ראש מילין/קוף

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
האותיות
"אל'ף""בי"ת""גימל""דל"ת""ה"א""וי"ו""זיי"ן""חי"ת""טי"ת""יו"ד""כ"ף""למ"ד""מי"ם""נו"ן""סמ"ך""עי"ן""פ"א""צד"י""קוף""רי"ש""שי"ן""תי"ו"מנצפ"ך"כ"ף פשוטה""מי"ם סתומה""נו"ן פשוטה""פ"א פשוטה""צד"י פשוטה"

"קוף"[עריכה]

בכל המון ההויה המלאה עושר כחות, רבי רבבות תנועות, רצונות כבירים, עולמי עולמים לאין תכלית, שהשפעת החיים הולכת ומפעמת בהם בתכונה מקורית, שכלית, חפצית, מהותית, חיית, בא אור התולדתי שמבהיק ממנו כדמות נגוהות השפעיות, שמקור החינוך, התרגולת, המורשה, וההתהלכות הדורית, התקופית, העולמית נובעת משם, זאת היא תכונת החיקוי, הנטיה של ההתיצבות בתואר המעמד המושג ממעל להגבול המוגבל של היש המפורט הנערך בערכיו המיוחדים. הקוף מחקה הוא את האדם, והקופית האנושית היא הצטלמות החיקוי החודרת בכל השטחים, הפועל בכל השדרות לפי ערכיהם. החיקוי הטוב המשכלל את הישות הוא מקור הפאר וההתהדרות, המעלה את כל שפל אל רום, מכון המנהגים הטובים והקבלות היקרות שהן הולכות משרים וקולעות אל מטרת רוממות צביונו. הקופיות הרעה היא ההריסה של החיקוי, שאינה לפי התוכן, הענין, והכונה היוצרת, החמושה בעדי הצדק המוחלט. הציורים והנושאים, ההויות והתנועות, הרצונות, האידיאלים והשאיפות, כנחל שוטף הולכים הם ומתגברים, באים בתוכיותה של כל נשמה רוממה, וגורמים לה את מטבעתה המיוחדה. שוטפים הם ג"כ ממעל לכל רוח כהה, וחודרים דרך הפגישה אל קצת מנימיה, והקופיות באה, שמתחלקת לפלגותיה, הקופיות המורידה, המסתפקת בחיקויה, שלא תרומם למעלה, לא תדאג על שטחיותה, ולא תרים את רוחה, אל ההתעמקות הנשמתית במעמק מעין החיים, והקופיות הקדושה המעולה ומפליאה, מתחילה מהתנסחות שבלונית, ועולה ובאה, מתגדלת ומתרוממת עד לכדי חידור פנימי פנימיות, מקור קודש קדשים. הכח הכ"פי מוכן בתוך ההעתקה הצורית, המפעל הוא קרוב להעשות, והרעיון, כח הפועל המחשבי והציורי מנותק הוא מכחה של ההעתקה הכללית, הבנויה על יסוד החזיונות כמו שהם מפיעים ממקורם, וכח פועל מופרד זה הרי הוא חודר בכל השטחים, יורד למעמקים, מפלס לעמקי התהומות, וקורא שובו שובו, שובו בנים שובבים. מתנוצץ קרן אורה מתוך כח הפועל הכללי, המרוה מתוך ההמון הרב של ההעתקות הנפשיות, הכחות והרצונות, שטופי הצורותן, והמית התנועות וגליהן, ויחד עושות את התמונה הקופית במכתבה, ומכריעות אותה לכף זכות, והיה קודש.