לדלג לתוכן

מצודות על יחזקאל לא טו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מצודות על יחזקאלפרק ל"א • פסוק ט"ו | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


יחזקאל ל"א, ט"ו:

כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה בְּי֨וֹם רִדְתּ֤וֹ שְׁא֙וֹלָה֙ הֶאֱבַ֜לְתִּי כִּסֵּ֤תִי עָלָיו֙ אֶת־תְּה֔וֹם וָֽאֶמְנַע֙ נַהֲרוֹתֶ֔יהָ וַיִּכָּלְא֖וּ מַ֣יִם רַבִּ֑ים וָאַקְדִּ֤ר עָלָיו֙ לְבָנ֔וֹן וְכׇל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה עָלָ֥יו עֻלְפֶּֽה׃


 

מצודת ציון

"שאולה" - בור הקבר

"האבלתי" - מלשון אבלות

"ויכלאו" - ענין מאסר וכן כלוא ולא אצא (תהלים פח)

"ואקדיר" - ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב)

"עולפה" - ענין העדר הרגשה וחלשות כמו בניך עלפו (ישעיהו נא

מצודת דוד

"עליו עולפה" - בעבור מפלתו נתעלפה כל אחת מהעצים לגודל החרדה ולפי שהמשילו לארז אמר שעצי הלבנון התאבלו עליו ורצה לומר כל שריו וגבוריו התאבלו על מפלתו

"ואקדיר" - עצי הלבנון נשחרו על מפלתו

"ויכלאו וגו'" - מי התהום נכלאו במקומם ולא יצאו עוד

"ביום רדתו" - ביום שהורדתי את אשור אל בור הקבר האבלתי עליו האנשים והתהום שהיה רגיל להשקותו כסתי עליו שק להתאבל עליו והוא על דרך משל

"ואמנע" - נהרות התהום שהיו משקות אותו מנעתי אותם לבל ימשכו הואיל ואין עוד צורך להם