קיצור שולחן ערוך קצג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קצג | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות ביקור חולים
ובו י"ד סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד

(א)[עריכה]

כשחלה האדם – מצוה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בהקב"ה שמבקר חולים, כמו שדרשו רז"ל בפסוק "וירא אליו ה' באלוני ממרא", מלמד שבא אליו לבקר החולה. הקרובים והחברים שרגילים ליכנס לביתו תמיד – המה הולכים לבקרו מיד כששמעו שהוא חולה; אבל הרחוקים שאינם רגילים בביתו, לא יכנסו עד לאחר ג' ימים. ואם קפץ עליו החולי, גם הרחוקים נכנסים מיד. אפילו הגדול ילך לבקר את הקטן, ואפילו כמה פעמים ביום, וכל המוסיף הרי זה משובח, ובלבד שלא יהיה לטורח על החולה. השונא לא יבקר את שונאו החולה, ולא ינחמנו כשהוא אבֵל, שלא יחשוב ששמח לאידו; אבל מותר ללוותו וליכא למיחש שיאמרו כי הוא שמח לאידו, באשר זהו סוף כל אדם. (עיין לקמן סימן ר"ז סעיף ב, דהחולה אינו צריך לעמוד אפילו מפני נשיא; ואם רוצה לעמוד, אין אומרים לו שב):

(ב)[עריכה]

כשהחולה שוכב על הארץ, לא ישב המבקר על גבי כסא הגבוה ממנו, לפי שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי". אבל כשהחולה שוכב במיטה, מותר למבקר לישב על כסא וספסל (עיין לקמן סימן ר"ז סעיף ב):

(ג)[עריכה]

עיקר מצות ביקור חולים הוא לעיין בצרכי החולה מה הוא צריך לעשות לו, ושימצא נחת רוח עם חבריו, וגם שיתן דעתו עליו ויבקש רחמים עליו. ואם ביקר ולא ביקש, לא קיים את המצוה. ולכן אין מבקרין בג' שעות הראשונות של היום, מפני שאז כל חולה מיקל עליו חליו ולא יחוש לבקש עלין רחמים; ולא בג' שעות האחרונות של היום, שאז מכביד עליו חליו, ויתיאש מלבקש עליו רחמים:

(ד)[עריכה]

כשמבקש עליו רחמים, אם מבקש לפניו – יכול לבקש בכל לשון שירצה, שהרי מבקש כביכול לפני השכינה שהיא אצל החולה. אבל כשמבקש שלא בפניו, דאז מלאכי השרת נזקקין להעלות תפילתו, ואינם נזקקין לכל הלשונות, על כן יבקש בלשון הקדש. ויכלול אותו בתוך כל חולי ישראל, שמתוך שכוללו עם האחרים – תפילתו נשמעת יותר בזכותן של רבים; ויאמר: "המקום ירחם עליך בתוך כל חולי ישראל". ובשבת יאמר: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, ורחמיו מרובים, ושבתו בשלום":

(ה)[עריכה]

המבקרים ידברו אתו בהשכל ודעת, ויאמרו לו דברים מחיים ולא דברים ממיתים. ויאמרו לו שיתן דעתו על עניניו, אם הלוה או הפקיד אצל אחרים או אחרים אצלו, ואל יפחד מפני זה מהמות:

(ו)[עריכה]

אין ליתן נכסיו במתנה לאחרים, ואפילו לצדקה, ולהניח את היורשים כך. וכל העושה כן – אין רוח חכמים נוחה הימנו; ואפילו אין היורשים נוהגין כשורה. אבל אם מניח גם ליורשים דבר המספיק להם, מותר (ועיין לעיל סימן לד סעיף ד). ומידת חסידות שלא לחתום את עצמו עד, ולא להיות בעצה, בצוואה שמעבירין בה את הירושה מהיורש, אפילו מבן שאינו נוהג כשורה – לאחיו חכם ונוהג כשורה, כי שמא יצא ממנו זרע טוב והגון. ואפילו למעט לזה ולהרבות לזה – יש מי שאוסר, וראוי לחוש לדבריו. עייין סוף סימן כ"ו:

(ז)[עריכה]

אם יש לו בנים קטנים, או קטנים וגדולים, או שאשתו מעוברת, צריך למנות אפוטרופוס שיתעסק בשביל הקטנים עד שיגדלו:

(ח)[עריכה]

חולה שביקש לעשות קבלת קניין לחזק את הצוואה, קונין ממנו אפילו בשבת. וכן אם מבקש לשלוח לקרוביו, מותר לשכור גוי בשבת ולשלחו (ועיין לעיל סימן צ' סעיף יט):

(ט)[עריכה]

חולה שמת לו מת – אין מודיעין לו, שלא תטרף דעתו עליו. ואפילו נודע לו, אין אומרים לו לקרוע, שמא תגדל דאגתו. ואין בוכין ואין מספידין בפניו, בין על מתו בין על מת אחר, אף על פי שאינו קרובו, פן יפחד שגם הוא ימות; ומשתיקין את המנחמים בפניו:

(י)[עריכה]

אין מבקרין לא לחולי מעים, משום כיסופא. ולא לחולי העין, ולא לחולי הראש, וכן כל חולה דתקיף ליה עלמא וקשה לזה דיבורא, אין מבקרין אותו בפניו, אלא נכנסין לבית החיצון ושואלין ודורשין בו אם צריך לאיזה דבר, ושומעין צערו ומבקשים עליו רחמים:

(יא)[עריכה]

מי שיש לפניו שתי מצוות, ביקור חולים וניחום אבלים, אם אפשר לו לקיים שניהם – ביקור חולים קודם, כדי לבקש רחמים עליו. ואם אי אפשר לו לקיים שניהם – ניחום אבלים קודם, שהוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים:

(יב)[עריכה]

מבקרין חולה עכו"ם מפני דרכי שלום:

(יג)[עריכה]

תניא בספרי: רבי נתן אומר, "ואשמה הנפש ההיא והתודו", זה בנה אב על כל המתים שיטענו וידוי. ואיתא במשנה, שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא, שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע: "בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וגו' וכזאת וכזאת עשיתי". ומניין שכיפר לו וידויו? שנאמר: "ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה"; ביום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא. לכן חולה שרואין בו שהוא נוטה למות, מסבבים עמו בדברים ואומרים לו: "התודה, ואל תדאג מזה. הרבה התודו ועמדו מחליים והמה בחיים, והרבה שלא התודו מתו; ובשכר שאתה מתודה אחה חי, וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא". ואם אינו יכול להתודות בפיו, יתודה בליבו. ואם יכול לדבר אך מעט, אומרים לו: "אמור, תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי". וגם יאמרו לו שיבקש מחילה מכל אדם שחטא כנגדו, בין בממון בין בדברים. וכל אלו הדברים אין אומרים לו לא בפני עמי הארץ ולא בפני נשים ולא בפני קטנים, שמא יבכו וישברו לבו:

(יד)[עריכה]

סדר הוידוי בקצרה: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שרפואתי בידך, ומיתתי בידך. יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלימה. ואם אמות, תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועוונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך. ותן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים". ואם רוצה להאריך בוידוי יום הכיפורים, הרשות בידו. וכבר מסודרים הוידויים בספר היקר "מעבר יבק", ובספר "חכמת אדם" העתיק גם כן סדר הוידוי מהרמב"ן זצ"ל: