אֱלֹהַי! עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח, עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּןאותך השוכן בארץ שליד נהר הירדן, וְחֶרְמוֹנִיםוהר חרמוןמֵהַר מִצְעָר(כנראה הכוונה לאחת הפסגות הנמוכות של הר חרמון).
עם טעמים:
אֱֽלֹהַ֗יעָלַי֮ נַפְשִׁ֢י תִשְׁתּ֫וֹחָ֥ח עַל־כֵּ֗ן אֶ֭זְכׇּרְךָ מֵאֶ֣רֶץ יַרְדֵּ֑ן וְ֝חֶרְמוֹנִ֗ים מֵהַ֥ר מִצְעָֽר׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"אזכרך מארץ ירדן" - ממה שעשית לנו בירדן והרי חרמון אחר כל הכעס שהכעסנוך בשטים הובשת לנו את הירדן
"מהר מצער" - מהר סיני שהוא צעיר לשאר ההרים אחר שהכעסנוך בו במעשה העגל סלחת לעונינו והלכת עמנו כל אלה אני זוכר' שמנעת מלהטיב לי וגזרותיך מתחדשות עלי זו אחר זו
"אלהי" - כאלו תחזור הנפש להתרעם שוב ואומרת אתה אלהי הנה נפשי עלי תשתוחח על אשר אזכור הטובה שהיה לי ממך אשר הלכנו אל בית ה' מארץ ירדן וגו' וזכר המקומות ההם על כי היו בקצה גבול ארץ ישראל
"אלהי, (חלק ב')" מתחיל התאוננות השני על שעתה אותותינו לא ראינו ונעדרו הנסים והנפלאות, ועז"א "אלהי עלי נפשי תשתוחח" על ענין שני, כי "על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים", שאזכור הנסים שעשית מקדם אצל הירדן ואצל הרי חרמון "מהר מצער" של הרי חרמון, שהיה מחולק להר גדול וקטן ועל ההר המצער היו רוב הנסים בעת מלחמת כנען:
