משנה ערכין ח ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ח · משנה ד | >>
מחרים אדם מצאנו ומבקרו, מעבדיו ומשפחותיו הכנענים, ומשדה אחוזתו. ואם החרים את כולן, אינן מוחרמין, דברי רבי אלעזר.
אמר רבי אלעזר בן עזריהיב, מה אם לגבוה, אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם [ חייב להיות ] חס על נכסיו.
מַחֲרִים אָדָם מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ,
- מֵעֲבָדָיו וּמִשִּׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים,
- וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ.
- וְאִם הֶחֱרִים אֶת כֻּלָּן,
- אֵינָן מֻחְרָמִין,
- דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר.
- אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:
- מָה אִם לַגָּבוֹהַּ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַחֲרִים אֶת כָּל נְכָסָיו,
- עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהֵא אָדָם חַיָּב לִהְיוֹת חָס עַל נְכָסָיו:
מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים, ומשדה אחוזתו.
- ואם החרים את כולם - אינם מוחרמין,
- דברי רבי אליעזר.
- אמר רבי אלעזר בן עזריה:
- ומה אם לגבוה - שאין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו,
- על אחת כמה וכמה - שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו.
אמר רחמנא "מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו"(ויקרא כז, כח), ומן מורה על מקצת, לפיכך אין ראוי להחרים אלא מקצת. ואם עבר והחרים הכל מוחרם כתנא קמא:
מחרים אדם מצאנו - מקצת צאנו. אומר הרי הן חרם ונותנן לכהן י:
ואם החרים את כולן - שלא שייר לעצמו כלום:
אינן מוחרמין - דאמר קרא (ויקרא כז) מכל אשר לו מאדם ומשדה אחוזתו יא. מכל אשר לו, אלו מטלטלין, ולא כל מטלטלין. מאדם, אלו עבדיו ושפחותיו כנענים, ולא כולן. ומשדה אחוזתו, ולא כולה. ואין הלכה כר' אלעזר בן עזריה, אלא לכתחילה לא יחרים את כולן, אבל אם החרים, מוחרמים:
להיות חס על נכסיו - שלא יבזבזם להדיוט:
מחרים אדם כו'. כתב הר"ב ונותנן לכהן כחכמים דמתני' ו'. וע"ש. א"נ דהכא הך קרא מכל אשר לו דילפינן מיניה כדלקמן בחרמי הכהנים הוא דכתיב כמ"ש שם בשם התוס':
אינם מוחרמין. לשון הר"ב דאמר קרא מכל אשר לו מאדם ומשדה אחוזתו כו'. ואע"ג דבקרא כתיב נמי בהמה השמיטו הר"ב. משום דלא צריכי. אלא למעוטי הני דבמתני' דלקמן. אבל הני תלתא צריכי. דאי כתב רחמנא מכל אשר לו ה"א כל דאית ליה לא לחרים אבל מין אחד לחרמיה כוליה. כתב רחמנא מאדם ולא כל אדם. ואי כתב רחמנא מאדם דלא סגי ליה בלא עבודה. אבל שדה סגיא ליה בדיסתורין [שיהא אריס לאחרים ויקבל שדות למחצה ושליש ולרביע] ואי אשמועינן הני תרתי משום דהכא חיותא והכא חיותא. אבל מטלטלין לחרמינהו כולהו. צריכי. גמ'. ובברייתא יכול אם החרים יהו מוחרמים. ת"ל אך. פירש"י אכים ורקים מיעוטי. ומ"ש הר"ב ואין הלכה כראב"ע אלא לכתחילה לא יחרים. נראה להגיה ולמחוק בן עזריה. דהא ר"א מרא דשמעתא הוא. ואע"ג דלקמן אפרש דאיכא בינייהו דר"א וראב"ע לאו בענין חרמים הוא. ועוד דהר"ב לא הזכיר זה. א"נ יש להגיה ואין הלכה כן בדיעבד. אלא לכתחלה כו'. וא"ת ומי חולק עליו. דאין הלכה כן. כבר כ' הכ"מ בפ"ו מהל' ערכין מדקאמר דברי ר"א אע"ג דראב"ע משמע דסבר כוותיה. [מ"מ] משמע דרבנן פליגי עליה. וכן מפורש בתוספתא. ע"כ:
אמר ראב"ע מה אם לגבוה כו'. בגמ' מפרש דאיכא בינייהו דר' אילא דאמר רבי אילא באושא התקיע המבזבז [לעניים] אל יבזבז יותר מחומש. פירש"י דגמרינן מיעקב. דכתיב ביה תרין עשורין ראב"ע אית ליה דר' אילא. דהא אתא לאשמועינן שיהא אדם חס על נכסיו. ר"א לית ליה דר' אילא דאי בזבז טובא לא אכפת לן. אלא שישייר לעצמו קצת דומיא דחרם. ע"כ. והרמב"ם בסוף ה"ע פסק כדברי ראב"ע:
מה אם לגבוה. וא"ת והא האי קרא בחרם הניתן לכהנים כתיב. דהא בסיפיה דקרא כתיב לא ימכר ולא יגאל. ואילו בחרמי בדק הבית יש להם פדיון כהקדש והיכי קאמר במתני' ומה אם לגבוה כו' והא לאו לגבוה הוא כי אם לכהנים. וי"ל דאפילו בחרמים הנתנין לכהנים יש בהם קדושת הגוף כדתניא לקמן בפרקין [ד' כ"ע] חרמים כל זמן שהוא בבית הבעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם. נתנם לכהן הרי הן כחולין. אלמא אית בהו קדושת הגוף. תוספת:
(י) (על הברטנורא) כחכמים דמשנה ו'. א"נ דהכא הך קרא מכל אשר לו דילפינן מניה כדלקמן בחרמי הכהנים הוא דכתיב.
(יא) (על הברטנורא) אע"ג דבקרא כתיב נמי בהמה, השמיטו הר"ב משום דלא צריכא אלא למעוטי הני דבמתניתין דלקמן, אבל להנך ג' דבמתניתין דילן עביד צריכותא בגמרא. עתוי"ט:
(יב) (על המשנה) אמר ר' אלעזר בן עזריה. איכא בינייהו דרב אילא כו' באושא התקינו המבזבז [לעניים] אל יבזבז יותר מחומש [דגמרינן מיעקב דכתיב ביה תרין עשורין]. ראב"ע אית ליה דרב אילא דהא אתא לאשמעינן שיהא אדם חס על נכסיו, ר"א לית ליה דרב אילא דאי בזבז טובא לא איכפת לן, אלא שישייר לעצמו קצת דוטיא דחרם. והר"מ פסק כראב"ע. ובהר"ב נראה לי להגיה שצריך להיות ואין הלכה כר"א, ולמחוק ב"ע. ועתוי"ט:
ואם החרים: את כולם העלה הרא"ש ז"ל דצאנו ובקרו הכל אחד ואם החרים כל צאנו אם נשאר מבקרו הוי חרם וכן בהפך דצאנו ובקרו הכל אחד וכן חלוקת עבדיו ושפחותיו הכל אחד ע"כ:
אינם מוחרמין: דאמר קרא מכל אשר לו מאדם ומשדה אחוזתו וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט בגמרא בברייתא קתני מבהמה ולא כל בהמה אע"ג דבקרא לא כתיב אלא מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו ובברייתא אחרת דריש בהמה למאי דקתני מתני' דבסמוך המחרים בתו אינה מוחרמת אע"ג דיכול למכרה כשהיא קטנה מקרא דבהמה דמה בהמה שיש לו רשות למכרה לעולם אף כל שיש לו רשות למכרה לעולם למעוטי בתו שהרי אינו יכול למכרה כשהיא נערה:
דברי ר' אליעזר: בכל הספרים אליעזר ביוד וכתוב בכ"מ שם בה"ע פ"ו דמדקתני דברי משמע דרבנן פליגי עליה. ואע"ג דראב"ע ס"ל כותיה ע"כ וזהו שפי' הרמב"ם ז"ל אם עבר והחרים את כולם הכל מוחרם כת"ק ע"כ. אלא דקשה קצת לע"ד שאם הנוסח האמתי הוא ר"א ביוד אמאי לא פירש בכ"מ דמשום דר' אליעזר שמותי הוא אע"ג דר' אלעזר בן עזריה ס"ל [כותי'] לא פסקו (כמו) [כר"א] מן הטעם שכתב הוא דכיון דתנן דברי ר' אליעזר משמע דרבנן פליגי עליה ובגמרא פריך ראב"ע היינו ר' אליעזר ומשני איכא בינייהו דר' אילא דא"ר אילא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יוחר מחומש דגמרי' מיעקב דכתיב עשורין עשר אעשרנו ראב"ע אית ליה דר' אילא דהא אתא לאשמועי' שיהא אדם חס על נכסיו ר' אליעזר לית ליה דר' אילא דהא אתא לאשמועי' דאי בזבז טובא לא איכפת לן אלא דשייר לעצמו קצת דומיא דחרם. ובת"כ שנויה מילתיה דראב"ע ברפ"ה דפ' בהר סיני ובפי"ב דפ' בחוקותי. וביד פ' ששי דהלכות ערכין סימן ב' וספ"ח:
אמר ראב"ע: ומה אם לגבוה וכו' בגמרא מפרש דאיכא בינייהו דר' אילא וכו' והרמב"ם ז"ל בסוף הלכות ערכין פסק לדברי ראב"ע:
ומה אם לגבוה: וא"ת והא האי קרא בחרם הניתן לכהנים כתיב דהא בסיפא דקרא כתיב לא ימכר ולא יגאל ואילו בחרמי בדק הבית יש להם פדיון כהקדש והיכי קאמר במתני' ומה אם לגבוה והא לאו לגבוה הוא כי אם לכהנים וי"ל דאפילו בחרמים הניתנים לכהנים יש בהם קדושת הגוף כדתניא לקמן בפירקין חרמים כל זמן שהן במת הבעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם נחנם לכהן הרי הם כחולין אלמא אית בהו קדושת הגוף תוס' ע"כ:
יכין
מחרים אדם: כל חרם ניתן לכהנים:
ומשדה אחוזתו: מקצת מכל מין ומין:
ואם החרים את כולן: כל המין:
אינן מוחרמין: ולא קיי"ל כן, רק בדיעבד מהני, אבל רק לכתחילה לא יעשה כן:
מה אם לגבוה: דגם חרם של כהנים מחשב וגבוה, מדקדש קדושת הגוף כשאר הקדש כל זמן שלא נתנן לכהן, ורח אחר שקבלן הכהן הי כחולין:
על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו: שלא יבזבז לדבר הדיוט, ואפילו לעניים אל יבזבז יותר מחומש [י"ד רמ"ט א']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת