מ"ג ישעיהו לא ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ט. וְסַלְעוֹ מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו נְאֻם יְהוָה אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וסלעו ממגור יעבור וחתו מנס שריו נאם יהוה אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם

מנוקד: וְסַלְעוֹ מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו נְאֻם יְהוָה אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

עם טעמים: וְסַלְעוֹ֙ מִמָּג֣וֹר יַֽעֲב֔וֹר וְחַתּ֥וּ מִנֵּ֖ס שָׂרָ֑יו נְאֻם־יְהוָ֗ה אֲשֶׁר־א֥וּר לוֹ֙ בְּצִיּ֔וֹן וְתַנּ֥וּר ל֖וֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וסלעו ממגור יעבור" - וחזקו מרוב פחד יחלוש

"וחתו מנס" - מפני הניסים שיראו שהקב"ה עושה לישראל

"אשר אור לו בציון" - שם יהיה האש מוכן לשורפם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וסלעו", הסלע שלו שהוא המבצר היה למס ע"י המגורה, אשר יעבר בו כאילו המשור והמגירה גזרה וחלקה את הסלע לחצאים, ר"ל שאח"כ נכבשו כל מבצריו, "ושריו חתו מנס" תחת שעד עתה הרימו הם נס על כל העמים למלחמה, עתה פחדו עת ראו נס מלחמה, "נאם ה' אשר אור לו בציון", מציין כאילו היה אור ישראל לאש, שהאור שהאיר לחזקיה היה אש לאכול את מחנה סנחריב עד שהאור והנוגה היה בציון ששם ישב חזקיהו "והתנור" להבעיר "היה בירושלים" העיר. שסביב לירושלים נפל סנחריב ונשרף, כאילו האור שהאיר בציון החים את התנור וכבשן האש שהוא ירושלים, אשר מחומו נשרפו מחנה סנחריב שחנו סביבה:


ביאור המילות

"ממגור". כמו אבנים מגוררות במגרה (מ"א ז' ט'), והמ"ם מ' הסבה, מסבת המגור והמשור אשר יעבור דרך הסלע:

"וסלע". הוא מקום מבצר, ושים בסלע קנך:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אשר אור לו בציון" - אשר הכין שם שלהבת ותנור אש לשרוף בהם מחנה אשור והוא דרך משל

"וחתו מנס שריו" - שריו יפחדו כאשר יתפחדו אנשים מנושא הנס הנראה למרחוק וראשון לכל אנשי הצבא

"וסלעו" - חזקו יעבור ממנו וילך לו מרוב הפחד

מצודת ציון

"וסלעו" - ר"ל החוזק כסלע

"ממגור" - ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב)

"וחתו" - ענין פחד

"מנס" - כלונס ארוך אשר ינשא בצבא

"אור" - שלהבת כמו אור לשבת נגדו (לקמן מז)