קיצור שולחן ערוך קלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קלח | במהדורה המנוקדת | >>

דיני הושענא רבה, שמיני עצרת ושמחת תורה
ובו י סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה| ו| ז| ח| ט| י

(א)[עריכה]

  • ביום חמישי של חול המועד (בחוץ לארץ. ובארץ הוא ביום שישי של חול המועד) הוא הושענא רבה.
נוהגין להיות ניעורים בלילה שלפניו לעסוק בתורה, כמו שנדפס הסדר. לפי שבחג נידונין על המים, שכל חיי האדם תלויים במים, והיום הוא יום האחרון של החג, והכל הולך אחר החיתום.
בשחרית מרבים קצת בנרות בבית הכנסת כמו ביום הכיפורים, והש"ץ לובש את הקיטל. אומרים "למנצח" (בפסוקי דזמרה) כמו ביום טוב, ואומרים גם מזמור לתודה, ואין אומרים נשמת.
ואומרים "אין כמוך", "שמע ישראל" כמו ביום טוב, ובקדושת מוסף "נעריצך" (בנוסח אשכנז, דהיינו "כתר" בנוסח ספרד).

(ב)[עריכה]

  • מנהג נביאים שכל אחד יטול ביום זה ערבה מיוחדת, מלבד הערבה שבלולב. וכל הפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו. לכן לא יקצצנה הישראל בעצמו לצרכו (כמו שכתבנו לעיל סי' קל"ו ס"ז). אלא שאם נשרו אפילו רוב העלין, כשרה, ואפילו עלה אחד בבד אחד כשרה. ומכל מקום הידור מצווה הוא שיהיו בה עלין הרבה, והבדים ארוכים. והמנהג היפה לקחת חמש בדין, ואוגדין אותם בעלי לולב.

(ג)[עריכה]

  • אין לוקחין אותה עם הלולב ביחד, אלא כשמגיע ל"תענה אמונים", מניחים את הלולב והאתרוג ונוטלין אותה, לפי שאז מתפללין על המים. ולאחר גמר ההושענות מנענעין עימה, ואחר כך חובטין אותה בקרקע חמש פעמים, ודי בזה, אפילו לא נחסרו עליה.
ולאחר החבטה לא יזרקנה על הקרקע, משום ביזוי מצווה. וטוב להצניעה להשליכה בתוך האש שאופין מצות, הואיל ואיתעבד בה חדא מצווה, ליתעבד בה מצווה אחריתא.

(ד)[עריכה]

  • ליל שמיני עצרת, יש להמתין שלא לקדש עד הלילה. ומברכין בקידוש "שהחיינו", לפי שהוא רגל בפני עצמו. ואין מברכין "לישב בסוכה" (היינו בחוץ לארץ שיושבים בו בסוכה), לפי שבתפילה ובקידוש אומרים "יום השמיני חג העצרת הזה", ואם היו מברכין "לישב בסוכה" הוי תרתי דסתרי.

(ה)[עריכה]

  • ליל שמיני עצרת וכל היום, אוכלין בסוכה, אלא שאין מברכין, כמו שכתבנו. ולאחר הגמר אומרים "יהי רצון" וכו' (ובארץ ישראל נהגו לאומרו בהושענא רבה). ובענין השינה בסוכה, יש מקילין וכן נוהגין. אבל הנכון להחמיר.

(ו)[עריכה]

  • בשמיני סמוך לחשיכה יכול לפנות את הכלים מן הסוכה לתוך הבית, אבל לא יסדרם ביום, משום דהוי כמכין מיום טוב לחברו.

(ז)[עריכה]

  • יום אחרון של החג שהוא גם כן שמיני עצרת, נקרא "שמחת תורה", לפי שמסיימין בו את התורה ושמחים בה.
ערבית לאחר התפילה עושין הקפות, ואחר כך מכניסין ספרי התורה, ומשיירין אחד שקורין בו תלתא גברי בפרשת "וזאת הברכה". ויש מקומות שנוהגין לקרות בפרשיות נדרים.
אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש, ומכניסין את ספר התורה ואומרים "עלינו".

(ח)[עריכה]

  • ביום שמחת תורה, נוהגין בהרבה מקומות שהכהנים נושאים כפיהם בתפילת שחרית ולא במוסף, משום דבמוסף יש חשש שכרות. ואין אומרים "ותערב" בתפילת שחרית.

(ט)[עריכה]

  • ביום, אחר ההקפות, משיירין שלושה ספרי תורה, ומרבים בקרואים בספר תורה ראשון בפרשת "וזאת הברכה" כמה פעמים עד "מעונה", ובסוף קוראים כל הנערים. והנכון שהגדול שבהם יברך והשאר ישמעו. וקורין להם פרשת "המלאך הגואל" וגו'.
אחר כך קוראין לחתן תורה, וקורא מן "מעונה" עד גמירא. ובספר תורה השני קורא חתן בראשית, ואומרים חצי קדיש, וקורין בשלישי מפטיר (ועיין לעיל סי' ע"ט ס"א).
ונוהגין בהרבה מקומות לדקדק לקרות לחתן תורה אדם חשוב. ואפילו מי שעלה כבר בפרשת "וזאת הברכה", מכל מקום עולה לחתן תורה או לחתן בראשית.
  • במקום שאין להם אלא שני ספרי תורה, קורין בראשון "וזאת הברכה" ובשני בראשית, וחוזרין ולוקחין את הראשון למפטיר.

(י)[עריכה]

  • נוהגין שהחתן תורה והחתן בראשית נודרין נדבות, וקורין לכל מרעיהם ועושין משתה ושמחה לסיומה של תורה ולהתחלתה. דאיתא במדרש (תחילת קהלת): "ויבא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית ה'" וגו'" ויעש משתה לכל עבדיו". אמר רבי יצחק: מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה.