משנה ידיים ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת ידיים · פרק ב · משנה א | >>
נטל לידו אחת א משטיפה אחת, ידו טהורה.
לשתי ידיו משטיפה אחת, רבי מאיר מטמא, עד שיטול מרביעית.
נפל ככר של תרומה, טהור.
רבי יוסי מטמא.
נטל לידו אחת משטיפה אחת - ידו טהורה.
- לשתי ידיו משטיפה אחת -
- רבי מאיר - מטמא, עד שיטול מרביעית.
- לשתי ידיו משטיפה אחת -
- נפל כיכר של תרומה - טהור.
- רבי יוסי - מטמא.
כבר נתבאר בחגיגה (דף כד:) כשנטמאת ידו האחת לא תטמא האחרת [לעניין תרומה], וכן כשנטמאו הידים יחדיו מטהרין אחד אחד וזה מותר לתרומה.
וכאשר נטמאו ידיו שניהם ורחץ אותם בשפיכה אחת, אמר רבי מאיר, כי לא יצא ברחיצה הזאת לפי שהמים מטמאים בידו האחת ואז תרחץ האחרת, וכאילו רוחץ השניה ברחיצה האחרת, ועל כן צריך שירחץ אותה אחר כך ברביעית ואז תטהר. והוא מצריך במים שניים רביעית, כיון שמים ראשונים היו שטיפה אחת לשתי ידים. [אלא שאם נפל כיכר של תרומה במים האלו השניים הרי הוא טהור כמו אילו נפל במים שניים דעלמא כמו שיתבאר.
ורבי יוסי אומר, שהמים השניים הללו מטמאים כיכר של תרומה כמו מים ראשונים שהם תחילה, הואיל ומים ראשונים היו שטיפה אחת לשתי ידים].
והלכתא כתנא קמא, אשר יאמר כי אפילו היו שתי ידיו משטיפה אחת יצא, ורחץ מים ראשונים כמצוותן:
משטיפה אחת. שבבת אחת שפך מים עד הפרק:
ידו טהורה. אע"ג דאין בכלי רביעית אלא דאתו משירי טהרה: [הגה"ה *ס"א ולא יתכן דמשמע שתי ידיו משטיפה אחת הוא דלא הא משתי שטיפות מהני הא אדרבה בשטיפה אחת עדיף כדאשכחן בריש מכילתין דפליגי במוסיפין אלא מים ראשונים קרי שטיפה אחת כל זמן שלא נטל כי אם פעם אחת עד הפרק ובידו אחת הוא דסגי בפעם אחת אע"פ דאין בכלי רביעית אלא דאתו משירי טהרה אבל לשתי ידיו אע"ג דאתו משירי טהרה לא מהני עד שיטול ב' פעמים עד הפרק ובהא ליכא מאן דפליג לר"מ ובככר של תרומה הוא דפליגי היכא דנטל את הראשונים מרביעית ונפל עליהם ככר של תרומה דר"מ סבר כי היכי דמהני לטהר ידיו מהני נמי לטהר עצמן ורבי יוסי סבר לטהר ידיו מהני ואינהו גופייהו טמאין היכא דנפלו ואפילו מים הנשארים על ידיו אם נגע בהם ככר של תרומה נטמא עד שיבואו שניים ויטהרום אף על גב דלטהר ידים לא בעי שניים דאי בעי מנגב ידיה ואכיל והך דנטל ראשונים למקום אחד והשניים למקום אחר נפקא מינה אפילו לר"מ דהא דמטהר ר"מ בראשונים ה"מ כשנטל מרביעית אבל מפחות דאתו משירי טהרה צריך ליטול ראשונים ושניים כדפרישית וראשונים טמאין
שתי ידיו ושנים טהורים. ע"כ:] משטיפה אחת. שבפעם אחת שפך על שתי ידיו עד הפרק אע"ג דאתו משירי טהרה:
רבי מאיר מטמא. את ידיו עד שיטול מרביעית:
נפל ככר של תרומה. על אותן מים שנפלו מידיו לארץ:
טהור. כמו שהידים טהורות:
ר' יוסי מטמא. [*צ"ל בככר] בבגד אבל הידים ודאי טהורות מידי דהוה אסיפא דנטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ורבי מאיר סבר דלא דמי דהתם איפסיק והכא לא איפסק:
נטל ידו אחת משטיפה אחת - קא קרי שטיפה אחת כל זמן שלא נטל כי אם פעם אחת עד הפרק. ובידו אחת הוא דסגי בפעם אחת ב, אע"ג דאין בכלי רביעית אלא דאתו משיירי טהרה. אבל לשתי ידיו, אע"ג דאתו משיירי טהרה, לא מהני עד שיטול שתי פעמים. ראשונים עד הפרק, ושניים עד הפרק. ורמב"ם מפרש, משטיפה אחת, משפיכה אחת. וכשנוטל שתי ידיו בשפיכה אחת, המים מיטמאים בידו אחת, ונמצא רוחץ השניה במים שנטמא, ולא טהרו ידיו עד שיטול מים שניים מרביעית ג. אבל כשנוטל ידו אחת בלבד, בשפיכה אחת, נטהרה ידו. וכשנוטל מים שניים לטהר המים שעל ידו, סגי בפחות מרביעית. ואין הלכה כר' מאיר:
נפל ככר של תרומה - היכא דנטל את הראשונים מרביעית ד, ונפל עליהם ככר של תרומה, או נגע בככר של תרומה עם המים שבידו קודם שינגבם, או קודם שישפוך עליהן מים שניים:
טהור - דכי היכי דמהנו לטהר ידיו, מהנו נמי לטהר עצמן:
ר' יוסי מטמא - דסבר לטהר ידיו מהנו, אבל אינהו גופייהו טמאים:
נטל לידו אחת. כבר נתבאר בחגיגה (פ"ג מ"ב) כשנטמאת ידו האחת. לא תטמא האחרת (לענין תרומה). וכן כשנטמאו הידים יחדיו. מטהרם אחת אחת. וזה מותר לתרומה. הרמב"ם. כלומר אבל לא לקדש:
משטיפה אחת. כתב הר"ב ובידו אחת דסגי כו' אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים. תוס' פ"ח דחולין דף ק"ז. ומ"ש הר"ב אבל לשתי ידיו כו' לא מהני עד שיטול ב' פעמים. עיין מ"ש בזה בסוף מתניתין דלקמן. ומ"ש הר"ב בשם הרמב"ם דנ"מ לענין מים שניים אי בעי רביעית אי לא. לשטתיה אזיל דהא דתנן בפ"ק מי רביעית נותנין לידים. מפ' נמי על מים שניים כמ"ש שם הר"ב בשמו. ומ"ש הר"ב ואין הל' כר"מ עיין מ"ש בזה במתניתין דלקמן:
נפל ככר של תרומה. עיין מ"ש בזה במשנה דלקמן [ד"ה ונפל]:
ככר של תרומה. כתב הר"ב היכא דנטל את הראשונים ברביעית וזה לפי פירושו דברישא אבל לפי' הרמב"ם דברישא מצאתי בפירוש בנא"י שמפרש דקאי אמים שניים. שאם נפל ככר של תרומה באלו מים שניים. סובר ת"ק דטהור כמו במים שניים בעלמא. כמו שנתבאר במשנה דלקמן. ור"י אומר שאלו מים שניים מטמאים ככר של תרומה. כמו מים ראשונים אשר הם תחלה. הואיל ומים ראשונים היו שטיפה אחת לשני הידים ע"כ:
ר"י מטמא. מתוך פי' הר"ב במתני' דלקמן מבואר דאין הלכה כמותו וכ"ש להרמב"ם דפלוגתא דסיפא תליא בדרישא. וכתב דהל' כת"ק: ומטמאין את היד. ב"י ס"ס קס"ב בשם הרא"ש. ומ"ש הר"ב בפי' אחר ונמצא על ידיו קיסם או צרור וכל דבר החוצץ. בתוספתא הביאום הרמב"ם והר"ש. כל החוצצין בגוף חוצצין בידים. ע"כ. ובגמ' מייתי לה פ' כל הבשר דף ק"ז וגרס בידים לחולין. וכך העתיקם הרי"ף בפ"ח דברכות. ומ"ש הר"ב אע"פ שנתן על ידיו מים שניים לשון הרמב"ם פי"א מה"מ [הל' ג'] נטל את הראשונים ונמצא על ידו דבר חוצץ והסירו ונטל את השניים כו'. ומ"ש הר"ב שאין המים השניים מטהרים אלא המים שע"ג היד לא הידים עצמן. כן כתב הרמב"ם ולשיטתיה בפי' רישא דמתני' דלעיל. אבל לפי פירוש הר"ב דהתם אף השניים באים לטהר. שהרי מפ' שבראשונים לא סגי (ומפרש) [הוי ליה לפרש] נמי למתני' דאיירי בכה"ג דצריך לשניים. אבל אפשר לומר דהיינו דלא סגי שאין המים הראשונים מיטהרים. וכי נפל עליהן ככר של תרומה. טמא. אבל לענין ידים עצמן. כבר נטהרו הואיל ואתי משירי טהרה אלא הכא שהיה עליהן דבר החוצץ. לא נטהרו מהראשונים. ואף השניים לא באו לטהר כלל:
רשב"ג אומר כל שהוא מבריית המים טהור. פי' הר"ב כגון יבחושים אדומים כו' אם נפלו על הידים כו' אינן חוצצין ואין הלכה כרשב"ג. וכ"כ הרמב"ם. ובטור ס"ס קס"ב כתב צרור או קיסם או שום דבר שהיה בתוך המים. וכתב הב"י שהיה נראה לומר שהוא כדי לכלוך דבר שהוא מבריית המים. כגון יבחושים. וכיוצא בהם. ולאפוקי מרשב"ג כו'. אלא דבפ"ב דזבחים [דף כ"ב] משמע דהלכתא כוותיה. וכמו שכתבתי בסי' ק"ס. ולכך נ"ל שלא כתב כן אלא לאתויי שאר דברים שאינם מבריית מים. עכ"ל. ואני כבר כתבתי במשנה ז' פ"ו דמקואות [ד"ה רשב"ג]. דלהרא"ש דפסק שם במקואות דלא כרשב"ג לענין שאינו ממעט. דודאי דלדידיה אין הלכה כמותו במטבילין ג"כ. וכן הכא לענין חציצה ולכך דברי הטור מפורשים כס"ד דהב"י. ולכן לא הזכיר טהור לענין טבילה ביד משום דכיון דחוצץ בידים. כ"ש שאינו ראוי ליטול בהן ידיו. ועאכ"ו דלכל גופו אין טובלין ובודאי דאיכא למתמה על הרמב"ם בנדון זה כמו שכתבתי שם. וכן על הש"ע שנמשך אחריו:
(א) (על המשנה) אחת. נתבאר כשנטמאה ידו אחת, לא תטמא השניה, וכן כשנטמאו שניהם מטהרן אחת אחת. וכל זה לתרומה ולא לקודש. הר"מ:
(ב) (על הברטנורא) והוא שאותה השטיפה מרובה כב'. תוס':
(ג) (על הברטנורא) לשיטתיה בריש פרק קמא, דנותנים לידים, אמים שניים קאי:
(ד) (על הברטנורא) היינו לפירוש הראשון. אבל להר"מ, מפרש בנוסחת ארץ ישראל דקאי אמים שניים, שאם נפל ככר של תרומה באלו מים שניים, טהור לת"ק כמו במים שניים דעלמא. ור"י אומר שמטמאין ככר של תרומה כמו מים ראשונים שהם תחילה, הואיל ומים ראשונים היו שטיפה אחת לשתי הידים:
נטל לידו אחת וכו'.: יש גורסין ידו בלא למ"ד וכדאיתא בפי' רעז"ל. וכן בסיפא שתי ידיו (א). ואיתא במס' גיטין בר"פ שני בדף ט"ו לגירסת ר"ת ז"ל וז"ל וה"פ משטיפה אחת שצריך לשפוך מן הכלי על ידיו שני פעמים כדמוכח בכמה דוכתי במסכת ידים דצריך מים ראשונים ושניים ועל זה קאמר ואם נטל ידו אחת משטיפה אחת גדולה שהיא כשתים ידו טהורה כיון שיש בשטיפה זו כשיעור מים ראשונים וקמסיים בסיפא שתי ידיו בשטיפה אחת ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית אע"ג דכשנטל בשתי שטיפות לא בעי רביעית השתא דליכא אלא שטיפה אחת צריך רביעית בשטיפה זו אבל ידו אחת אין צריך רביעית כי אתי משיורי טהרה אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים עכ"ל ז"ל. אבל רש"י ז"ל גריס התם הנוטל ידו אחת ואחת בשטיפה ידיו טהורות ופי' הנוטל ידו אחת מן הכלי בזריקה על ידיו כתקון חכמים ואחת בשטיפה בנהר במ' סאה ע"כ. ובסמ"ג עשין כ"ז כתוב שזה מדבר כשהעביר כבר הטיט ודבר החוצץ ועושה אחת מרובה כשתים ע"כ. והביאו הטור שם בשם ספר המצות דמה שמזכיר ראשונים ושניים היינו דוקא במים שבאין לטהר. אבל מלבד אלו צריך ליתן עליהם פעם אחרת כדי להסיר מהן הלכלוך וכל דבר שחוצץ ואותם לא הזכיר במשנה ע"כ. וכתבתיו בר"פ דלעיל בהגה"ה:
בפי' רעז"ל צריך להיות אע"ג דאין בכלי רביעית אלא דאתו משיורי טהרה אבל לשתי ידיו אע"ג דאתו משיירי טהרה לא מהני עד שיטול שני פעמים ראשונים עד הפרק ושניים עד הפרק והוא פי' שני לה"ר שמשון ז"ל. ופי' עוד ובהא ליכא מאן דפליג אר"מ. ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל נטל ידו אחת שלא רצה לטהר אלא ידו אחת ונטלה בשטיפה אחת ולא שפך פעמיים עליה ידו טהורה אע"פ שלא היו במים רביעית אלא דאתו משיורי טהרה אבל אם נטל שתי ידיו בשטיפה אחת ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית אע"ג דאתו משיורי טהרה כיון שלא שפך פעמיים על ידו. אבל אם היו רביעית נטהרו ידיו בשטיפה אחת:
נפל ככר של תרומה על המים: שנפלו מידיו לארץ טהור כמו שידיו טהורות:
ר' יוסי מטמא הככר: אע"פ שהידים טהורות מידי דהוה אסיפא נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ור"מ סבר דל"ד דהתם אפסיק והיו הראשונים טמאים ולא טהרום השניים והכא לא אפסיק ע"כ. טהור דר"מ סבר דכי היכי דמהני וכו' כדפי' רעז"ל:
יכין
נטל לידו אחת: שרצה לטהר רק ידו א':
משטיפה אחת: ר"ל אפילו רק משטיפה אחת:
ידו טהורה: נקט סתמא מדר"ל אף שנטל בפחות מרביעית סגי. וכגון דאתו משיורי טהרה. וכ"ש בנטל מרביעית בשטיפה אחת. או בפחות מרביעית שמשיורי טהרה ובב' שטיפות. דהרי אז טיהרו שניים את הראשונים. מיהו כל זה לחולין. אבל לתרומה לכ"ע בעי ב' שטיפות. ושתהיה שפיכה ראשונה רביעית [עיין ב"י סי' ק"ס ד' ע"ח ע"ג. ולראב"ד [פי"א ממקואות] דגם לחולין צריך ב' שפיכות. צריך לאוקמה הכא דאע"ג דאין בו רביעית. אפ"ה כיון דאתו משיורי טהרה. ולא נטל רק יד א' עולה לו לשטיפה ראשונה]. אבל פחות מרביעית שאינו משיורי טהרה שנטל בהן יד א'. אפילו בב' שטיפות. לא מהני. אע"ג דבנטל ב' ידיו מרביעית. בב' שטיפות. לכ"ע מהני. והרי לא הגיע לכל יד רק פחות מרביעית. התם שאני דעכ"פ נטל מרביעית:
ר"מ מטמא: אף דאתו משיורי טהרה. אפ"ה כיון שנוטל ב' ידיו. והמים הן פחות מרביעית צריך ב' שטיפות גם לחולין לר"מ:
עד שיטול מרביעית: ואז אפילו נטל ב' ידיו משטיפה א' ידיו טהורות. והכי קיי"ל [מג"א קס"ב סק"ג. ולהרמב"ם אפילו כשהמים משיורי טהרה צריך למים ראשונים רביעית. ולפיכך אוקי למתני' דהכא דנטל ידו א' בשטיפה אחת ברביעית סגי אפילו לתרומה. אבל בנטל ב' ידיו בשטיפה א' ברביעית. לא מהני עד שיחזור ויטול גם מים שניים ברביעית. גם לחולין לר"מ. אבל לרבנן גם בנטל ב' ידיו מרביעית בשטיפה אחת מהני לחולין. אבל לתרומה לעולם צריך ב' שפיכות. ופסק כחכמים [פ"ו מברכות ה"י ועיין רבינו כ"מ שם]:
נפל ככר של תרומה: אסוקי מילתא דר"מ הוא דקאמר בהרישא דבנטל אפילו ב' ידיו ברביעית ידיו טהורות. וקאמר הכא שאם נטל מרביעית בפעם א'. ונפל ככר לתוך המים שנטל. ונקט תרומה לרבותא:
טהור: כידיו שנטהרו בהם:
רבי יוסי מטמא: ס"ל דעכ"פ מים עצמן טמאין. ומטמאין להככר. דמידי דהוה אסיפא בנטל ראשונים ושניים למקום א' דמודו כ"ע דככר שנפל לשם נטמא. ור"מ ס"ל דשאני סיפא דאפסיק בין ראשונים לשניים וכבר חל שם טומאה על הראשונים. משא"כ הכא דלא אפסיק לא חל שם טומאה על המים מעולם. [מיהו להרמב"ם [פי"א ממקואות ה"ג] דוקא בתרומה צריך ב' שפיכות לכל יד. ומדהכא לא שפך רק פעם א'. מחמיר בה ר' יוסי. ולהראב"ד שם גם לחולין צריך ב' שפיכות. ולהכי גם בככר חולין מחמיר ר' יוסי. ונ"ל דלראב"ד הא דנקט תרומה. היינו רק לרבותא דר"מ. ועיין רבינו כ"מ שם שנתקשה מזה להראב"ד. ותו נ"ל דמדנקט פלוגתייהו בנפל ככר להמים. ולא נקט שנגע בידיו הלחין בהככר. משמע כהר"ש דהא בנגע הככר בידיו הלחין מודה ר' יוסי דכיון דידיו טהורות. גם הככר שנגעו טהור. אמנם בגליון הר"ש י"ל נוסחא אחרת. וזאת אומרת שגם בנגע בידיו לחין בככר פליגי. וצ"ל גם לנוסחא זאת נמי כמש"ל. דנקט שנפל ככר להמים לרבותא דר"מ. מלבד שי"ל דכיון דנוסחא זו אליבא דהרמב"ם אזל. דס"ל דרק בככר תרומה מחמיר ר' יוסי. וכמו שמפורש שם בהנוסחא. א"כ כיון דלהרמב"ם גם בנטל מרביעית שלם מצריך לתרומה ב' שפיכות. פשיטא דגם ידיו לא נטהרו הכא. דנטלן בשפיכה א'. ואין כאן רבותא בנגע בהככר בידיו. טפי מאילו נפל הככר להמים]. וקיי"ל כר' יוסי [רמב"ם שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת