המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כה אמר אדני יהוה ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל עצי השדה עליו עלפה
"ביום רדתו שאולה" - כשהשפלתי את מלך אשור ביד אויבו
"האבלתי כסתי עליו" - אבלים רבים שהיו סמוכין עליו
"כסיתי עליו את תהום" - כסיתי בשבילו את תהום שהיה רגיל להשקותו ולגדלו כמו שאמר למעלה תהום רוממתהו אותו היום כסיתיו שלא יעלה ויכבה את תבערתו כלומר החלטתי את עוזריו
"ואמנע נהרותיה" - שהיו הולכין סביבות מטעה
"ויכלאו מים רבים" - שהיו מאריכין פארות כמו שאמר למעלה ותארכנה פארות' ממים רבים
"ואקדר" - בשבילו לבנון ואקדר לשון שחרות
"וכל עצי השדה" - שהיו תעלותיו שלוחין אליהם כמו שאמר למעלה
"כה אמר ה'" הנה את נינוה כבש נבוכדנצר בשנה הראשונה למלכותו, ומאז התחיל לכבוש גוים רבים וכולם נתנו בידו עד שלבסוף כבש את מצרים והחריבה, וזה היה אחרית מלחמותיו, מצייר שביום שהחריב את אשור נגזר מה' להחריב את כל ממלכות הארץ שהיו תחלה כפופים תחת מלכות אשור, ומצייר שאז "ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום", אז נעשה התהום אבל, כמו שהאבל לא יצא לחוץ ומכסה ראשו, כן התהום כסה ה' פניו בל יצא עוד לחוץ להשקות העצים, ועי"כ "ואמנע נהרותיה" שהיה הולך סביבות מטעה, "ויכלאו מים רבים" כמ"ש ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה, ועי"כ "ואקדיר עליו לבנון" נעשה כל הלבנון קודר מרוב החום הבוער כי אין מים, "וכל עצי השדה עליו עלפה" מרוב הצמאון, כאדם המתעלף בחום ובצמא, ר"ל שאז נפסק השפע מכל המלכים שהיו חוסים בצל אשור, כי לא היה מי שיגין עליהם מחמת המציק:
ביאור המילות
"ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים". יש הבדל בין פעל כלא, ובין פעלים, חדל מנע חשך, הנרדפים עמו, שכלא הוא בהכרח (ומשתתף עם כלא שמורה על המאסר) והגשמים יורדים מן ההרים ושוטפים מים רבים אל הנחלים ושם יתהוו נהרות, וצריך לכלוא המים נגד הטבע כמו ויכלא הגשם מן השמים, בל יגרו אל הנחלים וממילא ימנע הנהרות מעצמם:
"עלפה". כמו תתעלפנה הבתולות בצמא (עמוס ה') והה"א נוספת:
