אברבנאל על יהושע יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אברבנאל על יהושע · יח · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יהושע יח א): "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'". זכר שנקהלו בני ישראל בשילה, ואמרו המפרשים שזה היה בשנת הארבעה עשר לבואם לארץ, בשנה האחרונה מהחילוק, ושכל אותם שנים עמד המשכן בגלגל, ונקהלו אז להשכין אוהל מועד בשילה.

ואמרו חז"ל (זבחים קיח א), שעשו בית אבנים מלמטה והיריעות מלמעלה, וזהו שאמר דוד, (שמואל ב ז ב): "וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה". ומצאו סמך לזה מאשר הכתוב פעם יקראהו בית, מפני הכתלים שהיו מאבנים כבית, כמו שאמר, (שמואל א א כד): "וַתְּבִאֵהוּ בֵית ה' שִׁלוֹ", ופעם יקראהו אוהל, מפני הסכך שהיה מיריעות מלמעלה, וכמו שאמר, (תהלים עח ס): "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ, אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם", אלמא אוהל היה. הא כיצד? שהיה בית אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה.

ועמד שם המשכן בשילה שלוש מאות ושישים וחמש שנים (כפי חשבון סדר עולם), עד שהגלו פלשתים את הארון, ועליו אמר "ויטוש משכן שילה וגו'".

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולפי שנשארו שבעה שבטים שלא חלקו נחלתם, אמר אליהם יהושע:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יהושע יח ג): "עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ וגו'", והיה ראוי שיאמר: לבוא לחלוק את הארץ, אבל הייתה כוונתו, שישראל היו דוחים חילוק הארץ, ובלתי חפצים בחלוקה, כדי שלא תישאר חובה על כל שבט ושבט ללחום עם האויבים אשר בתוך גבולו, וכדי שיעזרו אלו לאלו, וכדי שלא ייקח כל אחד אותו העמל על עצמו היו דוחים עניין החלוקה, ומפני זה התרעם יהושע נגדם.

וביאר הסיבה למה היו עושים כן, והוא אומרו: "עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ".

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולכן אמר (ד), שיתנו שלושה אנשים לשבט, וישלחם ללכת בארץ ולכתבה, ואז ישראל יחלקו אותה לשבעה חלקים, רוצה לומר: נשיאיהם עם יהושע, וזהו שאמר (יהושע יח ד): "וְיָבֹאוּ אֵלָי וְהִתְחַלְּקוּ", כי אחרי בואם תהיה החלוקה.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

וידמה, שיהודה ובני יוסף שאלו חלקם כבני חיל להילחם עם אויביהם, ולזה אמר יהושע כאן (יהושע יח ה): "יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב וּבֵית יוֹסֵף וגו'".

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ו) וכבר כתבתי שציווה יהושע כתיבת הארץ לדעת המחוזות והתחומים אשר יפול בגורל, או שציווה עליו כדי שתתחלק כראוי, לשלא יתנו לאחד יותר מהראוי ויצטרכו אחרי כן לקחת ממנו, כמו שעשה בנחלת יהודה לשמעון:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונתן הטעם, למה היו שבעה חלקים, באמרו (ז), שראובן וגד וחצי שבט המנשה כבר לקחו חלקם מעבר הירדן (ויהודה ואפרים וחצי שבט המנשה גם כן כבר לקחו את נחלתם), והם חמישה שבטים, לא נשארו אם-כן כי אם שבעה שבטים, כי לא יהיה לשבט לוי חלק ונחלה:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וזכר (ח-ט), שהלכו האנשים וכתבו הארץ בשבעה חלקים.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכבר כתב רש"י במקום הזה, שלא היו חלקים שוים, אבל היו כפי הראוי לחלק לשבטים.

ועם כל מה שעשו הם, הנה יהושע והנשיאים נוחלי הארץ ראו הכל ותיקנו כפי מה שראוי, (במדבר לג נד): "לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וגו'", ומפני זה אמר בסוף הסיפור (יהושע יח י): "וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל וגו' וַיְחַלֶּק שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ וגו'".

הנה, הגורל היה לבאר מקום נחלת כל שבט ושבט, והחלוקה שעשה יהושע היה בכמות הארץ הראוי לנחלת כל אחד מהם.