונים מטהרין את הידים והשניים מטהרין את המים הטופחין על ידיו שנטמאו בתחלה מחמת ידים ותני התם הידים מיטמאות ומיטהרות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה ומיטהרות בנטילה. נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה שהרי טהרו שניים את הראשונים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה כלומר יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים אלא עד הפרק כמשפטם וחזרו הראשונים ליד טמאה שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים והשניים לא טהרו את היוצאין הלכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה שמא יצאו מים הראשונים ויטמאו את הידים עכ"ל ז"ל. ומתני' דקתני מים ראשונים ושניים מיירי דוקא כשידיו נקיות דאז די לו בשני פעמים אבל אם ידיו מלוכלכות בשום דבר צריך מלבד אלו השניים פעם אחת קצת מן הרביעית להסיר הלכלוך דשלשתם סגי ברביעית אחת ודעת הרמב"ם ז"ל שלא נזכרו מים שניים אלא לענין תרומה ולא לענין חולין כלל:

בפי' רעז"ל וחזרו ליד טמאה לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק שאין השניים מטהרין את הראשונים שחוץ לפרק וכו'. אמר המלקט לשון הר"ש והרא"ש ז"ל לפי שנטמאו השניים בראשונים וכשחזרו ליד טמאוה והיינו דאמרי' בפ"ק דסוטה מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אבל כשלא נטל את הראשונים אלא עד הפרק אע"פ שיצאו השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה כי היד חוץ לפרק טהורה ולא נטמאו בה השניים ופי' רש"י ז"ל שם בסוטה דהכי תנן נטל הראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה אגב חורפי' לא עיין בה דאלו ואלו אם חזרו לפרק טמאה לבד כשנטל ראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה ע"כ:

עוד בפירושו של רעז"ל משום שמא נטמאו כשנפלו מיד זה ליד זה ומשום שמא יש להם דין וכו' כך צ"ל:

נטל את הראשונים לידו אחת וכו':    עיין בבית יוסף א"ח סימן קס"ב. וראיתי שהגי' ה"ר יהוסף ז"ל נטל את הראשונים בידו אחת ונמלך ונטל את השניים בשתי ידיו ידיו טמאות נטל את הראשונים בשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים בידו אחת ידיו טהורות נטל ידו אחת וכו' וכתב כך מצאתי ע"כ:

נטל ידו אחת ושפשפה כו':    מצאתי כתוב שם בספר לבוש תכלת סעיף ח' וז"ל נטל ידו א' ושפשפה לנגבה בראשו או בכותל טהורה ואם אח"כ חזר ונגע באותם מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל טמא שאותם מים טמאים וחזרו וטמאו את היד שנגעה בהם ואע"ג דכל כמה דלא שפשף מטהרין בשפשוף כלומר וא"כ צריכין לומר שהמים שעל הידים טהורין הם ומטהרין את הידים השתא דחזר ונגע גרע כן כתוב בש"ע והם דברי רבינו שמשון וצריכין ביאור דה"ד דאי מיירי ששפך רביעית שלם בבת א' על היד ושפשפה בראש או בכותל וחזר ונגע בהן אמאי טמאה כבר נתבאר דהנוטל ברביעית שלם אין כאן מים טמאים כלל וכן אם נטלם מרביעית שלם ובזה אחר זה במים ראשונים ושניים כדינא אמאי טמאה הרי טהרו השניים את הראשונים שע"ג היד אלא ע"כ מיירי שלא נטל כי אם מים ראשונים בפחות מרביעית והאי פחות מרביעית ה"ד אם לא היו יותר בכלי שנטל ממנו רק אלו המים אמאי אם שפשפה בראשו או בכותל ונגבה טהורה הא לא היו כאן מים כשיעור טהרה אלא ע"כ מיירי דאתו משיורי טהורה וא"כ משמע כאן דפחות מרביעית דאתו משירי טהרה ה"ה מצד א' דינם כרביעית שלם ומצד א' אינם כרביעית שנם. דינם כרביעית שלם שאם שפכן כולם בבת אחת על היד א"צ מים שניים אלא יכול לנגבם מיד והוי טהורה. ואינם כרביעית דברביעית אין כאן מים טמאין כלל ואפילו נגע בהן במים אחר הנגוב אינם מטמאין אבל הכא היד טהורה בנגוב והמים נשארו טמאים ואם חזר ונגע בהן אח"כ טמאו את היד. ונ"ל דמה"ט קאמר שפשפה בראשו או בכותל לנגבה ולא אמר שנגבה במטפחת משום דכשמקנח בשערות הראש או בכותל דרך הוא שמקנח היד ומשירה מיד ואין חוזר ונוגע באותו מקום ואין השערות והכותל מתלחלחים כ"כ שיטמאו מיד את היד אבל כשמנגב במטפחת דרך הוא לקנח ולחזור ולקנח ולכרוך המטפחת סביב ידו המתקנחת ונטמאת היד מיד באותו הניגוב שהרי חוזר ונוגע בלחלוחית שע"ג המטפחת מן המים נ"ל. א"נ לאידך גיסא נקט שפשפה בראשו או בכותל משום דבשערות ראשו ובכותל אין המים נבלעין בתוכם אלא נשארים שם בעין לפיכך אע"ג דבשעת נגוב הידים נטהרין מן הטעם שכתבתי שדרך להסירם מיד וכו' מ"מ כשחוזר ונוגע בהם כיון שהמים עדיין בעין הם שם חוזרות ומטמאים את הידים אבל כשמנגב במטפחת המים נבלעים לתוכה לפיכך ל"מ שמטהרים את הידים בשעת ניגוב אלא אפי' חזר ונגע בה אח"כ המים טהורות עכ"ל. טהורות כיון שאין המים הטמאים עלי' בעין רק נבלעים בתוכה וזה נ"ל עיקר וכן נוהגים דהואיל והוא דבר דמדרבנן אזלינן ביה לקולא ע"כ:

בראשו או בכותל (ג) טהורה:    קשה דבשלמא בכותל שפיר אבל בראשו אמאי טהורה הא מחכך בראשו בעי נטילה לתפלה כמו שכתוב בתשובת הרשב"א ז"ל. שהובאה בבית יוסף סוף סי' ד' דא"ח ותמצאנה בתשובותיו סי' קנ"ו וגם בתשובות להרמב"ן ז"ל שהובא בב"י א"ח סי' צ"ב וסי' קס"ד ופסקו ג"כ להלכה שם בספר ש"ע וא"כ נימא תהוי תיובתא להרשב"א ז"ל. ונראה לע"ד דלפי זה צריך לחלק בין שפשוף דמתני' לחכוך הראש דחכוך הוי בראשי אצבעותיו בין השערות דאיכא מלמולי זיעה טפי אבל שפשוף דמתני' הוי בפס ידו ואצבעותיו ע"ג קצוות שערות ראשו דליכא מלמולי זיעה כולי האי או שמא בראשו לאו דוקא אלא ר"ל כובעו וה"ה שאר בגדיו דו"ק:

נוטלין ד' או חמשה וכו':    ובטור א"ח סי' ק"ס וכתוב שם בבית יוסף ואפשר שאם ידי השני מרוחקין מידי הראשון לא עלתה לו נטילה לפי שהוא נוטל במי רחיצת חברו אלא כשידו השני סמוכות לידי הראשון מיירי דחשבינן להו כיד אחת ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

הידים מיטמאות:    כל טומאה שגזרו בהן:

ומיטהרות:    בנט"י:

עד הפרק:    להרא"ש היינו מקום חיבור האצבעות להכף [ופשוט לענ"ד דגם אגודל בכלל. שגם הוא צריך ליטלו עד מקום חיבורו בכף. אף שאינו עומד בשוה עם שאר האצבעות]. ולהרי"ף צריך ליטול עד מקום חיבור פיסת הכף בקנה הזרוע. וראוי להחמיר כן כשאפשר. ולומר שיהיה זה לו בלי נדר. מיהו בשידו מלוכלך. לכ"ע צריך ליטול כולו [קס"א רבינו מג"א סקי"ג]:

כיצד:    נ"ל דשואל כיצד. מדסד"א דהא דקאמר מיטמאות עד הפרק. היינו רק לענין גוף הידים קאמר. דרק עד הפרק טמאות. דבנגע שם משקה קודם נטילה נטמא. והרי אין הדבר קן. דאפילו עד הפרק וקודם נטילה. כל שנגע במשקה שלא בדרך נטילה לא נפסלו המים לנטילה לחולין. ורק לתרומה נפסל בכה"ג [כא"ח ק"פ סי"א]. וכ"כ הוה אפשר למיטעי בהא דקאמר מטהרות עד הפרק. היינו דאם נטל ידיו. רק עד הפרק נטהר. ואם נגע משקה אח"כ חוץ לפרק. נטמא גם אחר נטילה. וגם זה ליתא. דהרי גם קודם שנטל ידיו עד הפרק. לא נטמאו משקין שנגעו חוץ לפרק. אפילו לתרומה. ואפילו בנגעו הידים בראשון לטומאה [כהרמב"ם רפ"ח מאה"ו]. להכי מפרש כיצד:

ואת השניים חוץ לפרק:    ר"ל בשטיפה אחת על תוך הפרק וחוץ לפרק. וכ"ש בלא נטל את השניים רק חוץ לפרק. שאין שם מקום טומאה כלל:

טהורה:    כיון דמים הראשונים בעודן טמאין לא יצאו חוץ לפרק. אע"ג שאח"כ כשנתערבו בשניים יצאו חוץ לפרק כבר נטהרו כל המים שתוך הפרק [וזה ראיה לבלי לחוש ללחלוח אוזן הקנקן מהיד אחר שפיכה שנייה. מדבאו ממקום טהרה. וכמש"ל סימן י"א]. והיינו מה דקאמרינן ברישא מיטמאות עד הפרק. דר"ל דרק מים הראשונים שבאו עד הפרק. חוזרות ומתטמאות מהן כשיצאו וחזרו לבוא עליהן. אבל מים שבאו חוץ לפרק קודם שנטל שם. אע"ג שחזרו ושתתו משם לתוך הפרק טהורין. דלא גזרו טומאה על הידים. רק תוך הפרק ולא חוץ לפרק [כרמב"ם רפ"ח מאהט"ו]:

טמאה:    דמים הראשונים שנטמאו לפנים מפרק וחזרו ויצאו חוץ לפרק קודם שנטל השניים. נשארו בטומאתן. אף לאחר שנטל השניים. דמים שניים אינן מטהרין את הראשונים רק לפנים מהפרק. ולא חוץ לפרק. לפיכך כשיחזרו משם ללפנים מפרק. גם אחר שנטל השניים נטמאו הידים. והייצו מה דקאמר מיטהרות עד הפרק. ר"ל עד הפרק מטהרין מים שניים את הראשונים. אבל ביצאו מים הראשונים חוץ לפרק. וכ"ש בנפלו על מקום אחר. אע"ג ששוב נפלו עליהן מים שניים לא נטהרו הראשונים [וכלעיל מ"ב]. אלא דקמ"ל הכא דאפילו על גוף האדם. כל שבאו חוץ לפרק לא נטהרו הראשונים משניים. מיהו בנטל מים הראשונים בשטיפה אחת מרביעית. או שנטל הידים ג' פעמים לכל יד. אף שבאו הראשונים חוץ לפרק אין לחוש כלל [א"ח רסקס"ב. אמנם קשה לי גם הכא וגם לעיל במשנה ב'. בשנטל הראשונים ושניים למקום א'. אמאי טמאין. מ"ש מהא [מכשירין פ"ב מ"ג וד'] דבקדמו מים טמאים. ורבו אח"כ עליהו מים טהורים. נטהרו. י"ל התם כשהיו המים הטהורים שבאו עליהן מחוברין. אבל הכא דמים השניים שבאו על הראשונים הטמאין. שניהם תלושין. אדרבה נטמאו גם הם מהראשונים הטמאין. וכן מבואר שם [מכשירין שם פ"ד מ"י]. ואע"ג שגם בתלושין מצינו שהרוב הטהורים מבטלין מיעוט הטמאין. כמי גסטראות שהטילו לתוכן ישראל וכנעני [כפ"ב דמכשירין מ"ג]. ועוד טובא בכה"ג. התם מדטהור הוא משקה סרוח שאינו מקבל טומאה מהטמאה. וכמ"ש שם בס"ד [מכשירין פ"ב סי' י"ד. ועיין מ"ש עוד פ"א דמקואות שהארכתי שם]:

נטל את הראשונים לידו אחת:    ר"ל בפעם ראשון נטל כל יד בפני עצמו. ואח"כ בשעת נטילה שנייה קרבן יחד ונטלן:

טמאות:    דנטמא כל יד ממים הראשונים שבחברתה. ואין מים שניים מטהרין אותן שם. הלכך צריך לנגבן. ולחזור וליטלן [קס"ב ס"ד]. ונ"ל דבהך בבא תו רבותא קמ"ל דלא לבד חוץ לפרק אין שניים מטהרין הראשונים. אלא אפילו תוך הפרק. כיון שאינו אותו הפרק שנטל שם הראשונים. אין השניים מטהרין שם את הראשונים. וכל זה דוקא בנטל בפחות מרביעית. עכ"פ המים שע"ג טמאין [כא"ח קס"ב ס"ג]. דאז אע"ג שהמים הראשונים הטמאין. אין בהן כח לטמא אותה היד שנטל בהן. עכ"פ כשיגעו ביד אחרת יטמאוה. אבל בנטל ברביעית שלם לא נטמאו הראשונים כלל ואיך יטמאו ליד טהורה שנוגע בהן. ורק בנגע בהן יד טמאה שלא נטלה עדיין. אף שהיה בהראשונים רביעית ליד. אפ"ה ב' הידים טמאין דרביעית אין מקבל טומאה. עכ"פ בשעה שנגעה היד הטמאה. אין בהמים הראשונים שעל היד האחרת רביעית [קס"ב רבינו מג"א סק"ט]. ונ"ל דמדנקט תנא סתמא דמשמע אפילו היה בהראשונים רביעית אפ"ה ידיו טמאות. מזה מדייק הרמב"ם לפרש דהכא רק בנטל הראשונים רק על ידו אחת מיירי. וכמו שהביא הר"ב בשמו בפירוש הב'. דבזולת זה אין חילוק בין שנטל הראשונים על כל יד ויד בפני עצמו. או בשנטל ראשונים רק על יד א' ודו"ק. וכן פשטות לשון המשנה משמע טפי כהרמב"ם דנטל הראשונים רק על יד א'. מיהו לדינא לא פליגי הנך ב' פירושים אהדדי. ואין להקשות להרמב"ם האיך תטמא יד הטמאה להמים הטהורים שעל גב חברתה. הרי כל שלא נטל הידים הטמאים עם המים. לא נטמאו המים מחמת שנגע בהן יד טמאה [כלעיל פ"א מ"ה]. כבר תירץ רבינו מג"א [ק"ס סקט"ו] דדוקא כשהן בכלי אינן נטמאין במגע יד שלא נטל. אבל כשהן על היד בשעת נטילה בקל נטמאו. או נ"ל דהתם כשהן רביעית אין מקבלין טומאה מיד טמאה. משא"כ הכא שאינן רביעית בשעה שנגע בהן היד שלא נטל. מיהו דוקא בשנטל היד האחת רק בשטיפה אחת נטמאו שניהן בנגע בה יד שלא נטל. אבל בשנטל היד הראשונה ב' פעמים. שוב לא נטמאה היד שנטל בשנגע בה היד שלא נטל [וכמש"ל סי' י"א]:

נטל את הראשונים לב' ידיו:    שבשעת נטילה הראשונה קרב ב' הידים יחד. אע"ג שאח"כ בשעת נטילה שנייה נטל כל יד לעצמה. וכ"ש אם גם בנטילה שנייה היו ב' הידים מקורבין יחד. א"נ נ"ל דהא דקאמר ונמלך ונטל וכו'. ר"ל אע"ג שכשחזר ונמלך ליטול מים שניים כל יד לעצמה. והרחיק כל יד מחברתה. חזר ונגע זה בזה:

ידו טהורה:    דמדקרבן בנטילה ראשונה ונטלן בשטיפה אחת. הו"ל שניהן כיד א' ולהכי אפילו חזר והרחיקן ונגעו זה בזה לית לן בה [קס"ב ס"ד]:

טמאה:    וקשה הך בבא למה לי. הרי כ"ש הוא מרישא. בנטל הראשונים לכל יד בפני עצמה. ואח"כ השניים לב' ידיו בבת אחת, טמאות. כ"ש הכא דלא נטל שניים כלל. ואת"ל דהכא מיירי בנטל היד האחת ראשונים ושניים. ואח"כ נגע בה היד שלא נטל. ליתא, דהרי בכה"ג שנטל יד א' ב' שטופות. לא נטמאה מהוד הטמאה שנגעה בה [כרבינו מג"א קס"ב סק"י] וכ"ש אם נפרש הרישא כהרמב"ם. דגם התם מיירי שלא נטל הראשונים רק על יד א'. א"כ קשה טפי. דא"כ הוה סיפא זו רק כפילת דברים. ונ"ל דלא זו אף זו קתני. דלא מבעי ברישא. שכל עיקר נגיעת היד הטמאה בהטהורה. הוה כדי ליטול גם היד השנייה. וכל נגיעת יד טמאה במים מחמת נטילה מטמאה להמים [כרבינו מג"א ק"ס סקט"ו]. אלא אפילו הכא שלא היה רוצה רק ליטול יד א'. ונגיעת היד השנייה בה לא היה רק כדי לשפשף את היד שנטל. ולהכי סד"א מדלא היה נגיעת יד הטמאה בהמים שעל יד האחרת מחמת נטילה. לא תטמאה. דמידי דהוה כמים שהנחתום הדיח ידיו בהן דלא טימאן [כלעיל פ"א מ"ה]. קמ"ל דהכא שאני דעכ"פ דרך נטילה באו המים על יד הראשונה:

בראשו:    שאחר שנטל רביעית על ידו א' שפשפה לנגבה בראשו. ואע"ג שאפילו כשכבר נטל כדינו והתנגב ונגע באמצע סעודה בראשו. צריך ליטול ידיו מחדש בלי ברכה [כסי' קס"ד ס"ב]. י"ל הכא דלא נגע בידו בראשו רק כדי לנגבה. שאני [רמ"א קס"ב ס"ח. ולרבינו מג"א שם הכא מיירי בכובע שבראשו. וקשה לי מה קמ"ל. דמ"ש כובע ממפה שמתנגב בה. דבין בזה או בזה נבלעו המים בהדבר שמקנח בו. ואינו מטמא המים את הידים]:

או בכותל:    נ"ל דקמ"ל דאע"ג דהכותל קשה היא ואין המים נבלעים בה. סד"א דהו"ל כאילו נגע בהראשונים שנפלו על הכותל. דוודאי נטמאו הידים [כלעיל מ"ב]. קמ"ל דהכא שאני מדלא נגע שם רק דרך ניגוב:

זה בצד זה:    ואין חוששין לד' דברים כטר"ם. כלי. טומאה. רביעית. מלאכה. דכולן כיד א' חשיבי:

או זה ע"ג זה:    ובלבד שלא יפסיק הקלוח. ושיתכוונו מעיקרא ליטול כולם כאחת [ק"ס רבינו מג"א סק"כ]. וגם לא ידחקו הידים זה בזה כדי שלא תהיה חציצה. גם לא יהיו מרוחקין זה מזה ביותר [רבינו ב"י ססק"ס ד' ע"ח ע"ג]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים