עשרה מאמרות מאמר חקור דין א כה

<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין א · כה · >>

והנה טוב להבין ולהשכיל כי יראת הפגעים נחלק לשתים, עונשי העולם הזה והעולם הבא. וכן צפיית השכר והוא המועיל לישב בשלום בעולם הזה וליהנות בעולם הבא. והערבות גם כן מן העושר והכבוד בעולם הזה וההתנשאות לעולם הבא, כגסות רוחו של ירבעם, זכרוהו בפרק חלק שטרדתו מן העולם. ומעתה כל חכם ינצל מכל מיני היראה שזכרנו, דעלייהו כתיב: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ. ובשתים זו יתחתן כדפסיק התם קרא: בַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם (שמות כ טז). "יִרְאָתוֹ" דוקא, מפתחות הקדושות אשר יאות להן להקרא חצוניות בערך מה שלפנים מהן, כי אלה החצוניות תובלנה בשמחות וגיל להנהגה התחתונה שאליה רמז התנא בקיום התורה מעוני, והיא עבודה שבגן, מה הוא חנון אף אתה חנון. וכל דכותה, ומשם אחד מאלף יזכה להיות כרבו במפתחות הפנימיות, תבואינה בהיכל מלך להנהגת העליון וקיומה מעושר, והיא שמירה שבעדן בדעה בינה והשכל. ועם זה יובן פסוק וַיִּקַּח ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם. שלקח שכינה עמו, וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בראשית ב טו). הרי שמוש הנקבה עולה יפה כפשוטו. ועוד נדבר בו בחלק השני פרק י"ז. ובאלה ודאי אמרו זכותא דרבים עדיף, כי מאלף הנכנסין למקרא ומהם מאה למשנה, ומהם י' לגמרא, הנה האחד המיוחד מהם ובהם הוא לבדו יגיע להוראה, כי יאמר הנה אלקינו זה, כן משפטו בבית דין של מעלה, ויאחז צדיק דרכו בבית דין של מטה. דאי לא תימא הכי הני י' דקאמרת שהן נכנסים לגמרא, מה חסרו משמושם שאינם בני הוראה, הא לא אמרו התנאים "מבלי עולם" אלא על המורים מתוך משנה או מתוך גמרא סתימתא (סוטה כב א), דהיינו מתוך גרסא בין שתהא משנה ששנאה רבי או מן הברייתות שסדרו תלמידיו אחריו, וכשתצא הלכה למעשה מדרך התנאים הללו בלי בחינה והשערה אחרת לא נשמע אליהם, וכל אלו נכללו באותם הנכנסים למשנה שלא שמשו כל צרכם, ולא רמו מתניתין אהדדי לעמוד מתוך הפלפול על בוריין של דברים, ואיש כזה נקראהו גמיר ולא סביר. אמנם מי שזכה להויות דרב ושמואל ושאר מארי דגמרא, כגון אביי ורבא וחבריהם ושמש תלמידי חכמים הרבה, מדוע לא נאמר שהגיע להוראה כיון דגמיר כהחכם וסביר כיודע פשר דבר, הא ודאי אפילו מסברו ליה ומיסבר הוי בכלל קרא ושנה ושמש, ולמה לא ידין ולא יורה, והלא רבי אליעזר הגדול מימיו לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו, היעלה בדעת אדם שלא הגיע להוראה חלילה, אלא ודאי כדאמרן. ישמע חכם ויוסף לקח ממה שעזרנו לצדקה בדרוש הזה במקומות רבים מזה המאמר. והמשכילים יזהירו בישוב דברי ר' ינאי. ופירש רש"י בפרק בא לו (יומא עב ב), עם דברי רבה בר רב הונא בפרק במה מדליקין (שבת לא ב), כי המפתחות החיצוניות תחלתן בה"א תתאה, יראה סתם, לא נפלאת ולא רחוקה אלא בינונית לכל אדם, וזוטרתי למשה ליכנס בהן אל הוא"ו או חצר החיצונה תורה סתם, ובה שמירת המפתחות הפנימיות עד ה' עילאה היא היראה השלמה, מתמן ענוה קטירא בדחילו, והא ודאי לאו מילתא זוטרתי היא אפילו למשה אלא רבתי לכלל העם, ואליו היתה בינונית אפשרית ההשגה, ועדיין מפתחות הן ליכנס בהן אל החצר הפנימית, יו"ד שבשם אשר יקראוה באמת חכמה קדומה ליראות קמי עתיק יומין הנרמז בעוקץ העליון שביו"ד, ושם יראה רבתי שאין למעלה הימנה: