קטגוריה:יהושע יב א
נוסח המקרא
ואלה מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל וירשו את ארצם בעבר הירדן מזרחה השמש מנחל ארנון עד הר חרמון וכל הערבה מזרחה
וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה הַשָּׁמֶשׁ מִנַּחַל אַרְנוֹן עַד הַר חֶרְמוֹן וְכָל הָעֲרָבָה מִזְרָחָה.
וְאֵ֣לֶּה ׀ מַלְכֵ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכּ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֶת־אַרְצָ֔ם בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרְחָ֣ה הַשָּׁ֑מֶשׁ מִנַּ֤חַל אַרְנוֹן֙ עַד־הַ֣ר חֶרְמ֔וֹן וְכׇל־הָעֲרָבָ֖ה מִזְרָֽחָה׃
וְ/אֵ֣לֶּה׀ מַלְכֵ֣י הָ/אָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכּ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ וַ/יִּֽרְשׁ֣וּ אֶת־אַרְצָ֔/ם בְּ/עֵ֥בֶר הַ/יַּרְדֵּ֖ן מִזְרְחָ֣/ה הַ/שָּׁ֑מֶשׁ מִ/נַּ֤חַל אַרְנוֹן֙ עַד־הַ֣ר חֶרְמ֔וֹן וְ/כָל־הָ/עֲרָבָ֖ה מִזְרָֽחָ/ה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
רלב"ג
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ומ"ש ויתנה יהושע לנחלה פי' בסימן י"ג י"ד, (ואגב פירש חלוקת משה), ובסוף סימן י"ד סיים והארץ שקטה ממלחמה: "אשר הכו". בסימן זה חשב מה שכבשו עד הנה, ותחלה חשב כבוש משה (עד פסוק ז): "מנחל ארנון". הוא כולל מה שלקחו מסיחון ועוג ביחד (דברים ג, ח):
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע יב א.
וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם
תאור מפת הכיבושים בעבר הירדן המזרחית
כמנהג המלכים, העורך עושה רשימה של הערים והארצות שנכבשו. כך עשו כל המלכים הגדולים, ולרוב הם כתבו את נצחונותיהם על מצבות אבן לזכרון עולם.
העורך מקדיש מספר פרקים להראות את המפה שנכבשה, ואת המלכים שהוכו בנסיון להצדיק את פלישת בני ישראל לכנען ולקיחתה בכוח, לפי פקודת אלוהים.
לפני חציית הירדן בחרבה, בני ישראל היכו את מלכי האמורים וכבשו את ארצם, אולם הם נמנעו מלפגוע בבני עשו האדומים, במואבים ובעמונים, כפי שאלוהים הורה למשה, שהוא נתן להם נחלה לירושה: אדומים (דברים ב ה), מואבים (דברים ב ט), עמונים (דברים ב יט).
הפסוק מתאר שכל עבר הירדן מזרחה, "מִנַּחַל אַרְנוֹן עַד הַר חֶרְמוֹן", "וְכָל הָעֲרָבָה", שנמשכת דרומה מים המלח לאילת, ו"מִזְרָחָה" עמוק לתוך ההרים במזרח, ממקום זריחת השמש במזרח.
הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם
קיימת בעיה מוסרית של בעלות על הארץ המובטחת.
אלוהים העניק אותה לאברם וזרעו, וחזר ואמר את זה ליצחק, יעקב, משה ויהושע. אולם עמי העולם לא חשבו שאלוהים באמת הבטיח, ואיך הוא הבטיח כאשר זה שייך למלכים אחרים בעבר? ויהיה שייך למלכים אחרים בעתיד.
כמובן כל העמים היו מודעים שמלך חזק כובש עמים אחרים ולוקח את נחלתם. כך היה הנוהג המקובל, אולם לכובש בכוח לא היתה זכות לטעון שזאת נחלתו לעד.
עורך התנ"ך חוזר וטוען, שבני ישראל הם מקרה מיוחד. אלוהי ישראל הוא האל היחיד ביקום, ובדבריו נוצר היקום, והוא יכול לתת כרצונו, ואין עוררין על דבריו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "יהושע יב א"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.