המסרים שה' שולח לנו, למשל דרך נביאים או דרך ייסורים, נראים לנו לפעמים כמו מטען כבד שאנחנו צריכים "לסבול" ולשאת על גבנו, אבל למעשה ההיפך הוא הנכון, דברי ה' הם שנושאים ומחזיקים אותנו, רק בזכותם אנחנו קיימים:

(ירמיהו כג לג): "וכי ישאלך העם הזה או הנביא או כהן לאמר 'מה משא ה'?' ואמרת אליהם 'את מה משא ונטשתי אתכם' נאם ה'"

בני ישראל כינו את הנבואה " משא ה' ", כי היא נדמתה להם כמו מטען כבד שיש בו טרחה גדולה (ראו פסוק לו ). ה' השיב, שההיפך הוא הנכון, " את מה משא ", כלומר " אתם המשא ", " "אתם למשא להקב"ה, והוא אמר שייטול וישליך אתכם מעל זרועותיו משמים ארץ" " (רש"י) , " "אני אטוש אתכם מעל פניי ולא תהיו עוד עליי למשא" " (מלבי"ם) .

ולכן:

(ירמיהו כג לד): "והנביא והכהן והעם אשר יאמר 'משא ה, ופקדתי על האיש ההוא ועל ביתו". '

עם ישראל בא לעולם, לא כדי לחיות כמו כל עם אחר, אלא כדי לקיים את דבר ה'. רק קיום דבר ה' נותן לנו זכות להמשיך ולחיות בעולם הזה, ולכן אין לנו זכות להתלונן על הטרחה הכרוכה בכך, כביכול. דבר ה' נושא אותנו, ולא אנחנו אותו.