משנה ידים ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת ידים · פרק ב · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

נטל את הראשונים למקום אחד, ואת השניים למקום אחר, ונפל ככר של תרומהז — על הראשונים, טמא. ועל השניים, טהור.

נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד, ונפל ככר של תרומה, טמא.

נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם או צרור, ידיו טמאות, שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שהוא מבריית המים, טהור.

נוסח הרמב"ם

נטל את הראשונים למקום אחד ואת השנים למקום אחד ונפל כיכר של תרומה על הראשונים טמא ועל השנים טהור נטל את הראשונים ואת השנים למקום אחד ונפל כיכר של תרומה טמא נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם או צרור ידיו טמאות שאין המים האחרונים מטהרין אלא המים שעל גבי היד רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא מבריית המים טהור.

פירוש הרמב"ם

כבר הודעתיך בהקדמה אשר קדמתי כי מים הראשונים תחלה וכשנגע בהן ככר של תרומה חזר שני כמו שנשתרש אמנם מים שניים הם טהורים וכאשר טהר ידיו במים ראשונים ומצא על ידיו עץ או אבן היא חציצה ואין ידיו טהורים והם נשארים בטומאתן ולא יהיו מים שניים אשר ירחץ בהם טהורים ולא יטהרו הידים לפי שאין כונתו במים שניים שיטהרו הידים ויסירו טומאתם ואמנם הכונה בהם שיסירו מה שנתלה ביד ממים הראשונים אשר הם משקין טמאים כמו שביארנו וזה ענין אמרו שאין המים האחרונים מטהרין אלא המים שעל גב היד והבן זה ואמרו כל שהוא מבריית המים טהור רצה לומר שהוא אינו חוצץ ואם נפלו על ידיו במים ראשונים דבר מן הרמשים המתילדים במים העומדים ידיו טהורות ואין הלכה כרשב"ג ובתוספת' (פ"א) כל החוצצין בגוף חוצצין בידים ובקדוש ידים ורגלים בבהמ"ק. וכבר ביארנו חציצת הגוף במקואות:

פירוש רבינו שמשון

נטל את הראשונים למקום אחד. בזויות זו והשניים בזוית אחרת ונפל ככר של תרומה למקום שנפלו הראשונים טמא הככר והוא הדין אם נגע הככר במים ראשונים שעל ידיו שהככר טמא:

על השניים טהור. דשניים טהורין הן אבל ראשונים ושניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה על המים שנפלו לארץ טמא כדקתני סיפא שאין השניים מטהרין אלא מים שעל גבי ידיו כלומר הראשונים שעל גבי ידיו השניים מטהרין אבל הראשונים שנפלו לארץ אין השניים מטהרין:

ונמצאת על ידיו קיסם או צרור. אע"פ שהן רפויים ובאין בהם המים:

ידיו טמאות. אע"פ שנתן עליהם את השניים משום דמים שעל הצרור נטמאו מחמת ידיו:

שאין המים האחרונים מטהרין אלא מים שעל גבי היד. כלומר ולא שעל גבי הקיסם והצרור:

כל שהוא מבריית המים טהור. אפילו מה שעל גבי הצרור אי נמי מודה רבן שמעון בן גמליאל במים שעל גבי הצרור אלא אהא דנקט תנא קמא מים שעל גבי היד קאי ואתא רבן שמעון בן גמליאל לרבויי אפילו יבחושין אדומים שברייתן מן המים כדאיתא בפרק כל הזבחים שקיבלו (דף כב.):

תניא בתוספתא [פ"א] אחד הנוטל ידו אחת ואחד הנוטל שתי ידיו אחד ידו של גדול וא' ידו של קטן צריך ליטול מי רביעית רשב"ג אומר שתי ידיו של שנים נידונות כשני אנשים כיצד שנים שנטלו לשתי ידיהן מי רביעית לא יחזיר השני ויטול ידיו משירי רביעית הנוטל את ידיו צריך לשפשף את ידיו שפשפה בחבירתה טמאה בראש או בכותל טהורה חזר ונגע בהן טמאה הנוטל ידיו משטיפה אחת צריך ליטול מי רביעית דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר לשתי ידיו צריך שיטול מי רביעית לידו אחת אפילו נטל משירי רביעית כשר כל החוצצין בגוף חוצצין בידים ובקידוש ידים ורגלים בבית המקדש. פי' צריך ליטול מי רביעית שיהא בכלי רביעית. נידונות כשני אנשים כמו שמפרש כיצד. לא יחזיר השני ויטול ידיו כלומר ידו השניה דמתחלה לא נטל כי אם ידו האחת וזאת השניה נעשית כיד אדם אחר שלישי ומי רביעית ניטלין לשנים ולא לשלשה. צריך לשפשף כלומר לקנח מים שעל ידיו במפה או בשאר דברים כדאמרינן בפ"ק דסוטה (דף ד:) כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא ושפשוף לשון קינוח הוא כי ההוא דבריש אמר להם הממונה (דף ל.) זאת אומרת מצוה לשפשף ובסוף יום הכיפורים (דף פח.) מבערב ישפשף ובשלא נטל כי אם הראשונים איירי דאי נטל את השניים היכי קתני סיפא בשפשף בראש חזר ונגע בהן טמאה הרי טיהרו השניים את הראשונים שעל גבי היד כדקתני מתני' ומיהו אפשר דשפשוף בעי לעולם. שפשפה בחבירתה טמאה כגון שנטל ידו אחת ושפשפה בשניה שלא נטל. בראש או בכותל שפשפה לנגבה טהורה. חזר ונגע בהן לאחר ששפשף ידו בראשו או בכותל חזר ונגע באותן מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל. טמאה שאותן מים טמאין וחזרו וטמאו את היד שנגע בהן אע"ג דכל כמה דלא שפשף מיטהרי בשפשוף השתא דחזר ונגע גרע וצריך ליטול כתחלה לידו אחת. אפילו נטל משירי רביעית כשר. על כרחין רבי יוסי לפרושי מילתא דר' מאיר קאתי דהא משמע במתניתין דמודה רבי מאיר בידו אחת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נטל את הראשונים למקום אחד - שנטל את הראשונים בפחות מרביעית ה, כגון דאתו משיירי טהרה ו, וצריך ליטול את השניים. ונטל את הראשונים בזוית זו, ושניים בזוית אחרת:

ונפל ככר של תרומה - למקום שנפלו ראשונים:

טמא - הככר. והוא הדין אם נגע הככר במים ראשונים שעל ידיו, שהככר טמא:

על השניים טהור - דשניים טהורים הן. אבל נטל ראשונים ושניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה על המים, טמא, כדקתני סיפא שאין השניים מטהרים אלא מים שעל גבי היד, כלומר הראשונים שעל גבי ידיו, השניים מטהרים, אבל הראשונים שנפלו לארץ, אין השניים מטהרים:

ונמצא על ידיו קיסם או צרור - אע"פ שהן רפויין ולא חייצי שהמים באים בהם:

ידיו טמאות - אע"פ שנתן בהן את השניים. משום דמים שעל הצרור נטמאו מחמת ידיו, ואין המים השניים מטהרים אלא מים שעל גבי היד, ולא מים שעל גבי צרור וקיסם ח. פירוש אחר, ונמצא על ידיו קיסם או צרור, וכל דבר החוצץ ט בנטילת ידים, אע"פ שנתן על ידיו מים שניים, טמאות הידים, ולא טהרו מחמת המים שניים, שאין המים השניים מטהרים אלא המים שעל גבי היד, לא הידים עצמן י:

כל שהוא מבריית המים טהור - כגון יבחושים ויתושים הגדלים במים, אם נפלו על הידים בשעת נטילה, אינם חוצצים, הואיל והן מבריית המים. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) דאילו מרביעית, הא סבירא ליה לת"ק דר"י דהמים גם כן נטהרו. והלכה כותיה:

(ו) (על הברטנורא) קשה, דזה אינו אלא לר"מ דמצריך מים שניים אף לדאתו משיירי טהרה כשנטל שתי ידיו, וכבר כתב דאין הלכה כמותו. ויש לומר, דמה שכתב אין הלכה כר"מ היינו להר"מ, אבל לפירוש הראשון, הלכה כר"מ. וכ"כ הר"ש בהדיא. ותדע, דהא להר"מ לא אמרו פחות מרביעית אלא במים שניים:

(ז) (על המשנה) תרומה. מזה מוכיח הר"מ דלא הצריכו מים שניים אלא לתרומה, אבל לחולין אף בראשונה נטהרו הידים [וממילא דהוא הדין המים], וכי נפל עליהן ככר של חולין, טהור. ושאר הפוסקים מצריכים אף לחולין מים שניים. ומדנקט במתניתין תרומה, נראה לי דאף דלדבריהם טהור הככר, דכיון דנטילת ידים לחולין רק משום סרך תרומה הוא, הקילו לענין טומאה, דהם אמרו והם אמרו. ומהאי טעמא נראה לי דלא קשה איך השניים טהורים, הא הראשונים טמאים ויטמאו הידים והידים שניים, דהם אמרו כו'. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) שנטמאו מחמת ידיו וחוזרין ומטמאין את היד. ב"י:

(ט) (על הברטנורא) וכל דבר החוצץ בגוף, חוצץ בידים לחולין. גמרא:

(י) (על הברטנורא) ואפילו לפירוש הראשון של הר"ב בריש פרקין, יש לומר דלא מצריך שתי פעמים אלא לטהר המים לענין טומאת ככר. אבל הידים נטהרו בפעם אחת כשאין דבר חוצץ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שאין המים האחרונים וכו':    (ב). הכא קרי למים שניים מים אחרונים והן שפיכה שנייה שע"ג מים ראשונים וכדפי' כבר רעז"ל:

רשבג"א כל שהוא מבריית המים טהור:    אפילו מה שע"ג צרור אי נמי מודה רשב"ג במים שע"ג צרור אלא קאי אהא שאמר ת"ק שאין האחרונים מטהרין אלא מים שע"ג היד ואתא רשב"ג למימר גם אם היה על היד דבר שהוא מבריית המים כגון יבחושין אדומים המים השניים מטהרין אותם. הר"ש והרא"ש ז"ל:

בפי' רעז"ל ואין הלכה כרשב"ג וכן בפי' הרמב"ם ז"ל ותימה הוא לע"ד דהא בפרק שני דזבחים משמע דהלכתא כוותיה וכן יש מי שפסק דלכתחלה נוטלין לידים ביבחושין אדומים ובכל דבר שתחלת ברייתו מן המים. וכן פסקו להלכה למעשה בספר שלחן ערוך סי' ק"ס. ועיין על זה בבית יוסף שם סי' קס"ב:

תפארת ישראל

יכין

נטל את הראשונים:    להרמב"ם [שם] מיירי ששפך הראשונים רביעית בפעם אחת. ולהכי דוקא בתרומה שצריך ב' שפיכות. נטמא הככר. הא ככר חולין שנפל להראשוני' לא נטמא. אע"ג שמשקין שנגעו בידים שניות נעשו תחלה'. שמטמא לחולין. הכא דנטל הראשונים מרביעית בפעם א' לא נטמא הככר. ולהראב"ד ושאר פוסקים דס"ל דגם לחולין צריך ב' שפיכות. ואף שהיה בשטיפה ראשונה רביעית [עיין רבינו מג"א קס"ב סק"ג]. להכי אף ככר חולין שנפל לשם נטמא. ונראה לי דלדעת זה נקט ככר תרומה לרבותא דסיפא דבנפל לשניים אף ככר תרומה טהור:

ועל השניים טהור:    אף שלא היו בהשניים רביעית טהורין. כיון שהיו בהראשונים רביעית [ואע"ג שהמים הראשונים טמאין. והרי השניים נגעו בלחלוח הראשונים שע"ג היד. י"ל דוקא הראשונים שנפלו מהיד מטמאין להככר. אבל שעל היד אע"ג שהן עצמן טמאין. ומה"ט צריך ליטול שניים להעבירן מעל ידיו. אפ"ה אין כח בטומאתן לטמא לשניים. תדע. דאל"כ לא יהיה אפשר לטהר הידים לעולם לתרומה. דאע"ג דאפשר לנגב הידים בינתיים מה מהני. הרי עכ"פ נטמאו שוב ידיו מהמים הראשונים. אלא ע"כ הם אמרו והם אמרו. ובזה מתורץ גם קושיית רבינו מג"א [קס"ב סק"ב]. ולהנוסחא האחרת שהבאנו לעיל סי' ז' דגם בנגע בידיו לחין בהככר נטמא. נמי צ"ל דדוקא על הככר גזרו שיטמאו המים הראשונים שבידיו. ולא על המים שבידיו. מדלא סגי בלאו הכי. והרי מה"ט לא גזרו נמי שיטמאו לחלוח הראשונים את הידים עצמן. ולא יהיה סגי בשניים בפחות מרביעית. ואפילו ברביעית. וא"כ אין לדבר סוף. אלא מדלא אפשר בלא"ה לא גזרו בה רבנן ודוק]:

נטל את הראשונים ואת השניים למקום א':    לרמב"ם [פי"א ממקואות ה"ג] דס"ל דגם בנטל הראשונים מרביעית. אפ"ה צריך לתרומה מים שניים. מיירי הכא אפילו היה בכל א' מהן רביעית. אפ"ה לא טיהרו שניים את הראשונים רק ע"ג היד. ולא במקום אחר. ולפיכך אם נגע ככר התרומה בידיו הלחין אחר נטילה ב' טהור. אבל אם נגעו ידיו הלחין אחר נטילה שנייה בידי אחר שלא נטל עדיין. או אפילו בידו האחרת שלא נטלה. נטמאו. רק בכה"ג אין צריך לננב. רק חוזר ונותן מים עליהן לטהרן [עיין מג"א קס"ב סק"י וסקי"ג]:

או צרור:    אף ברפוי שאינו חוצץ:

ידיו טמאות:    ר"ל אפילו נוטל פעם ב'. הרי מים שבצרור נטמאו מהידים. והמים שניים אינן מטהרין רק מים שע"ג היד. ולא שע"ג הקיסם. וחוזרין מים שבקיסם ומטמאין להידים אחר נטילה ב'. מיהו בשפך רביעית כאחת על ידו אין לחוש בכך. ונטהרו ידיו [קס"ב ס"ט]. והר"ב הביא י"א דהכא מיירי דוקא בחצצו. אע"ג שמסירן קודם נטילה ב'. אין מים שניים מטהרין רק מים הראשונים שביד ששוטפין ומעבירין אותן מהיד. אבל אין מטהרין היד גופה. ולי"א אלו יש קולא וחומרא. קולא דוקא בחצצו פסול. וחומרא דאפי' היה רביעית בראשונים. אפ"ה פסולין [ונ"ל דלא פליגי הנך ב' י"א רק בפירושא דמתני'. אבל לענין דינא מודו אהדדי. דגם לפי' הב' עכ"פ גם בלא חצץ לא טיהרו השניים רק הראשונים שע"ג היד. ולא המים שע"ג הצרור. כלעיל בנפלו שניים וראשונים על מקום אחד ששניהן טמאין. רק דאילו בכה"ג. אם היו מים הראשונים רביעית. לא היו נפסלין לחולין. והרי מדנקט תנא סתמא. משמע דאפילו היה בהראשונים רביעית אפ"ה לא מהני שניים. להכי ניחא ליה טפי לאוקמי למתני' בשהיה הצרור חוצץ. דבכה"ג אפילו היה במים הראשונים רביעית לא מהני להו נטילה שנייה. דהרי אותו מקום שהיה שם החציצה. היו המים השניים שבאו לשם כראשונים. והו"ל כנטל חצי יד וחזר ונטל חצי יד [קס"ב ס"ג] דאף לרבינו ב"י שם דס"ל דכשהיו הראשונים טופח על מנת להטפיח בשעה שנטל החצי השני שלא נטל תחלה. מצטרף [ודלא כרבינו מג"א שם סק"ד דכתב דלא מהני טופח ע"מ להטפיח להצטרף ב' הנטילות. עכ"פ לכ"ע הו"ל נטל פעם א' כל היד. אם לא שנטל הראשונים ברביעית. וגם השניים ששפך על המקום שהיה שם החציצה תחלה גם כן היה רביעית. דמדנטל כל מקום שביד ברביעית. א"צ לחולין רק ליטול פעם א' מדינא [כרבינו מג"א קס"ב סק"ג] וסתמא משמע שנטל כדרכו. שאינו רגיל ליטול ב' פעמים בב' רביעית. וגם פי' קמא מודה לי"א אלו דאם היה דבר חוצץ על היד. ונטל הראשונים והסיר החציצה וחזר ונטל גם השניים. אז אפילו היה רביעית בראשונים אפ"ה הנטילה פסולה. ומטעמא דאמרן. וכן מבואר בא"ח [קס"א וברבינו מג"א קס"ב סקי"ח] ברטייה שמקפיד עליה חוצץ. ואפ"ה לא רצה לפרש כן משנתינו. מדלא נקט בקיצור ונמצא עליו דבר החוצץ. אלא מדנקט קיסם או צרור. סתמא משמע שאינן דברים החוצצין. וגם מדלא קאמר ר"ג אינו חוצץ. ודוחק לומר דר"ג לא קאי את"ק ומילתא אחרינא נקט [כמקואות פ"ו מ"ז] אלא ודאי משמע דאת"ק פליג. ולא מיירי כלל בחציצה. רק מטומאה שנטמאו הידים. להכי שפיר קאמר ר"ג טהור. ובלא זה קשה לי. דבשלמא אי נימא דמשנתינו מיירי בשלא חצץ הקיסם. שפיר נקט נטל הראשונים ומצא קיסם. מדאתא לאשמעינן דהא במצא הקיסם על ידיו אחר נטילת השניים. ידיו טהורין. משום די"ל שמא עם מים השניים בא הקיסם על היד. וכבר היתה היד טהורה. והרי כל ספק ידים טהור כסוף פרקין. אלא אי נימא דבחצץ מיירי. מ"ש ראשונים דנקט. הכי הול"ל נטל ומצא על ידו דבר חוצץ טמא. אמנם נ"ל דגם לפירוש קמא. דהכא בלא חצץ מיירי. אפ"ה גם אם בין נטילה ראשונה לשנייה. העביר מעל ידו ע"י נענוע את הקיסם מעל ידו. אפ"ה לא הועילו לו מים שניים שנוטל אח"כ. אע"ג דמדהיה הקיסם רפוי באו מים הראשונים תחת הקיסם. עכ"פ מדבאו המים הראשונים מהיד גם על הקיסם. ומהקיסם שוב על היד. אין מים שניים מטהרין רק המים שנשארו על היד מהנטילה עצמה. אבל אין מים שניים מטהרין את המים הראשונים שבאו מעל היד למקום אחר. ומהמקום האחר שוב על היד. כך נ"ל ברור ואף שאינו מפורש בשום מקום]. מיהו אפילו בשפך רביעית בפעם אחת על יד אחת. ונגעה בחברתה שלא נטלה עדיין. נטמאו שניהן. אע"ג דרביעית אינו מקבל טומאה. עכ"פ בשעה שנגעה היד הטמאה בהיד שנטל לא היה מים שעל היד רביעית. ונטמאו שניהן מאותן מים הטמאים. ולהכי צריך לנגב שניהן קודם נטילה. ואעפ"כ אם נטל כלי מים ראשונים ושניים. והיה בהראשונים רביעית. ואח"כ נגעה בה היד שלא נטל א"צ לנגבן. אלא נוטל שלישית וסגי [רבינו מג"א קס"ב סק"ט וי']. ומדאי אפשר ליזהר שלא תגע יד ביד בין ראשונים לשניים. לכן אני נוהג ליטול על יד אחת ב' שטיפות. ואח"כ גם על יד השנייה כך. ואח"כ מים שלישיים על כל אחת. דאז אין שום חשש. לא נגיעת יד בחברתה. ולא ללחלוח שבאוזן הקנקן. דהרי הלחלוח ההוא ממים שכבר נטהרו בא על האוזן. ולהכי לא דמי כלל לנטל ראשונים ושניים למקום א' לעיל. דהתם רק לתרומה טמא. משום דבתרומה אפילו נטל מרביעית צריך ב' שפיכות. אבל הכא בחולין כיון שנטל פעם אחת מרביעית. הידים טהורין [כרבינו מג"א קס"ב ס"ג]. וא"צ מים שניים כלל רק לטהר המים הראשונים עצמן. וכיון שכבר נטהרו על היד. ומהיד באו על אוזן הקנקן. לית לן בה:

רשב"ג אומר כל שהוא מבריית המים:    כיבחושין וכדומה הגדלין במים:

טהור:    דאם נפלו ע"ג הידים בשעת נטילה. אין מקבלין טומאה ממים שע"ג דכמים חשיבי. וקיי"ל כת"ק. דאע"ג דאפי' לטבול במקו' שכולה בהן מותר [כי"ד ר"א סנ"ב]. היינו רק ברסקן והכא בלא רסקן מיירי. ומה"ט גם בנמצא שלג או ברד שאינן מרוסקין על היד לאחר נטילה, פסולה [קס"ב רבינו מג"א סקי"ו]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים