• לדף התרגום על כל הפרק •

(מיכה ד ה): "כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד"

מה הקשר בין חצאי הפסוק? המילה כי בתחילת הפסוק רומזת שהפסוק מנמק משהו - מה בדיוק הפסוק מנמק?

בקריאה ראשונה נראה שהפסוק מציג ניגוד בין כל העמים לבין עם ישראל:

1. בהווה, כל העמים הם עובדי-אלילים, אבל אנחנו עובדים את ה'. למרות שכל העמים שמסביבנו עובדי-אלילים, אנחנו לא נסחפים אחריהם אלא נשארים נאמנים לה'.

לפי זה, הפסוק מנמק את הנבואה שאחריו, (מיכה ד ו): "בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה', אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי; וְשַׂמְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית, וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם; וּמָלַךְ ה' עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם": בזכות הנאמנות שלנו לה', נזכה שה' יקבץ אותנו, ירבה אותנו וימלוך עלינו (ע"פ מלבי"ם , מצודות , דעת מקרא) .

2. בעתיד, כל העמים "ילכו לאבדון על שעבדו עכו"ם" ( רש"י בשם יונתן ) . ביום הדין, "כל העמים, וישראל עמם, הולכים איש בשם אלהיו: יורדים לדין, איש ואלהיו עמו. וה' יורד יחד עם ישראל, ומצילם" ( יהודה איזנברג ע"פ מדרש תהלים) .

- אולם, אילו כוונת הפסוק היתה להציג ניגוד, היה החצי הראשון מתואר באופן יותר שלילי, כמו ב ירמיהו ב יאוב (ירמיהו טז כ): "וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים".

ייתכן שהפסוק מציג דווקא השלמה בין ישראל לעמים:

3. לאורך כל ההסטוריה, מלחמות רבות בין העמים נבעו מסיבות דתיות - כל עם רצה להשליט את עבודת אלהיו על העמים האחרים. אבל בעתיד, כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ולא ינסו לכפות את דתם על עמים אחרים.

לפי זה, החצי הראשון של הפסוק מנמק את הנבואה שלפניו, (מיכה ד ג): "וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת; לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה . וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד, כִּי פִי ה' צְבָאוֹת דִּבֵּר"( פירוט ): העמים לא יילחמו זה בזה כי יהיו סובלניים זה לזה.

החצי השני של הפסוק, ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד, מנמק מדוע כל העמים יבואו למשפט דווקא לירושלים: כיוון שעם ישראל תמיד הלך בשם ה' לעצמו, ואף פעם לא ניסה לכפות על עמים אחרים להתגייר, ארצו תהיה המקום המתאים ביותר לשפוט בין עמים ולעשות שלום ביניהם.

- אולם, פירוש זה לכאורה סותר את הנבואה שבתחילת הפרק, (מיכה ד ב): "וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו; כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָים". שם כתוב בפירוש, שכל הגויים יבואו כדי ללכת בדרכי ה', ולא כדי ללכת איש בשם אלהיו!

--- יש שפירשו, שהביטוי "איש בשם אלהיו" אינו מציין עבודת אלילים ממש, אלא רק מסורת ומנהגים המיוחדים לכל עם (דעת מקרא בהערת שוליים) . כמו שבעם ישראל ישנן עדות שונות עם מנהגים שונים אבל כולם עובדים את ה', כך גם בעתיד כל עם ישמור על מנהגיו ומסורתו ויעבוד את ה'.

--- לפי חלק מהפירושים על (דברים ד יט): "אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ...  אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים...", מותר לגויים לעבוד את ה' "בשיתוף" אלים אחרים. לפי חז"ל, לכל עם יש "שר", מלאך הממונה עליו, פרט לעם ישראל שהוא כפוף ישירות לה'. כפי שהסביר הרמב"ם בהלכות עבודה זרה, עבודת האלילים הייתה בתחילתה רצון לגיטימי לחלוק כבוד למשרתי ה' ולמלאכים הממונים על כל עם. הקלקול התחיל כששכחו את ה' ועבדו רק את המלאכים. הקלקול הזה גם גרם לפירוד ולמלחמות בין העמים. בעתיד, העמים יחזרו בתשובה ויעבדו את ה', בורא כל העולם ואלהי כל האלהים, ובמקביל כל עם ימשיך ללכת "בשם אלהיו" הפרטי (המלאך הממונה עליו), אבל אנחנו - עם ישראל - נלך רק בשם אלהינו לעולם ועד.

הנבואה במיכה ד מקבילה לנבואה בישעיהו ב, אולם הפסוק שלנו כבר אינו מופיע בישעיהו, במקומו מופיע פסוק אחר מקביל, (ישעיהו ב ה): "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'"( פירוט ).   לפי אברבנאל שם, יש לקרוא את הפסוק במיכה קצת אחרת: "כי כל העמים, שעד עתה היו הולכים איש בשם אלהיו, ואנחנו המדברים גם-כן, כולנו... נלך בשם ה' אלהינו, מכאן ולהבא, לעולם ועד... הנה, התבאר מזה כי אין חילוף מדברי ישעיהו לדברי מיכה" (אברבנאל על ישעיהו ב) .

בשנת 1864 כתב ר' יהודה אלקלעי, מראשוני חובבי ציון: "יתד במקום נאמן הקבוץ הנבחר והמאושר יעשו את ארצנו הקדושה ארץ החירות, ויקראו דרור בארץ לכל יושביה מבלי הבדל דת העם. כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלד בשם ה' אלוהינו. כל אצילי בני ישראל יתקעו יתד במקום נאמן, לשלוח אחד מבניו או ממשרתיו לעשות מלאכתו, ויקרא שמו בארץ ישראל. אחריהם ימשכו בני ישראל איש איש ממלאכתו אשר המה עושים בחוצה לארץ. הקבוץ הנבחר ישלח אנשים נאמנים מאנשי אירופה, לפקח ולהשגיח בעסקי הקבוץ, ותופשי התורה יחיו על התורה ועל העבודה" (מעודד ענוים, מהדורת י' ורפל (רפאל), ירושלים תש' ד, סימן לג; ג' קרסל, אלקלעי וקאלישר, ירושלים תש"ג, עמי. 69   אל הספר ) .

בשנת 1964, קיבל הנשיא זלמן שזר את פניו של האפיפיור פאולוס השישי, שביקר בישראל. בטקס קבלת הפנים לאפיפיור בירך הנשיא שזר את האורח ואת ברכתו סיים בציטוט הפסוק שלנו מספר מיכה. בחירתו של הנשיא להביא בפני ראש הכנסייה הקתולית את דבריו אלה של הנביא נתקבלה באהדה רבה על ידי הציבור בישראל (ויקיפדיה, ערך: זלמן שזר. וראו גם פרשנותו של יהודה איזנברג לאירוע זה) .

על "תנ"ך שבעל פה" מאת חנן פורת / חגי הופר .

יפה. ואפנה גם למאמר שפרסמתי לפני כמה ימים כאן:

[1]

-- hagai hoffer, 2015-05-03 18:42:56