המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
(יהושע יח ג): "עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ וגו'", והיה ראוי שיאמר: לבוא לחלוק את הארץ, אבל הייתה כוונתו, שישראל היו דוחים חילוק הארץ, ובלתי חפצים בחלוקה, כדי שלא תישאר חובה על כל שבט ושבט ללחום עם האויבים אשר בתוך גבולו, וכדי שיעזרו אלו לאלו, וכדי שלא ייקח כל אחד אותו העמל על עצמו היו דוחים עניין החלוקה, ומפני זה התרעם יהושע נגדם.
וביאר הסיבה למה היו עושים כן, והוא אומרו: "עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ".
"עד אנה וגו' אשר נתן וגו'" - רצה לומר הן ידעתי מחשבותיכם מה שאינכם שולחים לכתוב גבולות הארץ ולחלקה כי תחשבו אם כל אחד יכיר חלקו פן יפרדו איש מאחיו ולא ילחם האחד בעבור חלק האחר ולזה אמר עד מתי יהיה לכם רפיון ידים הלא ה' הוא הנותן לכם את הארץ ואם כן אף בשלא יעזור האחד לחבירו תוכלו להם כי ה' ילחם לכם
"עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת". כי ה' אמר אליו (למעלה יג, א - ו) אתה זקנת וכו' אנכי אורישם רק הפילה בנחלה, וא"כ תלה ה' הורשתם במה שיפילוה בנחלה שידע כל שבט חלקו, א"כ במה שלא יחלקו גורל השבטים הם מתרפים לבא לרשת. ומהרי"א פי' לפי שלא רצו לחלק עד הנה מיראתם שאז לא יעזור כ"א לחברו להוריש חלקו, ורצו שכולם יכבשו ביחד ואח"כ יחלקו, רק יהודה ויוסף שאלו חלקם ראשונה כי אמיץ לבם בגבורים, לכן אמר עד אנה אתם מתרפים:
