משנה ערכין ט ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ט · משנה ד | >>
הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל -- היה חלוט ט לו, אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה, שנאמר "לצמיתות"י.
בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו. התקין הלל [ הזקן ], שיהא חולש את מעותיו בלשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנסיא. אימתי שירצה הלה, יבוא ויטול את מעותיו.
משנה מנוקדת
הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאַל,
- הָיָה חָלוּט לוֹ,
- אֶחָד הַלּוֹקֵחַ,
- וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "לַצְּמִיתוּת".
- בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה נִטְמָן יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
- שֶׁיְּהֵא חָלוּט לוֹ;
- הִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן,
- שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ אֶת מְעוֹתָיו בַּלִּשְׁכָּה,
- וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס;
- אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה הַלָּה,
- יָבוֹא וְיִטֹּל אֶת מְעוֹתָיו:
נוסח הרמב"ם
הגיע יום שנים עשר חודש, ולא נגאלה - היתה חלוטה לו,
- אחד הלוקח, ואחד שניתן לו במתנה,
- שנאמר: "לצמיתות" (ויקרא כה ל).
- בראשונה, היה נטמן יום שנים עשר חודש - שתהא חלוטה לו,
- התקין הלל הזקן,
- שיהא חולש את מעותיו בלשכה,
- ויהא שובר את הדלת - ונכנס,
- אימתי שירצה הלז - יבוא ויטול את מעותיו.
פירוש הרמב"ם
תרגום "לצמיתות"(ויקרא כה, כג) "לחלוטין", והוא דומה לעברי לפי שהוא לשון עברי גם כן, ויחלטוה ממנו עניינו חלטו העניין, ושמו אותו דין פסוק וחתום.
וחולש את מעותיו - אפשר שיהא מעניין "ויחלש יהושע"(שמות יז, יג) ויהא פירושו שמראה מעותיו בלשכה, ואפשר שהוא לשון מיוחד לנתינת המעות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואחד הנותן במתנה - אם רצה לגאול בתוך שנתו, יגאל, ואם לאו חלוט לו:
היה נטמן - לוקח, ביום שנים עשר חודש. כדי שלא ימצאהו מוכר ליתן את מעותיו ויהא נחלט לו:
שיהא חולש - שיהא מטיל מעותיו ללשכת הקדש שבעזרה:
ויהא שובר את הדלת - של בית שמכר. ונכנס. חולש, כמו חולש על גוים (ישעיהו יד):
פירוש תוספות יום טוב
היה חלוט לו. תרגום לצמיתות לחלוטין. והוא דומה לעברי לפי שהוא לשון עברי. ג"כ. ויחלטו הממנו (מלכים א' כ' ל"ג) ענינו [קבלו] הענין ושמו אותו דין פסוק [וחתוך]. הרמב"ם:
שנאמר לצמיתות. גמרא מאי טעמא צמית צמיתות:
התקין הלל הזקן כו'. דהפקר ב"ד הפקר עיין בגיטין פ"ד דף ל"ו:
חולש. ל' הר"ב כמו חולש על גוים וכדגרסינן [במ"ב פכ"ג דשבת וע"ש] מטילין חלשים על הקדשים. רש"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) חלוט. תרגום לצמיתות, לחלוטין. והוא ג"כ לשון עברי, ויחלטוה ממנו, ענינו קבלו הענין ושמו אותו דין פסוק וחתוך. הר"מ:
(י) (על המשנה) לצמיתות. גמרא, מאי טעמא, צמית צמיתות:
(יא) (על המשנה) התקין כו'. דהפקר ב"ד הפקר:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הגיע יום י"ב חודש וכו': ביד שם פי"ב סימן ד' ו':
אחד הלוקח: ואחד שניתן לו במתנה מתני' דלא כר"מ דאמר בפ' יש בכור מתנה אינה כמכר לחזור ביובל למי שנתנה דכי היכי דאמר ר"מ דמתנה אינה כמכר לענין למיפק ביובל ה"נ דלא הוי כמכר למיחלט אע"ג דרבי רחמנא לצמיתות דה"ל למיכתב לצמית ואמר לצמיתות לרבות את המתנה. הכי נמי כתיב תשובו ולא משמע ליה לרבות את המתנה:
בראשונה וכו': תוס' פ' השולח (גיטין דף ל"ו) ובגמ' פרק מי שאחזו (גיטין דף ע"ד.) וכתוב בבית יוסף בחשן המשפט סימן ס"ז מצאתי כתוב בשם אגודה בראשונה היה נטמן ביום אחרון של י"ב חדש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל וכו' מכאן נראה שאדם שנדר לעשות דבר בתוך שלשים יום או זמן אחר ולא נאנס תוך הזמן והיה יכול לעשות וביומא דמישלם זימניה נאנס לא קרי אונס מדהוצרך הלל לתקון דהא הכא נאנס ביום אחרון ע"כ:
חולש מעותיו: פי' הרמב"ם ז"ל חולש אפשר שיהיה מענין ויחלוש יהושע ויהא פירושו שמראה מעותיו בלשכה ואפשר שהוא לשון מיוחד לנתינת המעות ע"כ. ושם פ' מי שאחזו פי' רש"י ז"ל חולש זורק כמו חולש על גוים מטיל גורל ע"כ וכן פי' ג"כ כאן. ושנויה היא בת"כ פרשה ד' דפ' בהר סיני:
תפארת ישראל
יכין
אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה: כשרוצה הנותן גואלה תוך שנתו, ואם לאו חלוטה ללוקח:
שנאמר לצמיתות: מדמצי למכתב לצמית, וכתיב לצמיתות, לרבות מתנה:
בראשונה היה נטמן: הלוקח:
שיהא חולש את מעותיו בלשכה: ר"ל מניח מעותיו בלשכה של ב"ד:
אימתי שירצה הלה: הלוקח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת