(איוב מב ו): "עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר"

זהו המשפט האחרון שאומר איוב בספרו; זו המסקנה הסופית של איוב מכל מה שעבר עליו. 

הרמב"ם הסביר יפה את התהליך שעבר איוב, שהביא אותו למסקנה זו:

" "היה איוב מדמה, כי מיני האושר המדומים הללו הם התכלית, כגון הבריאות והעושר והבנים, כל זמן שהיה יודע את ה' על פי ההגדה, לא בדרך העיון; ולפיכך נבוך אותם המבוכות, ואמר אותם הדברים; וזה הוא עניין אמרו: 'לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר '. עניין הדברים... על כן אמאס כל אשר הייתי מתאווה, ונחמתי על היותי בתוך עפר ואפר, כפי שהונח מצבו, "והוא יושב בתוך האפר". ובגלל אמרתו זו האחרונה המורה על ההשגה הנכונה, נאמר בו בסמוך לכך 'כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב'" " ( מורה נבוכים ג כג ) . " "אבל כאשר ידע את ה' ידיעה אמיתית, הודה שהאושר האמיתי, שהוא ידיעת ה', נצור לכל מי שידעו, ולא יעכירוה לאדם שום ייסורין מכל הייסורין הללו." " (שם) .

מאס = לא בחר, או ביטל את בחירתו ;   בתחילת הספר, איוב חשב שהקניינים החומריים - עושר, בריאות ומשפחה - הם העיקר; אולם אחרי שראה את ה' מקרוב, הבין שידיעת ה' היא העיקר, ומאס בקניינים החומריים.

נִחַם = הפסיק להתאבל;   בתחילת הספר נאמר, (איוב ב ח): "וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ, וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר"; לאורך כל הספר, איוב מתאבל על מצבו הקשה, על כך שהוא יושב בתוך האפר; אולם לאחר שראה את כבוד ה', התנחם והפסיק להתאבל על כך, כי הבין שאת הדבר העיקרי - ידיעת ה' - אפשר להשיג גם במצב זה.

" "על כן - בעבור אהבת ההשגה אשר השגתי במה שעיני ראתך, אמאס בכל הקניינים הגופנים, כי כמוהם כאין מול יקר ההשגה ההיא. ונחמתי - עתה יש לי תנחומין רב על הצער שהייתי בו, לשבת בתוך עפר ואפר... כי הצער הזה היה סבה להשיג האמת" " ( מצודות ) .