משנה פאה ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ו · משנה ו | >>
העומר שיש בו סאתים, ושכחו, אינו שכחה.
שני עמרים ובהם סאתים, רבן גמליאל אומר, לבעל הבית.
וחכמים אומרים, לעניים.
אמר רבן גמליאל: וכי מרוב העמרים יופי כח של בעל הבית, או הורע כחו?
אמרו לו: יופי כחו.
אמר להם: ומה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו, אינו שכחה; שני עמרים ובהם סאתים, אינו דין שלא יהא שכחה?
אמרו לו: לא; אם אמרת בעומר אחד, שהוא כגדיש, תאמר בשני עמרים, שהן ככריכות?
משנה מנוקדת
הָעֹמֶר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ סָאתַיִם, וּשְׁכָחוֹ,
- אֵינוֹ שִׁכְחָה.
שְׁנֵי עֳמָרִים וּבָהֶם סָאתַיִם,
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְבַעַל הַבַּיִת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לָעֲנִיִּים.
- אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
- וְכִי מֵרֹב הָעֳמָרִים,
- יֻפִּי כֹּחַ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ הוּרַע כֹּחוֹ?
- אָמְרוּ לוֹ,
- יֻפִּי כֹּחוֹ.
- אָמַר לָהֶם,
- וּמָה אִם בִּזְמַן שֶׁהוּא עֹמֶר אֶחָד וּבוֹ סָאתַיִם וּשְׁכָחוֹ, אֵינוֹ שִׁכְחָה,
- שְׁנֵי עֳמָרִים וּבָהֶם סָאתַיִם,
- אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא שִׁכְחָה?
- אָמְרוּ לוֹ:
- לֹא.
- אִם אָמַרְתָּ בְּעֹמֶר אֶחָד, שֶׁהוּא כְּגָדִישׁ,
- תֹּאמַר בִּשְׁנֵי עֳמָרִים, שֶׁהֵן כִּכְרִיכוֹת?
נוסח הרמב"ם
העומר שיש בו סאתים, ושכחו - אינו שכחה.
- שני עומרים, ובהן סאתים -
- רבן גמליאל אומר: לבעל הבית.
- וחכמים אומרים: לעניים.
- אמר רבן גמליאל: וכי מרוב העומרים, יפה כוח של בעל הבית, או הורע כוח?
- אמרו לו: יפה כוח.
- אמר להם: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו - אינו שכחה,
- שני עומרים ובהן סאתים - אינו דין שלא יהו שכחה?
- אמרו לו: לא -
- אם אמרת בעומר אחד - שהוא כגדיש,
- תאמר בשני עומרים - שהן ככריכות.
פירוש הרמב"ם
מה שאמר רבן גמליאל: וכי מרוב העמרים — הוא לשון שאילה, שאמר להם: רוב העומרים השכוחות, יש בהם תועלת לבעל הבית, או יש לו בהם הפסד?
והודו לו ואמרו, שיש ברובם תועלת לבעל הבית, ואינה שכחה כשיהיו רבים.
וכאשר הודו על זה, השיב עליהם מדבריהם ואמר להם: היאך אמרתם שרובם הפסד לבעל הבית, שהרי אתם אומרים כשיהיה עומר אחד אינו שכחה, ואם יהיו שניים הם שכחה?
השיבוהו ואמרו לו: כשיהיה עומר אחד הוא כמו הגדיש, והכתוב אומר: "ושכחת עומר"(דברים כד, יט) ולא גדיש; וכשיהיה שני עומרים, הוא כמו שאר עומרים הקטנים. ועוד אמרו: "לא תשוב לקחתו"(דברים כד, יט), עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, יצא זה שאינך יכול לפשוט ידך וליטלו.
ואין הלכה כרבן גמליאל.
ופירוש כריכות — אגודות:
פירוש רבינו שמשון
אינו שכחה. בספרי נפקא לן מקרא ובירושלמי (הל' ה') נפקא לן מקראי אחריני:
תניא בספרי בפרשת כי תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחת וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מיכן אמרו העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה פירוש כולו כאחת דבפעם אחת יכול להגביהו על כתפו ולשאתו:
ירושלמי (שם) אמר רבי אלעזר כתיב (דברים כד) כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא זה שאין אתה יכול לפשוט ידך וליטלו. אית תנוי תני (שם) ושכחת עומר ולא גדיש היך עבידא שכח עומר א' מצדו אין תעבדינה עומר [דברי הכל] שכחה. אין תעבדינה גדיש מחלוקת בית שמאי ובית הלל [שכח שני עמרים בצדו אין תעבדינה עומר מחלוקת ב"ש וב"ה] אין תעבדינה גדיש אין נידון כשורה. פי' שאתה יכול לפשוט ידך וליטול מדכתיב בסיפיה דקרא לא תשוב לקחתו דריש כמו בסיפרי אבל אידך תנא דריש מדכתיב עומר ולא גדיש דאי יש סאתים חשיב גדיש והדר קאמר היך עבידא כלומר מאי בינייהו וקאמר איכא בינייהו שכח עומר אחד קטן בצד עומר של בית סאתים דאם נחשב אותו של בית סאתים עומר הוי קטן שכחה לדברי הכל אבל אם נחשב גדיש הוי האי עומר קטן סמוך לגדיש דפליגי בה בית שמאי ובית הלל עוד איכא בינייהו דלמאן דאמר גדיש אין נידון כשורה דלבית הלל שני עומרים שכחה שלשה אינו שכחה דאם אחד מהן של סאתים אין משלים השורה של שלש לבית הלל ושל ארבע לבית שמאי ובסוף המוכר את הבית (דף עב:) דאמר רבי אמי עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו *אתיא כמאן דאמר גדיש ולר"א נידון כשורה :
אמרו לו יופי כחו. כדאמר שנים שכחה שלש אינו שכחה:
שהוא כגדיש. ואין שייך שכחה בגדיש:
שהן ככריכות. שיש בהן שכחה כדתניא בתוספתא שני כריכות המובדלות זו מזו שכחה שלש אינו שכחה ב' עומרין המובדלות זה מזה שכחה שלש אינו שכחה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
העומר שיש בו סאתים אינו שכחה - דכתיב (שם) לא תשוב לקחתו, עומר שאתה יכול להגביהו כולו כאחת ולשאת אותו על כתפו, יצא זה של סאתים שאי אתה יכול להגביה כולו כאחת:
אמרו לו יפה כחו - כדאמרינן שתים שכחה שלש אינן שכחה:
לא אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש - דין הוא שעומר אחד שיש בו סאתים לא יהיה שכחה, מפני שהוא כגדיש ואין שייך שכחה בגדיש:
תאמר בשני עמרים - שהם כמו שאר עמרים קטנים:
ככריכות - כאגודות קטנות:
פירוש תוספות יום טוב
העומר שיש בו סאתים. לשון הר"ב עומר שאתה יכול להגביהו כולו כאחת ולשאת אותו על כתפו והן דברי הר"ש בפירוש ספרי. ובסוף פרק י' דתרומות בירושלמי שאכתוב שם מפורש דמשקל סאתים בלח תשעה אלפים ושש מאות זוז. והזוז והדינר אחד כדאיתא במשנה ב' פרק בתרא דבבא בתרא. והדינר מפורש בפ' הזהב [מד:] שהוא כ"ד איסרין ובריש קדושין [יב.] תנן דפרוטה אחד משמנה באיסר. ושם פירש הר"ב שמשקלו חצי שעורה. נמצאת למד שמשקל הזוז צ"ו שעורות. וכשתחשו' צ"ו פעמים ט' אלפים ושש מאות יעלו בידך תתקכ"א אלפים ושש מאות שעורות. ומפני שהנפח מרובה לכך לא יוכל להגביה וכו'. ואין נראה לי לפרש מפני כובדו דהא רבותינו שקלו אבנים שהקימו בגלגל איש אחד על שכמו מצאו משקל כל אחד ארבעים סאה. כמ"ש רש"י בפירוש החומש פרשת שלח לך ועיין במשנה ה' פ"ו דב"מ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
העומר שיש בו סאתים: פי' הח' הר"ש שירילי"ו ז"ל סאתים ר"ל משקל סאתים דהיינו תשעים ושש ליטרין וכל ליטרא מאה זוז והזוז ששה מעין שהוא דרהם וחצי ע"כ. ובתי"ט כ' ואין נ"ל לפרש מפני כובדו דהא רבותינו כו'. ותימה שרוצה לדמות מעשה נסים לטבע רוב העולם:
ושכחו אינו שכחה: אית דדריש ליה בספרי ובירושלמי מדכתיב לא תשוב לקחתו וכדפי' ר"ע ז"ל ואית דדריש ליה בירושלמי מקרא דכתיב ושכחת עומר ולא גדיש ועומר שיש בו סאתים נקרא גדיש. ונפקא מינה לעומר אחר ששכחו בצדו דלמאן דחשיב ליה גדיש אם שכח עומר בצדו לא הוי שכחה לבית שמאי ועוד נפקא מינה אם שכח שני עמרים בצדו למאן דאמר גדיש לא מצטרף בהדי הנך שני עומרים והוו שכחה וסתמא דמתני' דקתני בסיפא לא אם אמרת בעומר א' שהוא כגדיש אתיא כמאן דמחשיב ליה גדיש:
אמר רבן גמליאל כו': אמר המלקט פסק הרמב"ם ז"ל אין הלכה כר"ג ובירושלמי משמע דהוי מחלוקת ואח"כ סתם דדייק על האי מתני' דלק' בפירקין דתנן סאה תבואה עקורה וכו' הא אם היו שתיהן עקורות לבעה"ב כר"ג:
שהן ככריכות: מטעם זה כ' שם הרמב"ם ז"ל בפ"ה סי' י"ח דאה"נ דאפי' היה בהן יותר מסאתים הרי אלו שכחה:
תפארת ישראל
יכין
העומר שיש בו סאתים: ר"ל שיכול לדוש מהעמיר ההוא סאתים גרעינים:
ושכחו אינו שכחה: מדאינו יכול להגביה. דאע"ג דאין סאתים כבדים כ"כ עכ"פ נפח קשה למשא ולפיכך א"א לומר בה לא תשוב לקחתה [אב"י עי' ב"מ דף פ' ע"א]:
אמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח של בעל הבית או הורע כחו אמרו לו יופי כחו: דהרי ב' שכחה ג' אינו שכחה:
אמר להם ומה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים ובהם סאתים אינו דין שלא יהא שכחה אמרו לו לא אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש: וכתיב עומר ולא גדיש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת