קטגוריה:שמות יג יד

מלבי"ם - התורה והמצוה

קכה. והיה כי ישאלך בנך מחר . דברי חכמים אלה בהגדה, הוצאתי חצץ כולם בעת אשר התחברו כת הרעפארמער להשנאה זמנין ודת, ולקבוע את השבת ביום

הראשון. ונבדלו מעדת ישראל בכל דבר, ואז הורה גם כן רועה אוילי לבטל כל החומרות שיש באיסור חמץ, שחמץ בטל בששים, ואף כי להתיר לאכול קטניות וכדומה. כל זה נולד קודם שבת הגדול, ואמרתי בדרוש כי כבר ראה זאת קורא הדורות מראש. והכין בתורתנו תשובות באנשי און, וגם מענה לבנים חכמים. כי ראה מה שישאלו הבנים למחר שהיא לאחר זמן. ואז יעמדו ארבעה בנים, א] הרבנים המחזיקים בתורת הכתב והפה, הוא הבן חכם, ב] ההמון השומעים לקולם הוא הבן תם, ג] הרעפארמאטער המטיב ושואל שאלות של דופי היא בן הרשע, ד] ההמון הנמשך אחריו הוא הבן שאינו יודע לשאול. רצונו לומר, שרוצה גם כן לשאול שאלות של דופי כמו הרשע, רק שהיא עם הארץ ואינו יודע לשאול.

חכם מה הוא אומר, מה העדות והחקים. החכם מצא יסוד מוסד, שכל מצוות התורה צווה ה' אותנו והם מצוות קיימות לעולמים. אך באשר מצות התורה נחלקות לג' חלקים, שיש מצות שהן עדות על חדוש העולם או ההשגחה ויתר האמונות, ויש מצות שהן משפטים לתקן ההנהגה שבין אדם לחברו, ויש מצות שהם חוקים שאין להם טעם.

והחכם חוקר ודורש על פרטי המצות מאיזה סוג הם. אם הם עדות או חוקים או משפטים. ובכל זאת יאמר אשר צוה ה' אלהינו, שאיך שיהיה הם, צווי ה'. ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח וכו', רצונו לומר שזה תשובת החכם. כי יש בפסח מצות שחיבים עליהם כרת כמו מי שאינו עושה פסח, אכילת חמץ וכדומה. מצוות שחיבים מלקות כמו לא תוציא מן הבשר, ועצם לא תשברו וכדומה. מצוות עשה מצה ומרור, מצוות רבנן. מצוות שהם מצד המנהג כמו אכילת קטניות, מצוה הקלה מכולם מה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שהיא רק לחבובי מצווה.

ואצל החכם אין הבדל ביניהם, שמצוה מה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן הוא אצלו כהלכות הפסח, ורצונו לומר כהלכות הפסח כולם- שוה אצלי מצוה הקלה שבכולם מה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ואין לצאת מן הגדר ולפרוץ אף בדבר קל דרבנן או של מנהג אבותינו, ותשובה זו נמצאת בתורה שעמ"ש בפ' ואתחנן כי ישאלך בנך מה העדות והחקים וכו' משיב ואמרת לבנך עבדים היינו וכו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה וכו' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צוונו, רצונו לומר באין הבדל בין מצוה למצוה.

רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם. שאלת הרשע הם שתים : א] מה העבודה הזאת, אחר שכל עניני מצות הפסח לזכר יום יציאת מצרים, למה צריך העבודה והטרחא היתרה שהעמיסו עלינו בחג הזה, הלא נוכל לכתיב לנו על לוח לזכרון שהיום יצאנו ממצרים ודי. ב] מה העבודה הזאת לכם, שאתם ככר טעמתם מפרי עץ ההשכלה, אתם הלא התהלכתם לריח הזמן המשכיל איך לא תבושו להחזיק בנושנות אשר עבר עליהם כלח. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל במה שאמר- לכם, וכפר בעקר במה שקראו עבודה ויגיעת בשר,

אף אתה הקהה את שניו, שהתשובה על שאלה זו היא ואמרתם זבח פסח הוא אשר פסח על בתי בני ישראל. להורות שישראל היתה אז מידת הדין מתוחה עליהם. וכבר קדמו רשעי ישראל ומתו בשלשת ימי אפלה שעל זה מרמז לו אלו היה שם לא היה נגאל. ועל זה אמר ואת בתינו הציל כמו שפרשנו למעלה.

[והוספתי בדרך הלצה, כי באשר לאפיקורוס ישראל אין להשיב דכ"ש דפקר טפי. כמו שאמרו חז"ל. רק תוכל להקהות שניו בתשובה של דברי חדודים. תאמר לו בל תחשוב כי אנחנו מצטערים על זה שנמצאו רשעים הכופרים בתורה ורוצים לבטל המצות, הלא מטעם זה יצאנו ממצרים קודם זמן הקץ, כמו שכתוב ולא יכלו להתמהמה כי גם שם נמצאו רשעים כאלה שבטלו מצוות מילה ולא רצו לקבל עול תורה. ועל ידי כן הוכרח לגאול אותנו קודם הזמן, בל ישתקעו במ"ט שערי טומאה.וזהו שאמר הלא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים , שבעבור זה גאלנו קודם הזמן, ויש תקנה כי גם עתה ימהר את הקץ. ובכל זאת בל תחשוב כי גם אתה תצא עמנו, על זה נאמר לי ולא לו, כי רשעים כמוהו מתו בימי אפלה.]

והנה תשובה זו, בעבור זה עשה ה' לי היא התשובה להבן שאינו יודע לשאול. ומזה מבואר כי מרשע והבן שאינו יודע לשאול אחד הוא, ושהרשע הוא המשכיל שלהם השואל,וזה הוא ההמוני שאינו יודע לשאול ולשניהם תבא תשובה אחת. שמה שנאמר ואמרתם זבח פסח וכו' הוא אחד עם מה שכתוב בעבור זה עשה ה' לי .

תם מה הוא אומר, מה זאת. ההמוני תם דרך וירא ה', הוא אינו יודע לחקור ולדרוש בהבדלים בין עדות וחקים ומשפטים כבן החכם. רק שואל שאלה סתמית לדעת ענין המצוה. וכן ישיב לו טעם הפשוט המובן אל שכלו.

ושאינו יודע לשאול, הוא ההמוני הנלוה אל בן הרשע, רק שאינו יודע לשאול שאלות דופי כהרשע המתעה אותו.

תראה אתה לפתוח לו. כי אחר שאינו טועה מפני שכלו רק מחסרון ידיעה, עליך להשתדל עמו.

ובדרך הלצה אמרתי שכ"ז מתשובה אל האינו יודע לשאול, שתאמר לו יכול מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא. ותאמר לו מתחלה עובדי אלהים אחרים היו אבותינו כמו שנזכר בהגדה. כי ההמוני השומע החדוש הזה מפי הרעפארמאטער, כי יום השבת לא יהיה עוד ביום השביעי רק ביום הראשון ומסתמא כן ידחה את המועדות, הנה הסכל הזה ילך לביתו, ויתברך בלבבו לאמר ראו כי המשכיל הזה הרעפארמאטער חכם מכל האדם, שמימי משה טעו כל חכמי לב וגדולי הדורות ששבת הוא ביום השביעי ופסח הוא ביום הט"ו בראשון, והחכם הזה לו נודע האמת ברוב בינתו. לכן רדוף אחריו, והראה לו חומש מתורגם אשכנזית מאת חכמי העמים כי גם הם העתיקו ויום השביעי שבת. ששבת הוא בשביעי לא בראשון, וכן בחמישה עשר יום לחדש פסח.

על זה אמר והגדת לבנך , ומה תגיד לו, ביום ההוא. שפסח חל ביום ההוא המקובל לנו לא ביום אחר. כי יכול מראש חדש הוא ירצה לשנות יום הפסח שיהיה בראש חדש, לכן תאמר לו ביום ההוא דוקא. וכן בעבור זה, שצריך דוקא מצה ומרור ודוקא שיהיו מונחים לפניך.

אולם הלא יאמר לך, איך נחזיק בנושנות כאלה ואנחנו כבר צעדנו על מסלות ההשכלה וריח הזמן, ולא יאותו דברים כאלה עם ריח היום והאורה. על זה תשיב, אם תחשוב כי בזאת נצעד אל השלמות וההשכלה, במה שנשליך התורה והמצווה אחר גו לשבור עול ולנתק מוסרות. הן שלמות כזה והשכלה כזאת כבר השגנו לפני שנים אלפים בימי תרח, כי מתחלה עובדי אלהים אחרים היו אבותינו. שלמות הזה להיות חפשים מן התורה כבר היה מתחלה בזמן ישן נושן, ומה היה ההשתלמות שלנו, מה שקרבנו המקום לעבודתו. שבא אברהם ונשלם במצות מילה ואחריו יצחק ויעקב שהוסיף להם ה' מצות עד שהשיגו השלמות היותר גדול בעת מתן תורה. ואתם הנסוגים היום מאחרי מצות ה' ללכת את רוח הזמן, לא קדימה אתם הולכים רק הלכתם אחורנית, אל ימי תרח ואל זמן החשך והאפלה, צלמות ולא סדרים, לאחור ולא לפנים למטה ולא למעלה.