מלבי"ם על יהושע יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על יהושע · יב · >>

(א) "ואלה". בפסוק הקודם (סוף ס' הקודם) הודיע ג' דברים דרך כלל, ופרשם עתה בג' סימנים הבאים. שמ"ש ויקח יהושע את כל הארץ פי' בסימן זה (ואגב חשיב גם כבוש משה), ומ"ש ויתנה יהושע לנחלה פי' בסימן י"ג י"ד, (ואגב פירש חלוקת משה), ובסוף סימן י"ד סיים והארץ שקטה ממלחמה: "אשר הכו". בסימן זה חשב מה שכבשו עד הנה, ותחלה חשב כבוש משה (עד פסוק ז): "מנחל ארנון". הוא כולל מה שלקחו מסיחון ועוג ביחד (דברים ג, ח):

(ב - ג) "סיחון". עתה מפרש "סיחון" בפני עצמו כמ"ש (במדבר כא, כד; דברים ב, לו):

(ד) "וגבול עוג". מפרש עוג בפני עצמו:

(ו) "משה עבד ה'". ר"ל שעשה זאת עפ"י ה' (הגם שלא היה שייך אל ארץ ישראל והיו מצווים שלא לכבוש ח"ל קודם א"י, כמ"ש בספרי סוף עקב). וכן מה שנתנה לראובני עשה זאת מצד שהיה עבד ה' ובפקודתו:

(ז) "ואלה". עתה מפרש כבוש יהושע: "אשר הכה". כי פה לא חשב כל הארץ, רק החלק שכבש יהושע בחייו, כי עוד נשאר הרבה לרשתה כמ"ש בסימן שאח"ז:

(ט) "מלך יריחו אחד". בין המלכים שחשב פה היו רבים שלא כבש את ארצם בחייו רק המלכים נהרגו ע"י יהושע במלחמה, והם: מלך ירושלים (שופטים א, כא), מלך גזר (לקמן טז, יוד; שופטים א, כט), בית אל לא נכבש בחייו (שופטים א, כב), אפק לא נכבש (שם, לא), תענך מגידו דור (שם, כז). וכן מן המלכים הנחשבים פה קצתם התבארו בספר, והם מלך יריחו, עי (סי' ח), ירושלים, חברון, ירמות, לכיש, דביר, עגלון, גזר, לבנה, מקדה (כולם הכה בפעם א') (סי' יוד), וכן מלך חצור, מדון, שמרון, אכשף (סי' יא), וכן מלך בית אל (הגם שלא נתבארה מיתתו) בודאי נהרג בעת הלך לעזר לעי, הרי י"ז שמצאנו, וי"ד הנותרים הוא בכלל מ"ש (סי' יא יב) ואת כל מלכיהם לכד יהושע ויכם