קיצור שולחן ערוך כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן כו | במהדורה המנוקדת | >>

דיני קדיש יתום
ובו כ"ב סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג - יד - טו - טז - יז - יח - יט - כ - כא - כב - כג - כד - כה - כו - כז - כח

(א)[עריכה]

  • נמצאו במדרשים הרבה מעשיות, כי על ידי שהבן אומר קדיש בשביל אביו או אימו, ניצולים מן הדין. על כן נוהגין לומר קדיש, וכן לעלות למפטיר ולהתפלל לפני התיבה, ובפרט במוצאי שבתות, שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם, וכן בכל ערבית, שאז תגבורת הדין. ויש בעניין הקדישים כמה חילוקי דינים על פי המנהגים.

(ב)[עריכה]

  • בתוך שבעה, בין שהוא קטן בין גדול, בין תושב בין אורח, יש לו כל הקדישים, ודוחה כל האבלים. ואפילו פגע הרגל תוך שבעה, המבטל גזירות שבעה, וכן לאחר שבעה, שמבטל גזירות שלושים, לעניין קדיש אינו מבטל. וכן לא אמרינן לענין קדיש מקצת היום ככולו, ואפילו במנחה של יום השביעי, יש לו כל הקדישים.
ומונין שבעה ושלושים מיום הקבורה. ואף על פי שהאבל לא שמע מיד, ונוהג אחר כך שבעה ימי אבל, מכל מקום לעניין קדיש אין לו דין שבעה. וכן אם מת ברגל, מונין לעניין קדיש מיום הקבורה.

(ג)[עריכה]

  • אם יש בבית הכנסת גם יארצייט, אזי אם הבן שבעה הוא קטן, שהולך כל ימי השבעה לבית הכנסת, יש להיארצייט קדיש אחד. ואם יש הרבה יארצייטים, יש לכל אחד קדיש אחד. ואפילו אם הקטן שהוא בן שבעה יידחה לגמרי. ואם יש בן שלושים, יש לו גם כן קדיש אחד. אבל אם יש הרבה בני שלושים, אין הקטן בן שבעה נדחה מחמתן לגמרי.
  • ואם הוא גדול, שאינו הולך כל השבעה לבית הכנסת, אף על פי שמתפלל בביתו במניין, מכל מקום, כשבא בשבת לבית הכנסת, אומר כל הקדישים. ואם יש שם יארצייט, אומר גם כן כל הקדישים, מלבד קדיש אחד, יטילו עליו גורל. ואך כשנתבטל ממנו השבעה על ידי רגל, או שמת אביו ברגל, אזי יש לו דין קטן, כיוון שיכול לילך לבית הכנסת בכל יום.

(ד)[עריכה]

  • בן שבעה קטן ובן שבעה גדול בשבת, כשבא לבית הכנסת, שווים בקדישים. ואם יש גם יארצייט, הוא נדחה מחמת הגדול, ולכן יש להגדול קדיש אחד יותר מן הקטן, דהיינו הקדיש שהיה צריך הקטן לתת להיארצייט.

(ה)[עריכה]

  • יארצייט, וכן בן שלושים, קודמין לשאר אבלים שהם בתוך השנה. ומכל מקום יש להם לתת גם להם איזה קדישים. ויש לנהוג שקדיש דרבנן וגם הקדיש שלאחר עלינו, יהיה להיארצייט או לבן שלושים, ושאר הקדישים לשאר האבלים, אם ישנם כמניין הקדישים.

(ו)[עריכה]

  • יארצייט ובן שלושים, היכא דאיכא ריווחא, בן שלושים קודם, ואין להיארצייט רק קדיש אחד. ואם יש הרבה יארצייט, יש לכל אחד קדיש אחד, ואף על פי שהבן שלושים יידחה לגמרי, משום שהוא יאמר למחר, והיארצייט, אם לא יאמר היום, עבר זמנו.

(ז)[עריכה]

  • אם יש שני אבלים שווים, יטילו גורל ביניהם, ומי שעלה לו הגורל לומר ערבית, יש לשני כנגד זה קדיש אחד שחרית בלא גורל, ועל הקדיש השלישי יטילו גורל. וכן אם ישנם הרבה, גם כן מטילין גורל, ומי שעלה לו הגורל – לא יבוא עוד בתוך הגורל, עד שיאמרו כולם.

(ח)[עריכה]

  • התושב קודם לאורח (אם אינו תוך שבעה). יארצייט תושב ויארצייט אורח, אין להאורח כלום. בן שלושים תושב או תוך השנה תושב ויארצייט אורח, יש להאורח קדיש אחד. ואם יש יארצייט תושב ובן שלושים תושב ויארצייט אורח, יש גם כן להאורח קדיש אחד, ואינו יכול יארצייט התושב לומר לו אני קודם, כי יאמר: לאו מדידך קא שקילנא, אלא מבן שלושים. ויאמר היארצייט התושב קדיש ראשון, והיארצייט האורח קדיש שני, ובן שלושים קדיש שלישי.

(ט)[עריכה]

  • אורח בן שלושים ותושב תוך השנה שווים.

(י)[עריכה]

  • יארצייט תושב ובן שלושים אורח, יאמר התושב קדיש ראשון ושני, והאורח השלישי.

(יא)[עריכה]

  • אורח בתוך השנה, יש לו קדיש אחד בתוך אבלים תושבים שבתוך השנה.

(יב)[עריכה]

  • תושב נקרא לעניין זה, כל שיש לו כאן דירת קבע, אף על פי שאינו פורע מס, או שהוא פורע כאן מס, אף על פי שאינו דר כאן. ומי שבא לכאן ממקום אחר לומר קדיש אחר אביו ואמו שהיו דרים כאן, אף על פי שהמה היו תושבים כאן, מכל מקום, כיוון שהבן הזה אינו דר כאן ואינו פורע כאן מס, אין לו דין תושב.
בעל הבית שמחזיק מלמד או משרת, אם הם פנויים, נקראים כאן תושבים. אבל אם יש להם נשים במקום אחר, הרי הן כאן כאורחים. והלומד בישיבה, וכן מלמד המושכר לכמה בעלי בתים, אף על פי שיש להם נשים במקום אחר, דינם כאן כתושבים.
המגדל יתום בביתו אפילו בשכר, אם אין לו לא אב ולא אם, יש לו כאן דין תושב. אבל אם יש לו אב או אם במקום אחר, אפילו מגדלו בתורת צדקה, יש לו דין אורח.

(יג)[עריכה]

  • מי שמתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש תמיד, אם בא לומר קדיש בבית הכנסת האחרת, האבלים שבשם יכולין לדחותו ואפילו הוא בתוך שבעה, דגרע מאורח, כי האורח אין לו מקום להתפלל ולומר קדיש, וזה יש לו.

(יד)[עריכה]

  • מי שיכול וראוי להתפלל לפני התיבה, יתפלל, ומועיל יותר מקדיש יתום, שלא נתקן אלא לקטנים. ומי שאינו יכול להתפלל כל התפילה, יתפלל מן "אשרי" "ובא לציון" ולהלן. ומי שיש לו זכות יותר בקדישים, כגון בן שבעה ושלושים, יש לו גם כן זכות יותר בעניין התפילה.
  • נוהגין שאין אבל מתפלל לפני התיבה בשבת ויום טוב. אך אם גם קודם האבילות היה דרכו להתפלל בשבת ויום טוב, גם בזמן האבילות יתפלל. (ועיין לקמן סי' קכ"ח ס"ח).

(טו)[עריכה]

  • שנים ששווים בדין קדיש, ושניהם יכולים להתפלל לפני התיבה ומרוצים בשווה לקהל, יטילו גורל, שהאחד יתפלל עד "אשרי" "ובא לציון", והשני יתפלל "אשרי" "ובא לציון".
ואם אחד אינו יכול להתפלל לפני התיבה, או שאינו מרוצה לקהל, והתפלל השני, לא הפסיד זה שהתפלל זכותו בקדישים. ומכל מקום יש לו לוותר, להניח הקדיש למי שלא התפלל, ומכל שכן לקטנים.

(טז)[עריכה]

  • מי שהוא אבל על אביו וגם על אמו, מכל מקום אין לו זכות יותר בתפילות וקדישים משאר אבל, משום דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן.

(יז)[עריכה]

  • נוהגין שאין אומרים קדיש, רק י"א חודשים, שלא להחזיק אביו ואמו כרשעים, דמשפט של רשעים הוא י"ב חודש. שאם מת דרך משל י' שבט, פוסק לומר ט' טבת, ובי' טבת לא יאמר, דהא הוי יום א' בחודש י"ב, ויום אחד בחודש חשוב חודש, והוי כאילו אמר י"ב חודש. ולעניין זה מונים מיום הקבורה, ולא מיום המיתה, שאם נקבר י"א שבט, אזי פוסק ביו"ד טבת, כי המשפט אינו מתחיל עד לאחר הקבורה.
ואם היתה שנה מעוברת, פוסק ט' (או י') כסליו.
ויום זה שהוא פוסק בו, יש לו כל הקדישים, רק ליארצייט שייך קדיש אחד, וכן לבן שלושים. ואם יש כמה יארצייט או בני שלושים, נדחה הוא מפניהם לגמרי.
מי שיודע באביו ואמו שהיו רשעים מאותן שנידונין י"ב חדש, ראוי ומחוייב שיאמר קדיש י"ב חדש.

(יח)[עריכה]

  • כשיש הרבה אבלים רחמנא ליצלן, אזי כדי שלא יבאו לידי קטטות ומריבות, נוהגין בהרבה מקומות שאומרים שנים או שלושה ביחד.

(יט)[עריכה]

  • אם אין בבית הכנסת אבֵל על אביו ואמו, יאמר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם, בעד כל מתי ישראל. ויש מקומות שנהגו ששאר קרובים אומרים קדיש על קרוביהם, כשאין אבלים על אביהם ואמם. וגם כשיש אבלים על אביהם ואמם, אם יש מי שרוצה לומר קדיש אחר אבי זקנו או זקנתו שמתו בלא בנים, או אחר בנו או בתו שמתו בלא בנים, יניחו לו האבלים לומר קדיש אחד לאחר שהם אמרו כל אחד.
ויש מקומות שנהגו שגם שאר קרובים אומרים קדיש, אפילו במקום שיש אבלים על אב ואם, אלא שעושים פשרה ביניהם, שאין אומרים כל כך קדישים כמו האבלים על אב ואם. והולכים בכל זה אחר המנהג, ובלבד שיהא מנהג קבוע בעיר.

(כ)[עריכה]

  • הבת אין לה לומר קדיש בבית הכנסת, אך יש אומרים שאם רוצים לעשות מניין בביתה שתאמר שם, הרשות בידם. ויש אומרים דגם זאת אין לעשות.

(כא)[עריכה]

  • מי שהיה לו יארצייט ולא יכול לומר קדיש, כגון שהיה בדרך, או שלא הגיע לו קדיש, יכול לומר קדיש בתפלת ערבית שלאחר יום היארצייט.

(כב)[עריכה]

  • אף על פי שאמירת הקדיש והתפילות מועילות להאבות, מכל מקום אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנים ילכו באורח מישור, כי בזה הם מזכים את האבות.
הכי איתא בזוהר הקדוש (סוף פ' בחוקותי): "בן יכבד אב", כמה דאת אמר: "כבד את אביך ואת אמך", ואוקמוה במיכלא ומשתייא. ובכולא האי בְּחַיּוֹי דאתחייב ביה. בתר דמית, אי תימא הא פטור הוא, לאו הכי, דאף על גב דמית, אתחייב ביקריה יתיר, דכתיב: "כבד את אביך". דאי ההוא ברא אזיל באורח תקלא, ודאי מבזה לאבוי הוא, ודאי עביד ליה קלנא. ואי ההוא ברא אזיל באורח מישור ותקין עובדוי, ודאי דא אוקיר לאבוי. אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קודשא בריך הוא. וקודשא בריך הוא חייס עליה ואותיב ליה בכורסיא דיקריה ודאי וכו', עד כאן לשונו.
ויש לו לאדם לצוות את בניו להחזיק באיזה מצוה, ואם מקיימין – נחשב יותר מן הקדיש, והיא תקנה טובה גם למי שאין לו בנים אלא בנות.