קיצור שולחן ערוך עח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך · עח · >>

סעיף א כשמוסיפין בשבת, יכולין לקרת כהן או לוי לאחרון, כיון שכבר השלימו שבעה גברי. וגם שהוא האחרון מעקר הקרואים - חוץ מן המפטיר וכן המפטיר יכולין לקרת כהן או לוי, ואפלו כהן אחד לאחרון וכהן אחד למפטיר, יכולין לקרות, כיון שהקדיש מפסיק ביניהם. ובשמחת תורה שמוציאין שלשה ספרי תורה, יכולין לקרות כהן אחד לחתן תורה ואחד לחתן בראשית ואחד למפטיר, כיון שכל אחד קורא בספר- תורה אחר. אבל בראש- חדש טבת שחל להיות בשבת, אע"פ שמוציאין גם כן שלשה ספרי תורה, אפלו אם רוצים לקרות בספר -תורה הראשון שמנה גברי, אין רשאין לקרות להכהן שיהיה השמיני, כיון שעדין אין משלימין הקריאה בספר זה. והמשלים הוא בספר השני שקורין בו פרשת ראש -חדש ואז יכולין לקרותו. וכן הדין בשבת שקלים ופרשת החדש כשהן בראש- חדש - סימן קל"ה ובסד"ה

סעיף ב אם קראו לכהן או ללוי באמצע המנין, יעלה אחר במקומו והוא ימתין אצל התבה ויעלה למפטיר או לאחרון לאחר מנין הקרואים

סעיף ג בשבת שקורין שתי סדרות, יש לחבר הסדרות עם העולה הרביעי - שם

סעיף ד קללות שבפרשת בחקתי ובפרשת כי-תבא, אין מפסיקין ביניהן. וצריך להתחל פסוק אחד מקדם. אך למען לא יתחיל בפרשה פחות משלשה פסוקים, צריך שיתחיל שלשה פסוקים קדם הקללות, ולבסוף צריך גם כן לקרות לכל-הפחות פסוק אחד אחר הקללות, אך יראה שלא יסים פחות משלשה פסוקים מן התחלת הפרשה - עין לעיל סימן כ' כ"א כ"ב בפרשת כי תשא קורין עם הלוי כל פרשת העגל עד ומשרתו יהושע וגו' והטעם, כי בני לוי לא היו בעשית העגל. ונוהגין לקרות בקול נמוך מן ויתן אל משה ככלותו עד ויחל משה. וכשמתחיל ויחל, חוזר וקורא בקול רם עד ויפן וירד משה, וכשמתחיל ויפן חוזר וקורא בקול נמוך עד ומשה יקח את האהל, וחוזר וקורא בקול רם עד סוף הפרשה. וגם הקללות שבפרשת בחקתי ופרשת כי- תבא קורין בקול נמוך. ואת הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב קורין בקול רם. ואחר כך הפסוק והארץ תעזב וגו' נמוך, ואף גם זאת בקול רם עד הסוף. ובפרשת כי תבא ליראה את השם הנכבד עד סוף הפסוק בקול רם, ואחר כך נמוך. ואף גם זאת, בקול רם עד הסוף. ובפרשת כי-תבוא, ליראה את-השם הנכבד עד סוף הפסוק, בקול רם, ואחר כך נמוך עד ואין קונה. וגם בפרשת בהעלתך נוהגין לקרות בקול נמוך מן ויהי העם כמתאוננים עד והמן כזרע גד. והטעם להראות שהם מתחרטים. וכל מה שקורא בקול נמוך, צריך שיהא על- כל- פנים הקול נשמע לצבו, ואם לא כן אינם יוצאים ידי חובת קריאה - פרי חדש. ארבעים ושנים מסעות שבפרשת ואלה מסעי, אין להפסיק בהם, שהם נגד שם מ"ב - מגן אברהם - תכ"ח

סעיף ה בין גברא לגברא צריכין לגלל את הספר-תורה, ואין צריכין לכסותו. אך קדם מפטיר שאומרים קדיש ויש זמן ארך צריך לכסותו במעיל שלו, וכן בכל מקום שיש זמן ארך כגון שמזמרין לחתן וכיוצא בו. ונראה דהוא הדין כשמאריכין במי שברך - סימן קל"ט ובסד"ה

סעיף ו אם טעו בשבת וקראו עם הששי עד גמר הסדרה, לא יאמר קדיש, אלא יקראו מיד את המפטיר, וישלים גם למנין שבעה קרואים. ולאחר שיאמר ההפטרה עם הברכות, אז יאמר הקדיש. וכן ביום- טוב אם טעו וקראו עם הרביעי עד הגמר, לא יאמרו קדיש, אלא יקראו מיד את המפטיר לספר -תורה השני ואחרי ההפטרה והברכות יאמרו הקדיש - סימן רפ"ב ובסד"ה

סעיף ז כשצריכין להוציא שלשה ספרי תורה ואין להם אלא שנים לא יגוללו את השני לקרות בו מה שצריכין לקרות בשלישי, אלא יקחו את הראשון לקרות בו - שם


כז ניסן

סעיף ח אם נמצא פסול בספר-תורה נתבארו הדינים בסימן כ"ד. ואם נמצא הפסול באמצע קריאת המפטיר, אם הוא מפטיר של חובת היום, כגון ביום -טוב ובשבת ראש- חדש או שקלים וכדומה שמוציאין ספר- תורה אחר למפטיר, אז דינו כמו בפרשה אחרת. אבל בשבת, פשוט שהמפטיר חוזר וקורא מה שקרא השביעי, שאין זאת אלא משום כבוד התורה - שלא יהא כבוד התורה וכבוד הנביא שוים, שהקורא בתורה מברך תחלה וסוף, וגם הקורא בנביא מברך תחלה וסוף, לכן תקנו שהמפטיר יקרא תחלה גם בתורה, להראות שהקריאה בתורה היא העקר, בזה אין מוציאין ספר- תורה אחר, אלא גומרין בספר- תורה זה, ואינו מברך ברכה אחרונה, וההפטרה אומר בברכות. ואם נמצא הפסול קדם שברך ברכה ראשונה, נראה דיש להוציא ספר- תורה אחר. ואם אין ספר תורה אחר, אזי מי שיעלה באחרונה הוא יאמר ההפטרה עם הברכות. ואם עדין לא אמרו הקדיש, יאמרוהו לאחר ההפטרה - כדלעיל סעיף ו

סעיף ט בסימן כ"ד סעיף א' נתבאר, דאם נמצאה טעות בחסר ויתר, כל שאינו משתנה לא הקריאה ולא הפרוש, אין מוציאין ספר תורה אחר. מכל מקום אם נמצא כן בשבת, אע"פ שאין מוציאין ספר תורה אחר על כל- פנים לא יקראו בספר תורה זה יותר משבעה קרואים, והשביעי יקרא ההפטרה בברכות, ולא יאמרו קדיש עד לאחר קריאת ההפטרה והברכות, - והינו בשבת פשוט, אבל כשהמפטיר הוא מחובת היום, כמו בסעיף שלפני זה ודאי צריכין לקרות למפטיר ובמנחה לא יוציאוהו - תשובה מאהבה חלק ראשון סימן נ"א. ועין לעיל בסימן כ"ד סעיף א' בהערה השניה בסופה

סעיף י ביום שמוציאין שני ספרי תורה ונמצא פסול בראשון, ויש עוד ספר- תורה בהיכל, ורוצים לקחת עתה את הספר השני לקרות מתוכו, ואחר כך יוציאו ספר תורה אחר לקריאה השניה, לא יעשו כן, כי צריכין לקרות מתוך ספר התורה מה שהוכן בשבילו. וכן ביום שמוציאין שלשה ספרי תורה - עין פרי מגדים אשל אברהם סוף סימן קמ"ג. וכן אם החלפו ספרי התורה, שלקחו תחלה את המוכן לאחר כך, יגללוהו ויקחו את השני]כדי[ לקרות מתוך כל ספר- תורה למה שהוכן

סעיף יא סדר החיובים, הקדם קודם. א חתן ביום חפתו. ב וחתן, בשבת שלפני החתנה שמזמרים לו, דהינו שהוא בחור. ונער שנעשה בר- מצוה באותו שבוע, המה שוים. ג סנדק ביום המילה והוא התופס את התינוק בשעת המילה. ד סנדק ביום המילה, שמכניס את התינוק לבית- הכנסת למולו. ה בעל היולדת שילדה בת והולכת לבית הכנסת. ו בעל היולדת שילדה בן והולכת לבית הכנסת. ואם אינן הולכות לבית- הכנסת, אין הבעלים חיובים, אלא אם הוא יום ארבעים ואחד לזכר או יום שמונים ואחד לנקבה, שאז הוא זמן הבאת הקרבן. ז חתן שהיתה חתנתו מיום רביעי ואילך, בשבת שלאחר החתנה . ודוקא כשהיה בחור או היא בתולה. ח יום-השנה - יארצייט בו ביום. ט אבי התינוק ביום המילה. י יארצייט שיהיה לו בשבוע שלאחר השבת. יא מוהל ביום המילה. יב הסנדק, ואחריו אבי הבן, ואחריו המוהל בשבת שלפני המילה. שני בעלי- חיובים שוים, תלוי בדעת הסגן או יטילו גורל. מי שאין לו עירונות, אינו דוחה שום חיוב. נוהגין לקרות למי שעתיד לצאת לדרך אחר שבת, או שבא מן הדרך. וכן נוהגין לחלוק כבוד לאורח נכבד לקרתו, אבל אין דוחין שום חיוב - רפ"ב ובסד"ה