ראש מילין/פא
| • "אל'ף" • "בי"ת" • "גימל" • "דל"ת" • "ה"א" • "וי"ו" • "זיי"ן" • "חי"ת" • "טי"ת" • "יו"ד" • "כ"ף" • "למ"ד" • "מי"ם" • "נו"ן" • "סמ"ך" • "עי"ן" • "פ"א" • "צד"י" • "קוף" • "רי"ש" • "שי"ן" • "תי"ו" • מנצפ"ך • "כ"ף פשוטה" • "מי"ם סתומה" • "נו"ן פשוטה" • "פ"א פשוטה" • "צד"י פשוטה" |
"פ"א"
[עריכה]מתמלא הרוח מלא אוצרו, מתכנסים התארים והמתוארים, הציורים בכל סעיפיהם, המון המאויים לפלגותיהם, הפרטיות כולה בכל עשרה, השטפיות הכוללת בהמון גאונה, האורה מבהקת, והעין סוקרת. הנשמה מלאה היא עז, רוחה כביר ומעינותיה מתגברים, אז בא הפה למעמד השתלמותו, המבטא לוקח את מקומו, והמילוליות מתחילה להיות מקשקשת בצלילותיה. הפ"א במבטאה תזכיר את הפה המדבר, המכיל את אוצר הניב, את השפה לכל עשרה ואוצרות מכמניה, שהם מתאדרים, מתגברים ומתפלגים בהמון רבה לארצות וללאומים, לעולמים ולמהדרותיהם. גבורת הספר של היו"ד, אצורה היא בתוך כח הקיבול הרוחני של הבי"ת וכח המפעל המעשי של הכ"ף, שנתנו שניהם מהודם על היסוד הראשי של התמונה הפ"אית, וע"י כלי הרעיון ויצירת המפעל מוציא הרעיון המספרי את כחותיו המרובבים, והבנינים משתכללים, מתרחבים בתוך חוגם, ומכילים את התחמתם, האומרת, עד פ"א תבוא ולא תוסיף.