קטגוריה:שיר השירים ז ט

עריכה

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(ט) בכל זאת "אמרתי אעלה בתמר" אתאמץ בכל כחי לעלות אל גבהך. והגם שהתמר חלק ויפול בקל העולה עליו, אוחזה בסנסניו בל אפול בעלותי ר"ל אעשה כל האפשרות להשיג אהבתך, ואבקש ממך שיהיו נא שדיך כאשכלות הגפן אשר באחוז האדם בהם דם ענב ישתה חמר. וריח אפך יהיה כתפוחים נותני ריח טוב:

מליצה:

(ט) בכל זאת "אמרתי אעלה בתמר". ר"ל אתאמץ לעכב את הנפש בל תפרד מן הגויה. והגם שהיא מתנשאת למרום עוזה והיא גבוהה ממני, בכל זאת אוחזה בסנסניו וענפיו, (והוא ציור אל התגברות הגוף ברגע האחרון לאחוז את הנפש בל תפרד). ויהיו נא. אבקש ששדיך יהיו כאשכלות הגפן (כבר בארנו למעלה (ד' ה') ששני שדי הנפש ימליצו את הנהגת כח התאוני והכעסני תולדות הכח המתעורר) הנה יהיו כאשכלות הגפן המלאים ענבים ויין חמר, ר"ל שלא יתעוררו עוד הכחות האלה רק לדבר ה' ומצותיו תורותיו וחקותיו לעשות מצות ומע"ט (ובזהר שלח קע"ה ע"ב מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענפים כך היא מצוה חדא תליין בה ענבים וזמורין). וריח אפיך שהוא השכל העיוני שהוא פני הנפש (כנ"ל פסוק ה') יהיו דומים כתפוחים המעלים ריח טוב, ר"ל שיתעצם להשכיל בתורת ה' וחכמתו:

ט.    [ עריכה ]
אמרתי אעלה בתמר אמרתי שאני מתעלה בכל האומה כולה, ולא נתעליתי, אלא בכם. אוחזה בסנסניו בסנסנייה, הדא תמרתא כד לא עבדה כלום, לא פחיתא דהיא עבדה מן תלת אילנין אלבנין. אבון בר חסדי אמר: באתרין צווחין לאלבנייה סנסנייה, הדא הוא דכתיב: (דניאל ג') באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון. ר' יודן ורבי הונא ר' יודן אמר: בגוליהון. ור' הונא אמר: במוקסיהון. אמר רבי אבדימי דמן חיפה: (שלשה) [ששה] נסים נעשו באותו היום: צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, ונשרפו ד' מלכיות, ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף, והפילה הרוח את הצלם, והחיה יחזקאל המתים בבקעת דורא. צף הכבשן מניין? אמר רבי יצחק: מן הדא קרא: (דניאל ג') אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה, ענה ואמר וגו', הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וגו', ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין. רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר: באותה שעה ירד מיכאל המלאך וסטרו על פיו, א"ל: אי רשע לחה סרוחה בר אית ליה חזור ויתיב מילך חזר ויתיב מילוי. (שם) ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שלח בריה אין כתיב כאן, אלא די שלח מלאכה ושזיב לעבדוהי די התרחצו עלוהי. אמר רבי ראובן: פריטון משלו היו נפרץ הכבשן מניין? דכתיב: (שם ) באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נור יקדתא ענה ואמר: שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פרקו ואתו אין כתיב כאן, אלא פוקו ואתו מכאן שנפרץ הכבשן. נשרפו ארבעה מלכיות מניין? אמר רבי יצחק: דכתיב (שם) שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא אדרגזריא איפרכיא גדבריא איסטרטטיא דתבריא איסכלוסקוקי הוא קורא להם דתבריא שהם שוברים את הדברים תפתיא מימרם. ולמה הוא קוראן כן תפתיא? שמפתין יצר הרע על זנות, אין לי אלא אלו. מניין לרבות דוכסין ואנדיקין וההגמונין? ת"ל: (שם) וכל שלטוני מדינתא אין לי אלא אלו. בירידתן בעלייתן מניין? דכתיב: (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא ודברי מלכא אחשדרפניא. רבי אחא ורבנן רבי אחא אמר: אלו הארכונות שהן נחשדין ופונין דין לכל צד. ורבנן אמרי: שמהדרין פנים ופונים דין סגניא סכולוסטיקי ופחותא קתאליקי והדברי מלכא קשיש ואיסטרולוגיסי חזין לגובריא אלך. ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף מניין? אמר רבי יצחק? מן הדא דהוא אמרה בפומיה: (שם) אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי להחויה למי עבד בגופי עבד. הפילה הרוח את הצלם מניין? אמר רבי יצחק: מן הדא קרא: (ישעיה מ"ו) כרע בל קורס נבו. החיה יחזקאל את המתים מניין? אמר רבי יצחק: מן הדא קרא: (יחזקאל ל"ז) מארבע רוחות באי הרוח. אמר רבי פנחס: אותה הרוח שהפילה את הצלם, הרוח ההוא החיה המתים. אמר רבי אלעזר: אותו היום שבת ויום הכפורים היה. ורבנן אומרים: כמה הוה נבוכדנצר מפתהו לדניאל ואומר לו: לית את סגיד לצלמא דרידא ליה?! ואית ליה ממשא? אמר ליה: תא חמי מהו עביד, ואת מן גרמך את סגיד ליה! מה עשה אותו רשע? נטל ציצו של כוהן גדול ונתנו לתוך פיו וכינס כל זני זמרא והוו מקלסין קדמוהי, והוא אומר: אנכי ה' אלוהיך. כיון דחמא דניאל כן, אמר: ליה לית את יהיב לי רשותא למיסק ולמנשק הדין צלמא דידך על פומיה! אמר ליה: ולמה על פומיה? אמר ליה: דהוא טעים משתעי, מיד נתן לו רשות וסלק מיסלק אישתבע לציצא, ואמר ליה: בשר ודם אני ושלוחו של הקדוש ברוך הוא אני, אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים, וגוזר אני עליך שתבא אחרי. בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו, מן דנחת מתכנשין כל זני זמרא והוו מקלסין קדמוהי ולא הוה עביד כלום, באותה שעה הפיל הרוח את הצלם. כיון שראו אומות העולם נסים וגבורות שעשה הקב"ה עם חנניה וחבריו, הוו נסבין ית טעותהון ומתברין יתהון ועבדין יתהון זוגין פעמונין, ותלן יתהון בכלביהון ובחמוריהון, והוו מקרקשין בהון ואמרון: אתון חמון למה הוינן סגדין, לקיים מה שנאמר: כרע בל קרס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה. ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן זה פרץ וזרח. מה פרץ וזרח נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו, אף אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו. וריח אפך כתפוחים אמר רבי אלעזר: מאחר שכתב בהן: (דניאל ג') וריח נור לא עדת בהון, ואת אמר וריח אפך כתפוחים?! ולמה היה דומה ריחן? לריח שדה של תפוחים: