לה. בהקהיל את הקהל למה נאמר לפי שהוא אומר (ותקעו בהן ונועדו אליך) [והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות] מה הקהל את העדה בשתים [שנאמר ותקעו בהן ונועדו] אף (הקהל את הקהל) [מסע המחנות] בשתים. אי מה (הקהל את העדה) [מסע המחנות] תוקע ומריע ותוקע, אף הקהל אקהל תוקע ומריע ותוקע. ת"ל ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו.
מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה
לה. ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו מפני שכתוב והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות הרי הקישן זל"ז לענין שגם במסע המחנות יתקעו בשתי החצוצרות. וי”ל שה"ה שבהקהיל את העדה יהיה תקיעה ותרועה ותקיעה לכן אמר שלא יריעו. והגהתי עפ"י גי' הגר"א, כי גי' הישנה אין לה פירוש.
הערות
(ז) ובהקהיל, אולם נתן עצה שלא יצטרך לעורר אותם ע"י פחדים ועונשים ושבט אלוה עליהם שע"ז מורה התרועה שיש ע"ז תקנה אם הקהל יהיו מוקהלים היינו אם יש אחדות ושלום בין ישראל וכולם נקהלים כאיש אחד חברים שאז אלופיהם מסובלים והקטנים ילמדו דעת ה' ורוממותו מפי הגדולים, וא"צ לא להוסר ע"י עונשים ולא שיחול מדת הדין עליהם לגזור עליהם גזרות רעות שע"ז מורה התרועה, וכי אז תתקעו ולא תריעו, שהם יקבלו מוסר השכל מפי גדוליהם וכן שהאחדות והשלום יגן עליהם מכל מיני פורעניות ולא יצויר התרועה כלל שמורה על מה"ד והעונש:
"ובהקהיל את הקהל וגו'" - לפי שהוא אומר והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות מה מקרא העדה תוקע בשני כהנים ובשתיהן שנא' ותקעו בהן וגו' אף מסע המחנות בשתיהן יכול מה מסע המחנות תוקע ומריע ותוקע אף מקרא העדה תוקע ומריע ותוקע ומעתה אין חילוק בין מקרא העדה למסע את המחנות ת"ל ובהקהיל את הקהל וגו' לומר שאין תרועה למקרא העדה והוא הדין לנשיאים הרי סימן לשלשתם מקרא העדה בשתים ושל נשיאים באחת וזו וזו אין בהם תרועה ומסע המחנות בשתים ע"י תרועה ותקיעה
[ה] מעתה אין חילוק וכו'. ואם תאמר, אם כן אין חילוק וסימן כלל, והכתוב נתן לסימן במסע המחנות, ואיך לא יהיה חילוק. ויש לתרץ, דבחצוצרות לחוד לא היה סימן, רק בהסתלקות הענן וחצוצרות היה סימן למסע העם. ולפיכך כתב "ובהקהיל את הקהל וכו'", דבחצוצרות לחודא היה סימן (מסע המחנות) להקהיל את העם:
[ו] ובהקהיל את הקהל וכו'. דאם לא כן, למה לי "תתקעו ולא תריעו", דמהיכי תיתי תרועה בהקהיל את העם, ולא הוי ליה למכתב "ולא תריעו":
