עשרה מאמרות מאמר חקור דין א כו

<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין א · כו

הלא ידענו אם לא שמענו כי אבינו הראשון נוצר בשם מלא, ונקרא אדם בגימטריא שם מלא, ופשט המלה: אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן (ישעיה יד, יד). בטל את התורה מעושר, ובמה שגורש מגן עדן הותרה לו לבטלה מעוני, כי בטלו ממנו מצות הגן והשכלות העדן, וכן בדוד הוא אומר: גרשוני מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים (שמואל א כו, יט). ולפי שברית כרותה לשפתים, כתיב ויהי דוד בא עד הראש (שמואל ב טו, לב). וכמו שדרשו (סנהדרין קז, א): בקש לעבוד ולא עבד. ואחר כך קיימה מעוני, דכתיב: ואני בעניי הכנותי לבית אלקים (דברי הימים א כב, יד) (ירושלמי, פאה דף כא א). וכן מלך המשיח תחלה מדוכא מעונותינו, והוא עתיד לקיימה מעושר, דכתיב: ונחה עליו רוח ה' (ישעיה יא, ב). וכן מצינו בשלמה יושב על כסא ה'. ואחר כך בטלה מעושר עד שגורש ממלכותו ובטלה מעוני, בא ירמיה ובטלה מעוני, דכתיב: אני הגבר ראה עני (איכה ג, א). ונתקיימה בימיו ההתראה האמורה לשלמה בשלותו, אם שוב תשובון מאחרי (מלכים א ט, ו). והבית הזה יהיה עליון (מלכים א ט, ח). ונבארהו בסמוך, אף הוא קיימה מעוני, שלא סר כל ימיו מלמחות ולהוכיח. וכן הלל הבבלי קיימה מעוני, ואחר כך היה נשיא ישראל בבית השני וקיימה מעושר. ואמנם על חנם נדחקו המפרשים בפסוק שזכרנו, הבית הזה יהיה עליון (מלכים א ט, ח). והוציאוהו מפשוטו, שהרי אמרו בפרק חלק (סנהדרין צו, ב), גבה היכלא, דרכו ביה מן שמיא. ולעולם לא באו דברי הנבואה אלא בתכלית הדקדוק לאמות הספור הנגלה. צא ולמד מדברי דוד אל התקועית, חי ה' אם יפול משערת בנך ארצה (שמואל ב יד, יא). והדברים מגיעים לאבשלום שנתלה בשערו כנודע, וכאלה רבות כמו שנזכיר בחלק השני פרק י"ג.

וכאן תסתיים הבנת המאמר עם מה שנתבאר בזוהר פרשת פקודי (זהר חלק ב רמ, ב), ביסודי ציון וירושלים דאתגניזו ולא שלטו אויבים בהם. ולנו רמז מזה בכתוב: מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות (ישעיהו כב, א). ומאי דכתיב: ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה (איכה ד, יא). הכוונה על יסודת האש החצונית ההיא שהרע מכלה את עצמו, וגמר שליחותו הוא בטולו כמו שיבא. ואם חומת העיר כך, קל וחומר למקדש עצמו, כי נסתלקו אבני קדש בנס להתנוסס במקום שאין היד שולטת, והבית היה עליון כמשמעו דהא גבה היכלא, ובפירוש אמרו חכמים שאפילו מפתחות המקדש, ירדה פסת יד ונטלתן מידיהן של כהנים, ומאי דאמרי רבנן: דרכו ביה מן שמיא, אקרא קאי דקמסהיד "גת" בעלמא הוא ד"דרך ה'", כי היו אבני נזר מתנוססות על אדמתו. והרבה שלוחים למקום שדין ושדתין, והם הביאו גלים של אבנים משרפות סיד להשביע עינו של אותו רשע. דייקא נמי דקאמר ליה: ביתא קלייא קלית (סנהדרין צו ב), ועוד קל וחומר משֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב (במדבר ז ג), שהן קיימות לעולם עם קרשי המשכן ואבזרייהו, והוא הדבר שנתבשר שלמה אחרי תפלתו, שלא ישלטו שונאים במעשה ידיו בזכות מה שהיתה כוונתו ומחשבתו בבית בהבנותו מול המקדש העליון. והתבוננו אמרו תחלה: הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי (מלכים א ח כז). תלה המעוט בעצמו, כי מהיותו בנין בשר ודם קטן מהכיל כבוד שכינה, וגם אל הנכרי כשבקש רחמים שישמע אל ויענהו בזכות הבית המקודש, אמר: לָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי (מלכים א ח מג). כי זה שמו אשר יקראו הנכרי: "מקדש המלך שלמה", והוא כטעם: אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ (תהלים פד, ה). אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ וגו' (תהלים פד, ו). הנה יושבי בביתך לא נאמר אלא "בֵיתֶךָ", כי הם עצמם היכל וכסא ה', כדכתיב: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות טו, ב). אהיה לו נוה להשלמת הדוגמא לכבוד שכינה, מה כתיב ביה: יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם (תהלים ל, יג). אף המה בצדקתם עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה, אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ. גם הוא יבושר במיני האושר בהיות בה' מבטחו, אף על פי שלא יזכה להיות הוא עצמו מרכבה, רק מסילות עזו ובטחונו בלבבם של יושבי ביתך, דאי לא תימא הכי בלבבו מבעי ליה, אלא כדאמרן, והוא על דרך אלהא דמאיר ענני (עבודה זרה יח א), אשר לא ידע לכוון יותר מזה השעור. אמנם כשהתפלל על ישראל בצאתם למלחמה, לא זכר הבית הזה אלא הבית אשר בניתי לשמך, ועוד בנתי כתיב יש אם למסורת, והכוונה כי בן לרעי מרחוק. הוא בית המקדש של מעלה, שראה ועשה כתבניתו, לפיכך הוסיף ואמר לשמך, כי הבנין התחתון והתבוננות העליון, זה וזה היה לשם שמים, לא לגאוה וגודל לבב ח"ו, ולזה ראוי שיכוונו ישראל עם חכם ונבון כדי שתקובל תפלתם, וכשבקש רחמים על גליות ישראל, אמר וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם וגו' וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בנית [בָּנִיתִי] לִשְׁמֶךָ (מלכים א ח מח). אף כאן יש אם למסורת, בנית כתיב, כי אין ישראל נגאלים אלא בזכות מקדש ה' כוננו ידיו, ה' ימלוך לעולם ועד:

סליק חלק ראשון: