המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ונפל אשור בחרב לא איש", רק ע"י ה', "וגם חרב לא אדם תאכלנו", כי לפעמים יפול האויב על ידי ה', שהוא יסבב מפלתו, אבל אחר שיפול ע"י ה', אז תאכלנו חרב אדם, כמו שהיה ברוב מלחמות ישראל שה' הפיל אויביהם לפניהם והם השמידום בחרב. כי הוא נהרג ע"י מלאך ה'. וגם אמר שנפל בחרב לא איש, כי איש כולל גם המלאך, כי נפילתו היה ע"י ה' לבדו, ונאכל בחרב לא אדם רק ע"י המלאך, שאינו אדם, "ונס לו מפני חרב", ר"ל כי הנופל ע"י ה' אין לו לנוס אח"כ בסור הסכנה, וגם אינו נותן מס אח"כ, אבל אחר שהמגפה אשר יגוף בם היה בעבור חזקיה ועמו, הוכרח לנוס אח"כ מפני חרבו של חזקיהו, וגם "בחוריו היו למס" לישראל:
ביאור המילות
"לא איש, לא אדם". איש, כולל כל יש ונמצא, וגם המלאך הוא איש ויש, והאיש גבריאל (דניאל ט' כא). ואדם, מיוחד למין האדם לבדו, כנ"ל (ב' ט'):
"למס יהיו". כמו היתה למס, ונמשך לשתים, ובחוריו למס יהיו וסלעו למס יהיה:
