לדלג לתוכן

משנה ערכין ח ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ח · משנה ה | >>

המחרים בנו, ובתו, עבדו ושפחתו העברים, ושדה מקנתו, אינן מוחרמים, שאין אדם מחרים דבר שאינו שלויג.

כהנים ולוים, אינן מחרימין, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר, הכהנים אינן מחרימין שהחרמים שלהם, הלוים מחרימים שאין החרמים שלהן.

רבי אומר, נראין דברי רבי יהודה בקרקעות שנאמר (ויקרא, כה) "כי אחוזת עולם הוא להם", ודברי רבי שמעון במטלטלים שאין החרמים שלהם.

הַמַּחֲרִים בְּנוֹ וּבִתּוֹ,

עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים,
וּשְׂדֵה מִקְנָתוֹ,
אֵינָן מֻחְרָמִים;
שֶׁאֵין אָדָם מַחֲרִים דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם,
אֵינָן מַחֲרִימִין,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
הַכֹּהֲנִים אֵינָן מַחֲרִימִין,
שֶׁהַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶם;
הַלְוִיִּם מַחֲרִימִים,
שֶׁאֵין הַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶן.
רַבִּי אוֹמֵר:
נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּקַרְקָעוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, לד):
כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם;
וְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמִטַּלְטְלִים,
שֶׁאֵין הַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶם:

המחרים בנו ובתו ועבדו ושפחתו העברים, ושדה מקנתו - אינן מוחרמין,

שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו.
כהנים ולויים -
אין מחרימין - דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר:
כהנים אינן מחרימין - שהחרמין שלהם,
ולויים מחרימין - שאין חרמין שלהן.
רבי אומר:
נראין דברי רבי יהודה בקרקעות - שנאמר: "כי אחוזת עולם הוא להם" (ויקרא כה לד),
ודברי רבי שמעון במטלטלין - שאין החרמין שלהם.

רבי יהודה מקיש מטלטלים לשדה אחוזה, לפי שנאמר "מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו"(ויקרא כז, כח), ולפיכך אומר אין מחרימים ואפילו מטלטלים.

ורבי שמעון לא יקיש, אלא אומר מחרימים מטלטלים. וכבר נתבאר בתלמוד שרבי שמעון אינו חולק בקרקעות.

וסדר דברי רבי כך הוא, נראין דברי רבי יהודה לרבי שמעון בקרקעות.

ורבי לא ביאר דעתו במאמר הזה, ולפיכך אין הלכה כרבי יהודה:


שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו - ובתו נהי דיכול למכרה בקטנותה, אינו יכול למכרה בנערותה:

שהחרמים שלהם - דכתיב (במדבר יח) כל חרם בישראל לך יהיה, וכיון דדידיה הוי, מה הנאה בכך אם היה מחרים, איהו גופיה זכי ביה ולא יהיב ליה לכהן אחר:

נראין דברי ר' יהודה - הכי קאמר, נראין דברי ר' יהודה לר' שמעון, דמודה לו ר' שמעון לר' יהודה וסובר כמותו בקרקעות יד, ולא דיבר ר' שמעון אלא במטלטלין, לפי שאין החרמים של לוים. ור' יהודה סבר, הוקשו מטלטלין לשדה אחוזה, דכתיב (ויקרא כז) מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו, מה שדה אחוזה אין הלוים מחרימים כדכתיב כי אחוזת עולם היא להם, אף מטלטלין אין לוים מחרימים. ור' שמעון לית ליה האי הקישא. ומדנחית רבי לפרושי מלתיה דר' שמעון במה מודה לרבי יהודה ובמה נחלק עליו, ש"מ דהלכה כר' שמעון:

אינן מוחרמים. שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו. דבהמה כתיב. ולא איצטריך אלא לומר מה בהמה יש לו רשות למוכרה [לעולם] אף כל שיש לו רשות למוכרה. גמ':

רבי אומר נראין דברי ר"י כו'. [כתב הר"ב] ה"ק נראין דר"י לר"ש. דהא אחוזת עולם כתיב. גמ'. ומ"ש הר"ב מדנחית ר' לפרושי מלתיה דר"ש כו'. ש"מ דהלכה כר"ש. ואיכא למדחי דר' להכי נחית לפרושי מלתיה דר"ש. דלא תקשה עליה. הא אחוזת עולם כתיב. וכן הרמב"ם בחבורו פ"ו מהלכות ערכין העתיק דברי ר' יהודה והכי קי"ל בעלמא. ר"י ור"ש הלכה כר"י כדאיתא בערובין פ"ד דף מ"ו. ולשון הרמב"ם בפירושו ור' לא ביאר דעתו במאמר הזה ולפיכך אין הלכה כר"י. ע"כ. ובנא"י שבידי נמחק. אין. וכך נראה דמה טעם אין הלכה כר"י. משום דר' לא ביאר דעתו. אלא ודאי הלכה כר"י קאמר וה"ק ורבי שאמר נראין כו'. לא ביאר שדעתו כר"ש. ולפיכך הלכה כר"י כדקי"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י:

(יג) (על המשנה) שאינו כו'. דבהמה כתיב, ולא איצטריך לומר מה בהמה יש לו רשות למכרה לעולם אף כל כו'. גמרא:

(יד) (על הברטנורא) דהא אחוזת עולם כתיב. גמרא:

שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו:    דעבד עברי ושדה מקנה חוזרין ביובל הרגמ"ה ז"ל:

כהנים ולוים אינם מחרימין:    ביד שם פ' ששי סימן ז' אלא שאין כתוב שם בכסף משנה אלא שהיא משנה בסוף ערכין ואפשר שנפל שם טעות סופר או טעות דפוס שהרי גם אמתני' דבסוף פירקי' דמחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים כתוב שם פעמים שהיא משנה בכוף ערכין:

שהחרמין שלהם:    כלומר אף אם יחרימו הרי הן זוכין בהן מיד. תימה לי מה נתינת טעם הוא מכל מקום יהא חרם וימעלו בו עד שיאמר אני רוצה לזכות בו וכי תימא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו נפקא מינה אם החרים מטלטלין שהם ברשות ארר וצ"ע הרא"ש ז"ל:

אמר ר':    נראין דברי ר' יהודה כדפי' רעז"ל מפרש לה תלמודא וה"נ מפרש תלמודא בר"פ ואלו מגלחין ובפ"ק דחולין דף י"ב גבי אמר רבי נראין דברי ר' יהודה לר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי באשפה שבשוק שאף ר' חנינא לא נחלק עליו אלא באשפה שבבית אבל באשפה שבשוק מודי ליה ובשוק עצמו מוכח בתוספתא דפליג נמי עליה. ובפ"ק דתמורה דף י"א גמרא אמר ר' יוסי האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אברייתא דמייתי התם כמו שרמזתי שם סימן ג' קאמר רבי נראין דברי ר' יוסי לר' יהודה בדבר שהנשמה תלויה בו שאף ר' יהודה לא נחלק עליו אלא בדבר שאין הנשמה תלויה בו אבל בדבר שהנשמה תלויה בו מודי ליה ובפ' המפלת (נדה דף כ"ג) גבי המפלת כמין בהמה חיה ועוף א"ר חנינא בן אנטיגנוס נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה והה"נ לקריא וקיפופא דעיניהם הולכות לפניהם ואע"ג דפליגי רבנן עליה ודברי חכמים נראין לר"מ בשאר עופות דר"מ נמי מודי להו אלא דהתם מסיק דלרבנן נמי קריא וקיפופא הוי ולד טפי משאר בהמה חיה ועוף הואיל ויש להם לסתות כאדם זקופות. וה"נ איתא בפרק בא סימן גבי אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בן אגרא בשלא בדקה ודברי חכמים כשבדקה וכתבו שם תוס' ז"ל בכמה דוכתי משני הכי אבל בפ' הזהב גבי חומש ומעשר ובפ' כל הבשר גבי אפשר לסוחטו לא משני הכי משום דיכול ליישב בענין אחר בהגהה מועטת ע"כ ודכוותה פי' הר"ר שמשון ז"ל בפט"ו דאהלות סימן ח' כמו שכתבתי שם. וכתבו תוס' ז"ל פ' כיצד צולין דלא שייך לשנויי הכי אלא היכא דבברייחא קתני בהדיא במאי פליגי אבל היכא דלא נזכר בהדיא לא מוקמי' אנן מסברא לומר דרואה אני דברי פלוני בענין זה שאף ר' פלוני לא נחלק עליו אלא בענין אחר מאחר שאותם העניינים לא נזכרו כלל בברייתא כי ההיא דהתם:

יכין

שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו:    דאע"ג דעבד עברי גופו קנוי [כקידושין דכ"ח]. עכ"פ אין לאדון רשות לשוב למכרו לאחר כבהמה. ואע"ג דבתו קטנה יכול למכרה. עכ"פ לכשתגדל תצא. [אב"י ואע"ג דשדה מקנה חוזרת לבעלים ביובל ואפ"ה יכול להחרימה. עכ"פ יכול למכרה לעולם. דהיינו עד היובל]:

רבי שמעון אומר הכהנים אינן מחרימין שהחרמים שלהם:    ר"ל לענין מה יוחרם, דכיון דכל חרם שייד לכהן, הרי מיד זכי בה המחרים, וכל חרם משבא ליד כהן יצא לחולין, [כערכין כ"ט א']. ואף ע"ג דכל חרם צריך ליתנו לכהנים שבאותו משמר [כערכין כ"ח ב']. הכא שאני שהחרם שלו הוא לא גרע מקרבן שחייב הכהן שעבודתה ועורה שלו וא"צ לתנו לאנשי המשמר [כתמורה פ"ג מ"ד]:

ודברי רבי שמעון במטלטלים שאין החרמים שלהם:    ה"ק נראין דברי ר"י לר"ש וס"ל כוותיה, בקרקעות, דלא יחרימום הלוים. דכתיב אחוזת עולם היא להם, ורק במטלטלין ס"ל לר"ש דלויים מחרימין מדאינן שלהן:

בועז

פירושים נוספים