המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
ואלה תולדות עשו וגו'. עד סוף הסדר. לפי שהשלים הכתוב ספור יצחק נעתק לבאר ספורי בניו ותולדותיהם וזכר ראשונה עניני עשו ותולדותיו בבנים ובקורות אותם מן המעלה והכבוד. ולכן הודיע ראשונה שלקח שלשה נשים את עדה בת אלון והיא בשמת בת אלון שנזכרת למעלה ושנית אהליבמה בת ענה והיא יהודית שנזכרה ג"כ למעלה והשלישית בשמת בת ישמעאל והיא נזכרת שם מחלת כי היה להם שני שמות כדברי הראב"ע. ורש"י נתן סבה בשני שמותיהן כדברי המדרש. וזכר הכתוב מן הבנים שנולדו לו מהם בארץ כנען ושמפני יעקב אחיו לפי שלא יכלה ארץ מגוריה' לשאת אותם מפני מקניהם יצא מארץ כנען ושנתישב בהר שעיר וזה מור' שהלך עשו אל הר שעיר אחרי שבא יעקב אל אביו. ואמנס מה שנזכר משליחות יעקב אליו לארצה שעיר שדה אדום ואמרו עד אשר אבא אל אדוני שעירה מורה שקודם בא יעקב אל אביו כבר היה עשו בשעיר ולכן ראוי שנאמר לישב שני הפסוקים שקודם בא יעקב היה עשו שגור ללכת בשעיר מבלי נשיו ומקנהו כי תמיד היה בארץ כנען ואולי היה שעיר ארץ ציד ולכן היה הוא ואנשיו בלבד יושב שמה להשתעשע בצידו וכאשר בא יעקב אצל אביו היו שניהם עם כל רכושם ומקניהם בארץ כנען עד שמת יצחק וקברוהו בניו. ולפי שהיה מקניהם רב ולא יכלה הארץ לשאת אותם עשו באהבתו את יעקב הניחו בארץ כנען בדעתו שהיה יעקב חפץ בה ועתיד ליורשה והלך הוא ובניו ומקנהו לשבת דירת קבע בשעיר וזהו מה שזכר בכאן מהליכתו עם נשיו ובניו ומקנהו ולכן חזר הכתוב לומר ואלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר שנולדו לו שם והם בני בניו כי בניו כלם נולדו בארץ כנען האמנם כשרצה לזכרם התחיל מן אליפז בנו בכורו ורעואל משנהו עם היות שלא נולדו בשעיר כדי לזכור אחריהם בניהם אשר הולידו שם אמנם בני אהליבמ' נזכרו כאן הם לבד' שנולדו בארץ כנען ונזכרו פה להגיד שעלו לגדול' להמנות באלופי כמו שיזכור. ולא נזכרו בניהם אולי שלא הולידו אז או שהולידו נקבות. והנה זכרה התורה התולדות ההם להודיע מי הם שנכללו במצוה אשר צוה השם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. אבל עמלק שהיה גם כן בן אליפז מפלגשו תמנע עם היותו בכלל לא תתעב אדומי להיותו בן אליפז מפני שבא להרע לישראל מבלי סבה צוה השם למחות שמו כמו שיתבאר. וכוונה התורה כוונה שנית בספור תולדות עשו להודיע שהיו בני יעקב י"ב כלם קדושים ובתוכם י"י אמנם בני עשו רובם היו ממזרים כי הנה אהליבמה בת ענה בת צבעון היתה ממזרת שבא צבעון על כלתו אשת ענה ויצאת אהליבמה. וגם קרח ממזר היה ותמנע גם כן היתה ממזרת כמו שהוכיחו כל זה חז"ל מהפסוקים. עוד בא הספור הזה להודיענו כמה מהגדולה והכבוד קנו בני עשו להיותם מזרע יצחק ומגזע אברהם ועל זה ספר הכתוב האלופים שהיו מבני בניו בארץ אדום ושם אלוף הוא מלשון גדולה ומעלת אדנות ומפני שקודם בא עשו אל אדום היו שמה אנשים גדולים בני שעיר החורי שהיה אבי אומה קדמונית ומשל עליהם עשו לקיים מה שנאמר לו ועל חרבך תחיה לכן זכרם הכתוב גם כן כאן וכתב ג"כ הממזרות שהיה בהם כמו שכתב רש"י עד שמהם היו מרביעים הבהמות בזולת מינם והם ג"כ מצאו את הימים במדבר וברעותו את החמורים כי הכיר במיניהם שהיו קרובים בטבע החמורים לסוסיות והרביצם והולידו עם היות שבשאר בעלי חיים אין מין מוליד בזול' מינו והענין שהיו הממזרות כל כך מסתבך בהם כי גם בבהמות היו בוחרים בו. ואמנם אמרו ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום הוא להגיד שלא די שהיו מבני עשו אלופים בארץ אדום אבל גם מלכים מלכו מהם שמה אבל לא היתה מלכותם משתלשלת מאב לבן כמלכי יהודה וכמלכי האומות היום בארצוחם לגוייהם כי הם היו ממליכים שמה אנשים מפוזרים מפה ומפה כפי מה שירצו וחז"ל אמרו שהמלכים המה הם שמונה וכנגדם בטלו בני יעקב מלכים מאדום כל ימי שמונת מלכים והם שאול ואיש בושת דוד שלמה רחבעם אביה אסא יהושפט ובימי יהורם פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך ובימי שאול גם כן כתיב אין מלך באדום נצב מלך. ודעת הרמב"ן שכל העירות שזכר הכתוב במלכי הארץ הם מארץ אדום דנהבא בצרה ארץ התימני והשאר. ואין כן דעת רש"י שהוא כתב שבצרה הוא מערי מואב שנאמר על קריות ועל בצרה ולפי שהעמידה מלך לאדום עתידה ללקות עמהם ומדברי המדרש הוא. ואני אחשוב שהם היו ממליכים אנשים טובים בעיניהם אם מארצם ואם נכרים מארץ אחרת ולכן נאמר במלך הראשון ושם עירו דנהבא לפי שהיה אדומיי אבל במלך השני לא נאמר בו ושם עירו אבל נאמר בו שהיה מבצרה לפי שהיה נכרי מבצרה וכן השלישי היה נכרי מארץ התימני ולזה לא נאמר בו ושם עירו וכן השאר מי שנאמר ושם עירו היה אדומי ומי שלא נאמר בו כן היה נכרי. האמנם נאמר במלך האחרון שם אשתו ולא נאמר כן בשאר המלכים לפי שהיה חמיו עשיר גדול עד שבעבור זה נקרא מי זהב שהיה הזהב בביתו כמים. ומפני שבטח בו המלך ההוא נפסק מלכותו ולא היה בהם עוד מלך. ואמנם מה שכתוב אחר זה ואלה שמות אלופי עשו למשפחותם כבר פירשו ענינו שלאחר שמת הדר נפסקה המלכות מבני אדום ושבו להיות אלופים. וכן מפורש בדברי הימים וימת הדד ויהיו אלופי אדום. וכתב הרמב"ן שלכן כתב למעלה אלה אלופי עשו וגו' כאן אמר אלופי בני עשו למשפחותם למקומותם לפי שהראשונים כלם היו אלופים אחים יושבים בעיר אחת וכלם היו מושלים יחד עליה כנשיאים או ראשי בתי אבות אבל אלה האחרונים היו אלופים למשפחותם במקומותיהם שהיה אלוף אחד בכל המשפחות ובכל המקומות כל ימי חייו ואחרי מותו היה קם אלוף אחר כולל גם כן כדרך המלכים אם לא שלא ישבו על כסא מלכות ויותר נראה לי לפרש שהיה האלופים האחרונים האלה למשפחותם במקומותיהם רוצה לומר אלוף אחד על משפחה אחת ועיר אחת ואלוף אחד על עיר ומשפחה אחרת וכל אלו היה לפני התורה קודם מרע"ה. והכלל העולה מזה הספור הוא שעשו מפני ברכות אביו זכה לגדולה ולהיות מבניו אלופים ומלכים בכחם וגבורתם לקיים מה שנאמר לו ועל חרבך תחיה ושהיו בבניו ממזרים רבים וכמו שארז"ל ואהליבמה ילדה את יעוש ואת יעלם ואת קרח הה"ד כי אני חשבתי את עשו ר' סימון אמר קלפית בצליה וכל כך למה גליתי מסתריו לגלות את הממזרים שבו וכו' אמנם בבני יעקב מה כתיב בהם ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת. ונשלם עם זה פירוש זה הסדר. והתהלה לאל אמן אשר על כל יכול. אוי"ר:
הוא אדום. אמר כן ג' פעמים בפרשה זו, להיות שנשבע ה' לאבד אדום לזה הזכיר עשו כי הוא אדום, והזכיר העיר דכתיב (ח') בהר שעיר הוא אדום אם אינו ענין לעשו תנהו ענין לעיר עצמה. והזכיר בני עשו כי הם אדום דכתיב (י"ט) ואלה אלופיהם הוא אדום לומר כי כלם ידלקו באש של בית יעקב לצד שכלם נקראים אדום אשר נתן ה' לישראל, וגם עשו עצמו, והוא רמוז בדברי רז"ל (תנחומא צו) שאמרו עתיד עשו להתעטף בציצית ויבא וישב בין הצדיקים והקב"ה מושכו משם וכו' דכתיב (עובדי' א') ואם בין כוכבים וגו' משם וגו' ע"כ. ועיין מה שכתבתי בפסוק (ל"א) ואלה המלכים:
