קטגוריה:יואל ד יט
מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם.
מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִיא בְּאַרְצָם.
מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וֶאֱד֕וֹם לְמִדְבַּ֥ר שְׁמָמָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה מֵֽחֲמַס֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁפְכ֥וּ דָם־נָקִ֖יא בְּאַרְצָֽם׃
מִצְרַ֨יִם֙ מִצְרַ֨יִם֙ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 4714
מורפ': HNp לִשְׁמָמָ֣ה לִ - מילת יחס
שְׁמָמָ֣ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/8077 a
מורפ': HR/Ncfsa תִֽהְיֶ֔ה תִֽהְיֶ֔ה - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqi3fs וֶאֱד֕וֹם וֶ - ו' החיבור
אֱד֕וֹם - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: c/123
מורפ': HC/Np לְמִדְבַּ֥ר לְ - מילת יחס
מִדְבַּ֥ר - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: l/4057 b
מורפ': HR/Ncmsc שְׁמָמָ֖ה שְׁמָמָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 8077 a
מורפ': HNcfsa תִּֽהְיֶ֑ה תִּֽהְיֶ֑ה - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqi3fs מֵֽחֲמַס֙ מֵֽ - מילת יחס
חֲמַס֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: m/2555
מורפ': HR/Ncmsc בְּנֵ֣י בְּנֵ֣י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc יְהוּדָ֔ה יְהוּדָ֔ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3063
מורפ': HNp אֲשֶׁר אֲשֶׁר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr־שָׁפְכ֥וּ שָׁפְכ֥וּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 8210
מורפ': HVqp3cp דָם דָם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 1818
מורפ': HNcmsa־נָקִ֖יא נָקִ֖יא - תואר, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5355 b
מורפ': HAamsa בְּאַרְצָֽם בְּ - מילת יחס
אַרְצָֽ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: b/776
מורפ': HR/Ncbsc/Sp3mp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
מִצְרַ֨יִם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
לִשְׁמָמָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) תִֽהְיֶ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וֶאֱד֕וֹם זקף גדול (מלך, דרגא 2)
לְמִדְבַּ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) שְׁמָמָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
תִּֽהְיֶ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
מֵֽחֲמַס֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
בְּנֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) יְהוּדָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)
אֲשֶׁר־שָׁפְכ֥וּ מרכא (משרת, דרגא 5) דָם־נָקִ֖יא טפחא (מלך, דרגא 2)
בְּאַרְצָֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה, וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה, מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה וזאת כעונש על הרעות שהם עשו ליהודה, אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִיא בְּאַרְצָם של בני יהודה (או: במצרים ואדום, לאחר שהגלו לשם את יהודה הם הרגו אותם).
פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"מחמס" - ענין עושק וגזל
מצודת דוד
"מחמס" - בגמול החמס שעשו למלכי יהודה ועל אדום יאמר
"אשר שפכו" - ר"ל מלבד מה שהרגו מהם בעת נלחמו בם הוסיפו עוד לשפוך דמם בכל ימי הדורות
"ואדום" - הם סוף המציקים וכאומר כל האומות שהרעו לישראל יקבלו את גמולם משלם מראש המציקים עד סוף המציקים
"מצרים" - הם היו ראש המציקים לישראלמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
דפים בקטגוריה "יואל ד יט"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.