קטגוריה:במדבר ח ט

<< | ספר במדבר • פרק ח' • פסוק ט' | >>

מהדורת הכתיב:

והקרבת את הלוים לפני אהל מועד והקהלת את כל עדת בני ישראל.

המהדורה המנוקדת:

וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

המהדורה המוטעמת:

וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִ֨קְהַלְתָּ֔ אֶֽת־כׇּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְהִקְרַבְתָּ֙ וְ - ו' החיבור
הִקְרַבְתָּ֙ - פועל, הפעיל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/7126
מורפ': HC/Vhq2ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הַלְוִיִּ֔ם הַ - מילית, ה' הידיעה
לְוִיִּ֔ם - שם עצם, ייחוס, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/3881
מורפ': HTd/Ngmpa לִפְנֵ֖י לִ - מילת יחס
פְנֵ֖י - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך

צורת יסוד: l/6440
מורפ': HR/Ncbpc אֹ֣הֶל אֹ֣הֶל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 168
מורפ': HNcmsc מוֹעֵ֑ד מוֹעֵ֑ד - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 4150
מורפ': HNcmsa וְהִ֨קְהַלְתָּ֔ וְ - ו' החיבור
הִ֨קְהַלְתָּ֔ - פועל, הפעיל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/6950
מורפ': HC/Vhq2ms אֶֽת אֶֽת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־עֲדַ֖ת עֲדַ֖ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 5712
מורפ': HNcfsc בְּנֵ֥י בְּנֵ֥י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc יִשְׂרָאֵֽל יִשְׂרָאֵֽל - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְהִקְרַבְתָּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אֶת־הַלְוִיִּ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

לִפְנֵ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)

אֹ֣הֶל מונח (משרת, דרגא 5) מוֹעֵ֑ד אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וְהִ֨קְהַלְתָּ֔ קדמא, זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אֶֽת־כָּל־עֲדַ֖ת טפחא (מלך, דרגא 2)

בְּנֵ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) יִשְׂרָאֵֽל סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּתְקָרֵיב יָת לֵיוָאֵי קֳדָם מַשְׁכַּן זִמְנָא וְתִכְנוֹשׁ יָת כָּל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
ירושלמי (יונתן):	וְתַקְרֵיב יַת לֵיוָאֵי קֳדָם מַשְׁכַּן זִמְנָא וְתִכְנוֹשׁ יַת כָּל כְּנִישְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"והקהלת את כל עדת" - לפי שהלוים נתונים קרבן כפרה תחתיהם יבואו ויעמדו על קרבנם ויסמכו את ידיהם עליהם

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[טו] לפי שהלוים נתנים קרבן וכו'. אף על גב דלא נתנו אלא תחת הבכורות, מכל מקום כיון שנתנו תחת הבכורות, הם כמו שנתנו תחת כלל ישראל. וראיה לזה למעלה בפרשת במדבר, שכתב רש"י 'ואני מהיכן זכיתי שיהיו ישראל שוכרים את הלוים', ופירש שם על ידי בכורי ישראל זכיתי בהם שיהיו כל ישראל שוכרים את הלוים. שמע מינה הבכורות הם כלל ישראל, דאם לא כן, על הבכורות היה מוטל לשכור את הלוים. ועוד, דודאי הלוים ניתנו בעד ישראל, לפי שישראל שלחו הבכורות שלהם לעבוד העגל, לכך עתה שלחו ישראל הלוים לעבוד ה'. מכל מקום הלוים עצמם בודאי נתונים תחת הבכורות, אבל כל ישראל נתנו אותם. ולפיכך היו צריכים ישראל לעמוד על קרבניהם, כי הלוים הם קרבן כפרה של ישראל, ואינם קרבן כפרה של הבכורות רק הלוים הם תחת הבכורות בעצמם. ולפיכך הוצרכו לעמוד ישראל על קרבניהם, מפני שהלוים הם קרבן כפרה של ישראל, וצריך לעמוד על הקרבן (סוטה דף ח.). אבל יש ללוים דין בכורות עצמם, שהיו צריכים תגלחת כמו מצורע, שהלוים הם תחת הבכורות עצמם (רש"י פסוק ז):

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת – לְפִי שֶׁהַלְוִיִּם נְתוּנִים קָרְבַּן כַּפָּרָה תַּחְתֵּיהֶם, יָבוֹאוּ וְיַעַמְדוּ עַל קָרְבָּנָם וְיִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם.