ראש מילין/הטעמים/פזר
"פזר"[עריכה]
ורוח נדיבה סומכת היא את השירה, היא חפצה לפזר את גווני נהורותיה לכל עברים, להעריף אור חיים ושמחה, עצמה וזיו לכל אפסים, בשמי שמים ממעל, ובתחתיות ארץ במעמקים, בכל רוח, עבר ופינה, בכל מחשכי שאול, בכל חגוי סלע, בכל תהומות ונבכיהם, מתפרצת היא השירה בגאונה ונועמה, מפזרת היא את צליליה המלאים עדנה, חדוה, עז ושמחת עולמים, ושמים וארץ מרננים, וכל היקום מלא גדולה ורוממות מגבורת זיקי יפעת שובע שמחות ההולכים ומתפזרים, הלוך ועלה, הלוך וירד, הלך ורצוא, הלוך ושוב, וחוט החסד מתגבר, אור חיים קוי הולך ומתפשט ממעל, ונועם המנוחה מסתמל מצדו הימני, וירא מנוחה כי טוב, ונעימת זמירות מופעת בהופעת ישועה לכל דכאי רוח, ורביבי המנגינות משעשעים בעליזתם את כל כמהי אורה, רוחה וישועה, מעתה ועד עולם. תאוריה' זאת היא חסנה של ישועת עולם אשר למנגינת הפזר, המצלצלת בצלצלי שמע, ומרנינה לבבות של אלפי רבבות נשמות רוויי נחת, בכל מלא היקום, בכל ספירות ומרחקים, בכל מערכות ומדריגות, המוחאים כף בשמחת לב ונועם הד קול הזורם חיים ועז בפאר מנגינת טעימת הפזר, בביטוי הגיונו ובתואר הגלמת תיו כתיבתו, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד, קרנו תרום בכבוד.