מ"ג דברים יט ה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּ֘עַר֮ לַחְטֹ֣ב עֵצִים֒ וְנִדְּחָ֨ה יָד֤וֹ בַגַּרְזֶן֙ לִכְרֹ֣ת הָעֵ֔ץ וְנָשַׁ֤ל הַבַּרְזֶל֙ מִן־הָעֵ֔ץ וּמָצָ֥א אֶת־רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת ה֗וּא יָנ֛וּס אֶל־אַחַ֥ת הֶעָרִים־הָאֵ֖לֶּה וָחָֽי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְיֵיעוֹל עִם חַבְרֵיהּ בְּחוּרְשָׁא לְמִקַּץ אָעִין וְתִתְמְרֵיג יְדֵיהּ בְּבַרְזְלָא לְמִקְּצֵיהּ אָעָא וְיִשְׁתְּלֵיף בַּרְזְלָא מִן אָעָא וְיַשְׁכַּח יָת חַבְרֵיהּ וִימוּת הוּא יִעְרוֹק לַחֲדָא מִן קִרְוַיָּא הָאִלֵּין וְיִתְקַיַּים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמַאן דְּעָלֵיל עִם חַבְרֵיהּ בְּחֻרְשָׁא לְמִקְטַע קִיסִין וְתִדְחַף אִידֵיהּ בְּסִיקוֹרְיָא לְמִקְטַע קִיסָא וְיִשְׁמוֹט פַּרְזְלָא מִן קַתָּא וְיַשְׁכַּח יַת חַבְרֵיהּ וִימוּת הוּא יַעֲרוֹק לַחֲדָא מִן קִירְוַיָא מְזַמְנַיָיא הָאִלֵּין וְיֵיחֵי: |
| ירושלמי (קטעים): | וּדְיֵיעוּל עִם חַבְרֵיהּ בְּחוּרְשָׁא לְמִקְטוֹעַ קֵיסִין וְיִתְקוֹף בָּהּ בְּסִיקוֹרָא לְמִקְטַע קֵיסִין וְיַשְׁמֵיט פּוּרְזַל מִן קֵיסָא וִיעָרַע יַת חַבְרֵיהּ וִימוּת הוּא יַעֲרוֹק לַחֲדָא מִן קוּרְיָיתָא הָאִלֵּין וִיחֵי: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ – יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ; וְיֵש מֵהֶם אוֹמְרִים, שֶׁיִּשַּׁל הַבַּרְזֶל לַחֲתִיכָה מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ, וְהִיא נִתְּזָה וְהָרְגָה (מכות ז' ע"ב).
רשב"ם
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ואשר יבא את רעהו ביער . (מכות ח) מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, אף כל שהוא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם. יצא חצר של בעל הבית, שאין רשות לניזק (ולמזיק) ליכנס לשם.
לחטוב עצים . (שם) אבא שאול אומר, מה חטיבת עצים רשות, אף כל שהוא רשות; יצא אב המכה את בנו.
עח.
ונדחה ידו בגרזן . מכאן אתה אומר, נתכוין לקוץ את האילן ונפל על אדם והרגו, הרי זה גולה.
ונשל הברזל מן העץ . (מכות ז) המבקע. רבי אומר, מן העץ המתבקע.
עט.
ומצא . במצוי. [פרט לממציא את עצמו.] (מכות ח) מכאן היה ר' אליעזר בן יעקב אומר, אם משיצאה אבן מידו ,הוציא הלה את ראשו וקבלה - הרי זה פטור.
פ.
הוא ינוס אל אחת הערים האלה . שלא יהיה גולה מעיר לעיר.
מלבי"ם - התורה והמצוה
עז.
ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים . בא לפרש מ"ש " אשר ירצח את רעהו בבלי דעת ". ותפס דוגמא שנלמד ממנו תנאים בזה - שיהיה כדוגמא שבא עם רעהו ביער, ששם רשות גם לניזק לכנס; ושבא לחטוב עצים, שהוא ענין של רשות. וממעט מה שאין דומה לזה, כמו חצר בעה"ב, והאב המכה את בנו. וכמ"ש במכות ח.
עח.
ונדחה ידו בגרזן ונשל הברזל מן העץ . פי' רשב"ם " ונשל הברזל ", הוא הגרזן שקרוי ברזל, כדכתיב אם קהה הברזל ; שישליך הגרזן חתיכת בקעת מן העץ. לפי דעתו הוא פעל יוצא, כמו ונשל גוים רבים מפניך . והראב"ע כתב " ונשל " כמו "ונסע", מגזרת כי ישל זיתך . רק זה " נשל " פעל עומד, ונשל גוים רבים , יוצא.
ובזה פליגי רבי ורבנן. שרבי ס"ל כדעת הרשב"ם, וחכמים ס"ל כדעת הראב"ע, שהוא פעל עומד. ויפלא מ"ש במכות ז ע"ב, שרבי ס"ל יש אם למסורת, " ונישל " כתיב; ורבנן סברי יש אם למקרא. והלא " ונשל " יש לפרש עומד גם יוצא לפי המקרא, שהוא מבנין הקל! וצ"ל שזה מה שמסיק בגמ', שרבי ס"ל יש אם למקרא. רק מוכיח שהוא יוצא ממה דלא כתיב "ונשל הברזל מעצו"! ועוד שמן העץ, היינו מן העצים הנזכרים לחטוב עצים! וז"ש "נאמר עץ למעלה וכו'".
ומ"ש "מן העץ המתבקע", פי' רש"י, שנשל הגרזן חתיכת עץ מן העץ המתבקע.
והרמב"ם שפסק כרבנן כתב, (ו טו) "נשמט הברזל מן העץ המתבקע - אינו גולה". הנה פי' שבין לרבי בין לרבנן, הגרזן נפל על הנרצח. רק לרבנן פי' שנשמט הברזל מקתו, ולרבי פי' שהגרזן נסבך בעץ המתבקע, ומשם נפל על הנרצח שזה הוי כח כחו. ולרבנן בזה אינו גולה.
ולשטתו צודק יותר מ"ש לרבי " ונישל " קרינן. שאין פי' כמו שפרש”י נִשַׁל מבנין פיעל, כדי שיהיה יוצא, דגם "ונשל" בקל הוא יוצא! רק פי' ונִשַׁל מבנין נפעל, שנשלך הברזל, היינו הגרזן, מן העץ המתבקע. ולדעת הרמב"ם, מ”ש ונדחה ידו בגרזן , שנתכוין לקוץ את האילן ונפל על אדם, אתיא בין לרבי בין לרבנן, שלשניהם נפל הברזל על האדם, על ידי שנדח יד החוטב. שהיה כוונתו לכרות העץ, ולא נעשית מלאכתו כראוי, כי נפל הברזל מקתו לרבנן; או שנפל כלל הגרזן מן העץ המתבקע אל הארץ. אבל לפירש רש"י, צ"ל שמ"ש ונפל על האדם והרגו , אתיא כרבנן.
עט.
ומצא . פעל מ.צ.א. בא לפעמים על דבר חדש, כמו או מצא אבדה . או מענין "השגה", והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו , וזה אם דורש ומבקש הדבר. אבל פה שמדבר שבא לחטוב עצים, לא לבקש האיש, פי' " ומצא " שהאיש נמצא שם מכבר. וז"ש במכות ח, הכא מענינא דקרא.
פ.
הוא ינוס אל אחת הערים . פי' בכל עיר מהג' ערים. ואינו בא לדייק האחדות, שע"ז היה לו לומר "אחת מהערים".
והלמוד שלא יגלה מעיר לעיר, הוא ממ"ש בפ' מסעי, כי בעיר מקלטו ישב , כמ"ש בספרי מסעי כג .
ומ"ש כאן "שלא יהיה גולה מעיר לעיר", ר"ל שלא יצטרך לנוד מעיר לעיר עד יגיע אל עיר מקלט, ובתוך כך ישיגהו גואל הדם. לכן אנכי מצוך שלש ערים תבדיל .