עם טעמים:
עַד־אָ֤נָה ׀ תְּה֥וֹתְﬞת֣וּ עַל־אִישׁ֮ תְּרָצְּח֢וּ כֻ֫לְּכֶ֥ם כְּקִ֥יר נָט֑וּי גָּ֝דֵ֗ר הַדְּחוּיָֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"תהותתו" - מנחם פי' מגזרת התיו לאכלה (ירמיהו י"ב) ויתא ראשי עם (דברים ל"ג) עד אנה תאספו על איש ול"נ שיש לפותרו לשון הוות ויהא ה"א ותי"ו שורש כאשר יאמר מן מת מות כך נאמר מן יסוד הת הות ולשון רבים הוות והוא לשון מחשבת שבר ותרמית ויש מפרשין תהותתו כמו תאריכו לשונכם על בני אדם ברע ודימוה לל' הערב כשמרבה (בדברים סא"א)
"כקיר נטוי" - המוכן ליפול על בני אדם
עד - טעם לא אמוט על מחשבת בן אדם שימוט, ע"כ יוכיחם לאמר עד אנה תהותתו מגזרת הוות תחשבו עליו ונמצא רי"ש תרצחו קמוצה, על כן הוא פועל שלא נקרא שם פועלו, כמו: ובמים לא רוחצת, כי הקמץ והשורק והחולם ימצאו בבנין הזה וזה דרך תפלה.
וטעם כקיר נטוי – שתהיו ככה, ונטוי על משקל עצום, או הוא מהפעלים היוצאים ועד הדחויה, שהטעם כפול.
"עד אנה תהותתו על איש", אתם תביאו הוות ושבר בשביל איש, שעל ידי שאול תרצו להביא הוות על דוד, ובזה "תרצחו כולכם", שהגם שתעשו זאת בסבת שאול גם אתם נחשבים כרוצחים, כי אתם דומים "כקיר נטוי (על) גדר הדחויה", שגדר רעוע עומד תחת קיר הנטוי ליפול, והקיר הנטוי נופל על הגדר ומפילו על איש העומד תחתיו והרגו, שבזה אין לומר שעקר ההורג היה הקיר שהוא דחה את הגדר, כי גם הגדר סבב מיתת האיש, שאם היה הגדר חזק לא היה נופל ע"י הקיר, והגם שהקיר נטוי עליו היה נשאר עומד ולא היה הורג את האיש שתחתיו, וא"כ הרצח מיוחס אל שניהם, אל הגדר שהרג, ואל הקיר שהפילו, כן בנמשל שאול דוחה אותם להפיל אותם על דוד ולרצחו, ובכל זה תיוחס הרצח גם אליהם מצד שהם דומים כגדר הדחויה שאינו חזק לעמוד בפני הקיר, שאם היו חזקים בדעתם לא היו שומעים לקול שאול לרצוח בחנם והיו עומדים נגדו, וא"כ הגם שתהותתו הוות על ובשביל איש מכל מקום תרצחו כולכם, וגם אתם אשמים בדבר:
ביאור המילות
"תהותתו". שרשו הות, בשקל תכוננו.
"על איש". על ידי איש, ומלת על נמשך לשתים, קיר נטוי (על) גדר הדחויה:
