ראש מילין/יוד

• "אל'ף" • "בי"ת" • "גימל" • "דל"ת" • "ה"א" • "וי"ו" • "זיי"ן" • "חי"ת" • "טי"ת" • "יו"ד" • "כ"ף" • "למ"ד" • "מי"ם" • "נו"ן" • "סמ"ך" • "עי"ן" • "פ"א" • "צד"י" • "קוף" • "רי"ש" • "שי"ן" • "תי"ו" • מנצפ"ך • "כ"ף פשוטה" • "מי"ם סתומה" • "נו"ן פשוטה" • "פ"א פשוטה" • "צד"י פשוטה"

"יו"ד"

המספר בשלמותו בהתאחדותם של הפרטים כולם, בכללותם כבראשית הוייתם באחריתם, מציין את תכונת היו"ד בציורה הנקודתי, צמצום וריכוז, נגיעה ציורית, והתעלות אל מה שאפס בו כל תואר וכל ציור. והציור בעצמו הוא רק דמות אפיסת ההכרה, נקודה שחורה שאין בה שום חישוף של לובן ושל בוהק, זהו האוצר הנשגב, שכח הי"ד הפועלת מתמלא בגינו באוצר החיים. והמשכת התנובה העליונה, שמבטאת את הביטוי של היו"ד, הנקודה, הקו והשטח, שהם מתגלים בהדרגה בהבטאת היו"ד, בהתגלמות מבטאו ע"י היו"ד הוי"ו והדל"ת שבו, מורים שהולכים הציורים פה ונגשים כבר להגלמת המפעלים, ליצירות מפעליות, המזדרחות מתוך השיגוב המופשט, הנשגב והעליון מכל רעיון. ההסתעפות לא באה עד הציור המעוקב, כי אם עמדה על הגבול של השטח, להודיע כמה רמו ושגבו ארחות המפעלים בהיותם עומדים בשיגובם הצורתי אשר בהעמדה הרוחנית, כי כל הגבלה חמרית לא תגע בה, כ"א במגע היותר דק וקלוש, המתקרב אל ההויה המגושמה, שתחתיתה היא רק השטחיות הגוונית, שמראה העין, רק הוא, יכול להקשר בו, אבל לא תפיסת היד.