קטגוריה:דברים יט ד

מלבי"ם - התורה והמצוה

עד.

לנוס שמה רוצח וזה דבר הרוצח . ממ"ש " וזה דבר ", דרשו חז"ל שצ"ל "רוצח אני", כמ"ש במכות י. והוא ע"פ מה שבארתי ( אחרי פח ), שדרך חז"ל שכל מקום שכתוב מלת "דבר" - להוראת מלת ענין או עצם מה, יפרשוהו גם כפשוטו מענין "דבור", עי"ש הטעם.

ומה שכפל שם “רוצח" - לנוס שמה כל רוצח , וזה דבר הרוצח , פי' מפני שאמר אח"ז, בטעם שינוס אל עיר מקלטו - פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו . ויש לטעות שזה דוקא אם נמצא גואל הדם, והוא רודף אחריו; וגם אם חם לבבו. אבל אם אין גואל, או שאינו רודף, או שאין לבבו חם - כמו אב על הבן, נאמר שאז בטל הטעם, ואין צריך לישב בעיר מקלטו! עז"א לנוס שמה כל רוצח , שכולל כולם. וכפל " וזה דבר הרוצח ", דהיינו כל רוצח.

עה.

מ"ש (=מה שכתב) "מה ת"ל " שמה " " שמה " ג"פ", היינו (=השלישי) בפ' מסעי; כי בכאן לא נאמר רק ב"פ.

ומ"ש "שם תהיה דירתו", במשנה דמכות יא ע"ב.

ומ"ש "מה ת"ל " רעהו " ג"פ", היינו בפרשה זו. ומשיב ד" רעהו " הראשון לגופיה (שאינו מיותר) . ועז”א, "כבר קראו הכתוב " רעהו " ". הוא מ"ש אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו , לכן קראו " רעהו ", ר"ל שאינו שונאו.

ומ"ש ואשר יבא את רעהו , ומצא את רעהו - חד למעט אחרים וחד למעט גר תושב.

עו.

והוא לא שונא לו מתמל שלשם . כבר באר במשנה דבבא קמא כג ע"ב, שדעת ר"י, שמועד הוא כל שהעידו בו ג' ימים. ואמר אביי, מ"ט דר"י? " תמול " - חד, " מתמול " - תרי, " שלשום " - תלתא. ובארתי זה בתו"ה משפטים קד , שפי' תמול של שלשום. היינו שני ימים קודם לתמול, עיי"ש הטעם.

ולכן אמר ר' יהודה במכות, "איזהו שונא? כל שלא דבר עמו ג' ימים מחמת איבה". פי' ג' ימים חוץ מהיום, עיי"ש.