קיצור שולחן ערוך קלט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קלט | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות חנוכה
ובו כו סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה| ו | ז| ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט| כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו

(א)[עריכה]

  • בבית שני, כשמלכה מלכות יוון, גזרה גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצוות. ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם. ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו את הטהרות. וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנה, עד החורבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בכ"ה בחודש כסליו היה. ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור במקדש, אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו שמתחילין בכ"ה בכסליו ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה בשמונה הלילות, להראות ולגלות הנס. וימים אלו נקראים "חנוכה", רוצה לומר "חנו כ"ה", שביום כ"ה חנו מאויביהם. ועוד, מפני שבימים אלו עשו חנוכת הבית שהצוררים טימאוהו.
ולכן יש אומרים שמצווה להרבות קצת בסעודה בחנוכה. ועוד, מפני שמלאכת המשכן נגמרה בימים אלו. ויש לספר לבני ביתו עניין הניסים שנעשו לאבותינו בימים אלו (עיין יוסיפון). ומכל מקום לא הוי סעודת מצווה, אלא אם כן אומרים בסעודה שירות ותשבחות.
ומרבים בצדקה בימי חנוכה, כי הם מסוגלים לתקן בהם פגמי נפשו על ידי הצדקה, וביחוד ללומדי תורה העניים להחזיקם.

(ב)[עריכה]

  • אין מתענין בימי חנוכה. אבל ביום שלפניהם וביום שלאחריהם, מותרין בהספד ובתענית.

(ג)[עריכה]

  • חנוכה מותר בעשיית מלאכה. אך הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות שבבית דולקות, ואין להקל להם.
והטעם שהנשים מחמירות יותר, מפני שהגזירה היתה קשה על בנות ישראל, שגזרו: בתולה הנישאת – תיבעל להגמון תחילה.
ועוד, מפני שהנס נעשה על ידי אשה: בת יוחנן כהן גדול היתה יפת תואר מאד, ובקשהּ המלך הצורר שתשכב עמו, ואמרה לו שתמלא בקשתו, והאכילתו תבשילי גבינה, כדי שיצמא וישתה יין וישתכר ויישן ויירדם. וכן היה, וחתכה את ראשו והביאתו לירושלים. וכראות שר צבאם כי אבד מלכם, וינוסו.
ולכן קצת נוהגין לאכול מאכלי חלב בחנוכה, זכר לנס שנעשה על ידי חלב.

(ד)[עריכה]

  • כל השמנים כשרים לנר חנוכה. ומכל מקום מצווה מן המובחר ליקח שמן זית, דומיא דנס שבמקדש, שהיה בשמן זית. ואם אינו מצוי, יברור שאר שמן שאורו זך ונקי, או נרות של שעווה, שגם כן אורן זך.
ולא יהיו שנים קלועים ביחד, משום דהוי כמדורה, אלא כל נר יחידי. ולא יעשה משעווה של בתי עובדי כוכבים, משום דמאיס.
וכן כל הפתילות כשרות לנר חנוכה. ומצווה מן המובחר ליקח צמר גפן (בוים וואל). ואינו צריך בכל לילה פתילות חדשות, אלא מדליק גם בראשונות עד שיכלו.

(ה)[עריכה]

  • אם מדליק בנר של חרס, כיון שהדליק בו לילה אחד, נעשה ישן ואין מדליקין בו בלילה שני, משום דמאיס. ועל כן יהיה לו מנורה נאה של מיני מתכות. ומי שידו משגת, יקנה מנורה של כסף, להידור מצווה.

(ו)[עריכה]

  • מנהג פשוט במדינותינו כמהדרין מן המהדרין, שמדליקין כל אחד ואחד מבני הבית, בלילה הראשון – נר אחד, ובשני – שני נרות, וכן מוסיפין, עד שבליל שמיני מדליק שמונה.
וצריכין ליזהר שיתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין. ולא ידליקו במקום שמדליקין נרות כל השנה, כדי שיהיה היכר שהם נרות חנוכה.

(ז)[עריכה]

  • מצוַת נר חנוכה להדליק בפתח הסמוך לרשות הרבים, משום פרסומי ניסא; וכך היו עושין בזמן המשנה והגמרא. ובזמן הזה, שאנו דרים בין האומות, מדליקין בבית שהוא דר בו. ואם יש לו חלון לרשות הרבים, ידליקם שם; ואם לאו, מדליקן אצל הפתח.
ומצווה שיניחנה בטפח הסמוך לפתח משמאל, שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ונמצא שהוא מסובב במצוות. ויותר טוב להניחם בחלל הפתח.

(ח)[עריכה]

  • מצווה להניחם למעלה משלושה טפחים מן הקרקע, ולמטה מעשרים אמה. ואם הניחם למעלה מעשרה, יצא. אבל אם הניחם למעלה מעשרים אמה, לא יצא, משום דלמעלה מעשרים לא שלטא עינא. ומי שהוא דר בעליה, יכול להניחם בחלון, אף על פי שהוא גבוה מעשרה טפחים. אבל אם החלון למעלה מעשרים אמה מקרקע רשות הרבים, דלא שלטא בהו עינא מההולכים ברשות הרבים, אזי טוב יותר להניחם אצל הפתח.

(ט)[עריכה]

  • הנרות יהיו בשורה אחת בשווה, לא אחד גבוה ואחד נמוך. ויהיה הפסק בין נר לנר, שלא יתקרב הלהב של זה לזה ויהיה כמו מדורה. ובנרות של שעווה יהיה הפסק, שלא יתחמם זה מזה ויטיף השעוה ויתקלקלו.
מילא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי, כל פתילה עולה בשביל נר אחד. לא כפה עליה כלי, אפילו לנר אחר אינה עולה, לפי שהיא כמדורה.
נר שיש לו שתי פיות או יותר, לא ידליקו בו שנים, אפילו בלילה הראשון, משום דליכא היכר כמה נרות מדליקין.

(י)[עריכה]

  • זמן הדלקתן מיד בצאת הכובבים, ולא יאחר. ואסור לעשות שום דבר קודם ההדלקה, אפילו ללמוד; רק אם לא התפלל מעריב, יתפלל תחילה ואחר כך ידליק. (וזמן ההדלקה, למנהג אשכנז, מדליקין בין מנחה למעריב, מיד לאחר שקיעת החמה; ולמנהג החסידים, מדליקין לאחר צאת הכוכבים ומעריב).
וקודם שידליק, יקבץ כל בני ביתו, לפרסומי מילתא. וצריך לתת שמן שידליקו לכל הפחות חצי שעה. ובדיעבד אם לא הדליק מיד, יכול להדליק בברכה כל זמן שבני ביתו נעורים. אבל לאחר שבני ביתו ישנים, תו ליכא פרסומי ניסא, וידליק בלא ברכה.
אם לא יהיה לו פנאי להדליק בלילה, יכול להקדים את עצמו ולהדליק מפלג המנחה ולמעלה, דהיינו שעה ורביעית קודם צאת הכוכבים (והיינו שעה זמנית, ולפי ערך היום (עיין לעיל סימן ס"ט סעיף ב'). ובימי החנוכה שהימים קצרים, אם היום ארוך רק עשר שעות על האוהר (לפי השעון), אזי פלג המנחה הוי שעה אחת ושני מינוטין (רגעים) וחצי. ובלבד שיתן שמן כדי שיהיו דולקות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים; ואם אינן דולקות כך, לא קיים המצווה.

(יא)[עריכה]

  • סדר הדלקתן כפי מנהגנו: בלילה הראשון מדליק הנר שכנגד ימינו, ובלילה השני מוסיף עליו נר כנגד שמאלו, וכן בכל לילה מוסיף כנגד שמאלו. וזה שהוא מוסיף – מדליק בראשונה, ופונה והולך לימינו.

(יב)[עריכה]

  • בליל ראשון מברך המדליק קודם ההדלקה שלש ברכות: "להדליק", "שעשה ניסים", "שהחיינו". ובשאר הלילות אינו מברך "שהחיינו".
לאחר שבירך הברכות מדליק נר אחד, ובעוד שמדליק האחרות – אומר "הנרות הללו" וכו'.
גר אומר: "שעשה ניסים לישראל"; ואם אמר "לאבותינו", יצא.
אונן רחמנא ליצלן, אם יש אחר, ידליק האחר בברכות והוא יענה אמן. ואי ליכא אחר, ידליק הוא בלא ברכות.

(יג)[עריכה]

  • קיימא לן הדלקה עושה מצווה. פירוש, ההדלקה היא המצווה, ובשעת ההדלקה צריכין להיות הנרות במקומן הראוי ובשיעור הראוי; לאפוקי אם הדליקן למטה משלושה טפחים או למעלה מעשרים אמה, ואחר כך כשהן דולקות הניחם במקומן, פסולין. וכן אם בשעת ההדלקה לא היה שמן כשיעור ואחר כך הוסיף, לא מהני.
וכן אם העמידן במקום שהרוח שולט ועומדין ליכבות, לא קיים המצווה, וחייב להדליקן שנית; אבל לא יברך. אבל אם העמידן כראוי ועל ידי מקרה כבו, כבר קיים המצוה; ומכל מקום נוהגין שחוזר ומדליקן.
ונוהגין להחמיר שלא להדליק מנר לנר, אלא מדליקן מן השמש או מנר אחר.

(יד)[עריכה]

  • כל זמן מצוותן, דהיינו חצי שעה, אסור ליהנות מאורן. ולכן נוהגין להניח אצלן את השַמָש שהדליקן בו, כדי שאם ישתמש אצלן ישתמש לאור השַמָש. וצריכין להניחו קצת למעלה מן הנרות, שיהא ניכר שאינו ממניין הנרות.

(טו)[עריכה]

  • מדליקין נרות בבית הכנסת, משום פרסומי ניסא, ומברכין עליהן. ומניחן בכותל דרום. ומדליקין בין מנחה למעריב.
ואין אדם יוצא בנרות של בית הכנסת, וצריך לחזור ולהדליק בביתו.
ומי שהוא אבֵל, רחמנא ליצלן, לא ידליק בלילה הראשון בבית הכנסת, משום דצריך לומר שהחיינו, ואבֵל אין לו לומר שהחיינו בציבור. אֲבָל בביתו מברך שהחיינו.

(טז)[עריכה]

  • נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס (עיין לעיל סעיף ג'). ויכולה אשה להדליק בעד כל בני ביתה. וקטן שהגיע לחינוך גם כן חייב.
סומא, אם יכול להשתתף עם אחר בפרוטה, מוטב. ואם יש לו אשה, היא מדלקת בשבילו. ואם אין לו אשה, ויש לו דירה מיוחדת שאין לו במי להשתתף, מדליק על ידי סיוע אחר.

(יז)[עריכה]

  • בערב שבת, מדליקין תחילה נר חנוכה ואחר כך נר שבת, ובלבד שיהא לאחר פלג המנחה. ומתפללין תחילה מנחה. וצריך שיתן שמן כדי שידליקו עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, דאם לא כן הוה ליה ברכה לבטלה.
ואם הדליק אצל הפתח, צריך ליזהר להפסיק באיזה דבר בינם לבין הדלת, שלא יכבם הרוח בפתיחת ונעילת הדלת.

(יח)[עריכה]

  • במוצאי שבת מבדילין ואחר כך מדליקין נר חנוכה. ובבית הכנסת מדליקין קודם "ויתן לך".

(יט)[עריכה]

  • מי שהוא אינו בביתו אלא במקום אחר, אם ידוע שאשתו מדלקת בביתו, ידליק הוא במקום שהוא בלא ברכות. וטוב אם אפשר שישמע תחלה את הברכות ממי שמדליק שם, ויכוין לצאת בברכותיו ויענה אמן, ואחר כך ידליק הוא בלא ברכות.
ואם אין אשתו מדלקת בביתו, וכן הבחורים באכסניא שלהן, צריכין להדליק בברכות; או ישתתפו עם בעל הבית, שיתנו לו איזה פרוטה, שיהיה להם גם כן חלק בשמן ופתילה, ובעל הבית יוסיף קצת שמן על השיעור בשביל השותף. אבל יש להם להדר שידליקו כל אחד בפני עצמו.
ומי שהוא בעירו אלא בבית אחר, כשהגיע זמן הדלקה, צריך לשוב לביתו ולהדליק.

(כ)[עריכה]

  • השמן שנשאר במנורה לאחר חנוכה, וכן הפתילות, עושה להן מדורה ושורפן, משום דהוקצו למצוותן, ואסור ליהנות מהם, אלא אם כן התנה מתחלה שאינו מקצה מה שיישאר.

(כא)[עריכה]

  • כל שמונת ימי חנוכה אומרים בשמונה עשרה "על הניסים". ואם שכח ולא אמרו, אם נזכר קודם שאמר את השם מן ברכת "הטוב שמך" וכו', חוזר ומתחיל "על הניסים". אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר את הברכה ואינו חוזר.
(ובברכת המזון, עיין לעיל סימן מ"ד סעיף ט"ז).

(כב)[עריכה]

  • כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל, ואין אומרים לא תחנון, ולא "אל ארך אפים", ולא "למנצח", ולא "צדקתך צדק". (דין הלל בבית האבל רחמנא ליצלן, עיין לקמן בסימן ר"ז סעיף ו').

(כג)[עריכה]

  • קורין בכל יום תלתא גברי בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא.
ביום הראשון מתחילין לכהן מן "ויהי ביום כלות משה" עד "לחנוכת המזבח".
ללוי, "ויהי המקריב ביום הראשון" וגו' עד "מלאה קטורת".
ולישראל, "פר אחד" וגו' עד "בן עמינדב".
ביום השני, לכהן וללוי "ביום השני" וגו', ולישראל "ביום השלישי" וגו'. וכן בכל יום לכהן וללוי היום שעומדין בו, ולישראל היום שלאחריו. (והיינו בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל, קורין לכהן עד "מלאה קטורת", ללוי מ"פר אחד" עד סוף היום, ולישראל מתחילת היום ועד סופו).
וביום השמיני, לכהן וללוי "ביום השמיני", ולישראל מתחילין "ביום התשיעי", וגומרין כל הסדר, וגם בפרשת "בהעלותך" עד "כן עשה את המנורה".

(כד)[עריכה]

  • בשבת חנוכה מוציאין שני ספרי תורה. בראשון קורין פרשת השבוע, ובשני המפטיר בשל חנוכה יומו, ומפטירין "רני ושמחי". ואם יש עוד שבת אחת, מפטירין בו במלכים בנרות דשלמה.
בראש חדש טבת בחול, מוציאין שני ספרי תורה. בראשון קורין תלתא גברי בשל ראש חודש, ואחר כך הרביעי בספר התורה השני בשל חנוכה יומו, משום דראש חודש תדיר טפי, וקיימא לן "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם", ולכן מקדימין ראש חודש.
ואם טעו והתחילו לקרות בשל חנוכה, ואפילו עדיין לא התחילו לקרות, אלא שכבר בירך העולה, אין צריכין להפסיק, אלא העולה גומר קריאתו, ואחר כך קוראין להנשארים בשל ראש חודש.
אם קראו ראשונה בשל ראש חודש כראוי, אלא שטעו וקראו גם את הרביעי בשל ראש חודש, אפילו נזכרו מיד לאחר שבירך הקורא, אם לא הוציאו רק ספר תורה אחד, אין צריכין לקרות יותר. אבל אם הוציאו שני ספרי תורה, שיש כאן חשש משום פגמו של ספר תורה, שלא יאמרו פסול הוא, צריכין לקרות בו חמישי בשל חנוכה, ואחר החמישי יאמרו חצי קדיש.

(כה)[עריכה]

  • חל ראש חודש טבת בשבת, מוציאין שלושה ספרי תורה. בראשון קורא שישה גברי בפרשת השבוע. בשני, שביעי בשל ראש חודש, ומתחילין "וביום השבת" (ועיין לעיל סימן ע"ח סעיף א' וסימן ע"ט סעיף א'), ואומרים חצי קדיש. ובשלישי מפטיר בשל חנוכה יומו.
ומפטירין "רני ושמחי". ואף על גב דתדיר קודם, זהו בקריאה, שקורין שניהם; אבל בהפטרה, שאין מפטירין אלא אחת, דוחין של ראש חודש וקוראין של חנוכה, משום פרסומי ניסא.

(כו)[עריכה]

  • בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, אין אומרים בו תחנון. ונוהגין להרבות בו במיני פירות אילנות.