לדלג לתוכן

מ"ג יהושע יח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג יהושע · יח · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הבו לכם שלשה אנשים לשבט ואשלחם ויקמו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם ויבאו אלי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָבוּ לָכֶם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לַשָּׁבֶט וְאֶשְׁלָחֵם וְיָקֻמוּ וְיִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְיִכְתְּבוּ אוֹתָהּ לְפִי נַחֲלָתָם וְיָבֹאוּ אֵלָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָב֥וּ לָכֶ֛ם שְׁלֹשָׁ֥ה אֲנָשִׁ֖ים לַשָּׁ֑בֶט וְאֶשְׁלָחֵ֗ם וְיָקֻ֜מוּ וְיִֽתְהַלְּכ֥וּ בָאָ֛רֶץ וְיִכְתְּב֥וּ אוֹתָ֛הּ לְפִ֥י נַחֲלָתָ֖ם וְיָבֹ֥אוּ אֵלָֽי׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

הָבוּ לְכוֹן תְּלָתָא גַבְרִין לְשִׁבְטָא וְאֶשְׁלָחִינוּן וִיקוּמוּן וִיהַלְכוּן בְּאַרְעָא וְיִכְתְּבוּן יָתָהּ לְפוּם אַחְסַנְתְּהוֹן וְיֵיתוּן לְוָתִי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לשבט" - לכל שבט מן השבעה "לפי נחלתם" - לשבעה חלקים ולא בשוה אלא לפי השבטים הראויין לחלקם לרב לפי רובו ולמעט לפי מיעוטו כמה שנאמר (במדבר כו נד) לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו וגו'

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

לזה צוה יהושע שישלחו שלשה אנשים לשבט ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם ויבאו אליו כדי להשלים להם הארץ בכללה וזה לאות שאחר שנתחלקה הארץ אשר כבשו יהושע ובני ישראל הוציאו אוהל מועד מהגלגל ולזה אמרו רז"ל שכבר עמד שם י"ד שנה שבע שכבשו ושבע שחלקו.

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


ולכן אמר (ד), שיתנו שלושה אנשים לשבט, וישלחם ללכת בארץ ולכתבה, ואז ישראל יחלקו אותה לשבעה חלקים, רוצה לומר: נשיאיהם עם יהושע, וזהו שאמר (יהושע יח ד): "וְיָבֹאוּ אֵלָי וְהִתְחַלְּקוּ", כי אחרי בואם תהיה החלוקה.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"הבו" - ענינו הזמנה כמו (בראשית יא ג)הבה נלבנה 

מצודת דוד

"לפי נחלתם" - לפי מספר החלקים המצטרך להנחיל

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"הבו לכם". דע שיש הבדל בין "המפיל גורל" ובין "המורה" או "המשליך", כי היריה או ההשלכה יבא בבחינת מה שממנו, ר"ל שמשליך או מורה הדבר מידו, ולא ישקיף בבחינת

מה שאליו, שע"ז בא לשון מפיל, ר"ל שמפילו על אחד מן הנגרלים. ובכל גורל יצדקו שני הלשונות, שבבחינת שמשליך הגורל מידו יצדק שהשליך גורל, ובבחינת מה שע"י שהשליכו יפול בהכרח על א' מן הנגרלים, יצדק שהאיש הפיל הגורל, ר"ל שגרם וסבב שיפול, ובזה אמר הפילו פור הוא הגורל (אסתר ג, ז), הפילו גורלות (דהי"א כו, יג; נחמיה יא, א). וזה בגורל הנופל במקרה, אבל בגורל השגחיי כמו גורלות של יהושע אשר בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו, האדם הוא המשליך וה' הוא המפיל את הגורל על המקום הראוי, לכן בגורלות אלה אמר זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה, (במדבר לד, ב), ויפלו חבלי מנשה (לעיל יז, ה), מיחס הנפילה אל הגורל עצמו, לא אל האדם, כי הוא רק משליך מידו לא המפיל בעצם על המקום הראוי. ודע שיש עוד הבדל בין "המשליך גורל" ובין "המורה גורל. המשליך", לא יכוין אל נקודה ידועה, רק אל כל מקום שיפול שם יהיה. "והמורה", יכוין למטרה אל נקודה ידועה, כמו המורה בחצים שקולע למטרה תמיד. וא"כ בכל הגורלות לא יצדק לשון יריה, כי א"א שיכוין אל מקום שיפול הגורל, כי נפילתו היא מקרית בלתי ידועה אל המפיל הגורלות. לבד פה (פסוק ו) נזכר u1500 לשון "ויריתי לכם גורל", כי באמת היה נודע ליהושע בקבלה חלק כל שבט ותחומו איך ואן יפול, שכן יעקב ומשה בברכתם ברכו את כל שבט לפי נחלת ארצו, זבולון לחוף ימים ישכון (בראשית מט, יג), כי שפע ימים יינקו (דברים לג, יט), וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו (שם, יג), וכן כולם, וא"כ היה באמת מורה לא משליך, ר"ל שהגם שלפי ראות העין היה נראה שמגריל כמסתפק אן יפול הגורל, באמת היה מכוון ברוח קדשו שיפול הגורל למטרה אל התחום שהיה ידוע אצלו בקבלה. וזה כוונת הכתובים פה, יהושע גילה דבר זה לבני ישראל, אמר "שיכינו שלשה אנשים" מכל שבט, הם "יקומו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם", ר"ל ידעתי כי יופיע רוה"ק במעשה השלוחים האלה עד שיתכוונו לכתוב כפי הנחלה המיועדת אצל ה', ולכן אמר:

<< · מ"ג יהושע · יח · ד · >>