משנה ערכין ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ח · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

  • אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת -- הבעלים נותנים ח עשרים ושש.
  • בעשרים ושתים, הבעלים נותנים עשרים ושבע.
  • בעשרים ושלש, הבעלים נותנים עשרים ושמונה.
  • בעשרים וארבע, הבעלים נותנים תשעה ועשרים.
  • בחמשה ועשרים, הבעלים נותנין שלשים, שאין מוסיפין חומש על [ עלויו ] של זה.
  • אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש, אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר, הבעלים קודמים. ואם לאו, אומרים הגיעתך.

נוסח הרמב"ם

אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת הבעלים נותנין עשרים ושש בעשרים ושתים הבעלים נותנין עשרים ושבע בעשרים ושלש הבעלים נותנין עשרים ושמונה בעשרים וארבע הבעלים נותנין עשרים ותשע בעשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש אם רצו הבעלים לתת שלשים ואחת ודינר הבעלים קודמין ואם לאו אומרין לו הגעתך.

מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנעניים ומשדה אחוזתו ואם החרים את כלם אינם מוחרמין דברי רבי אליעזר אמר רבי אלעזר בן עזריה ומה אם לגבוה שאין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו.

המחרים בנו ובתו ועבדו ושפחתו העבריים ושדה מקנתו אינן מוחרמין שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו כהנים ולויים אין מחרימין דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר כהנים אינן מחרימין שהחרמין שלהם ולויים מחרימין שאין חרמין שלהן רבי אומר נראין דברי רבי יהודה בקרקעות שנאמר כי אחוזת עולם הוא להם (ויקרא כה לד) ודברי רבי שמעון במיטלטלין שאין החרמין שלהם.

חרמי הכהנים אין להם פדיון אלא ניתנין לכהנים כתרומה רבי יהודה בן בתירה אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר כל חרם קודש קדשים הוא לה' (ויקרא כז כח) וחכמים אומרין סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכוהן תהיה אחוזתו (ויקרא כז כא) אם כן למה נאמר כל חרם קודש קדשים הוא לה' שהוא חל על קודשי קדשים ועל קדשים קלים.

מחרים אדם את קודשיו בין קודשי קדשים ובין קדשים קלים אם נדר נותן את דמיהם ואם נדבה נותן את טובתן שור זה עולה אומרין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו חייב הבכור בין תמים בין בעל מום מחרימין אותו כיצד פודין אותו הפודין אומרין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר הקדש (ראה דברים טו יט) וכתוב אחד אומר אל תקדש (ראה ויקרא כז כו) אי אפשר לומר הקדש שכבר נאמר אל תקדש ואי אפשר לומר אל תקדש שכבר נאמר הקדש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח.

פירוש הרמב"ם

אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת הבעלים כו': כל שעולים בדמים מוסיפים הבעלים עליהם חומש שהוא חומש העשרים שנתנו ראשונה כמו שיפדנו עד שיהא הוא וחומשו חמשה ואין אנו חייבים להטריחם להוסיף חומש על מה שנתן זולתן וזה בזמן שאין שמין אותו ג' בקיאין ויאמרו כך וכך דמים אבל אם אמרו הבקיאים שהוא שוה ששה ועשרים שהוא תכלית הדמים הרי הם חייבים לתת שלשים ושנים וחצי וכל זה בשדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג שמטריחים הבעלים לתת בהם דמים על כל פנים כמו שהקדמנו ולפיכך אמר נותנים שהוא מורה על שמטריחים אותן לכך אבל מה שאינו שדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג אין בו שום דבר מהמין הזה רק הבעלים רצו לוקחים רצו אינם לוקחים ומ"ש אם רצו הבעלים כו' כבר באר אותו הגמ' וכן סידורן אם רצו מעיקרא לתת החשבון המגיע לשלשים וא' ודינר הבעלים קודמים אם לאו אומרים לו הגעתיך ופירוש זה שהתוס' שמוסיפין על אלו הכ"ו סלע שהוא תכלית הדמים עד שהיו ל"א ודינר הוא ה' סלעים ודינר והסך שהבעלים נותנים שנתחייבו מחמתו תוספת ה' סלעים ודינר הוא כ"א סלעים נמצאת כוונתו במ"ש כ"ז שנותנים הבעלים כ' סלע כמו שהקדמנו אחר כך באה התוספת עד שהגיעו הדמים לתכליתם שהוא כ"ו אם רצו לתת כ"א הן קודמים למי שנותן כ"ו לפי שהואיל ונתנו כ"א הוסיפו סלע על מה שהיו נותנים תחלה ונתחייבו לתת כ"ו ודינר לפי שהסלע ארבע דינרים ומחמת הדינר הזה שהוסיפו קדמו לו והן כ"ו ואילו לא הוסיפו סלע ולא נתנו כ"א רק עמדו על מה שהיו נותנים תחלה והוא כ"ו היו חייבין לתת ל"א מפני זה שהיה נותן כ"ו כמו שזכרנו והרי היא כמי שאומר שהרשות בידם אם רצו נותנין כ"ו ורביע ולא תהא שם לתוספת על תכלית הדמים אלא רביע מפני שהוסיפו על הקרן סלע כמו שבארנו ואם רצו נותנים ל"א הואיל ולא הוסיפו על הכ"א כולן כמו שהקדמנו ביאורו וכבר נתבאר הענין הזה ונתפרש תכלית הפי': ומה שאמר הגעתיך ר"ל שאין הבעלים חייבין להוסיף חומש על הכ"ד שנתחייב זה בהן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת - לאחר שאמרו הבעלים בעשרים:

הבעלים נותנים - בעל כרחן עשרים ושש. דלהאי לא יהבינן ליה, הואיל ואמרו הבעלים עשרים ועלה החשבון עם החומש בעשרים וחמש, ואי יהבינן ליה להאיך בעשרים ואחת נמצא הקדש מפסיד. ובעלים בעל כרחן יתנו אותו סלע שהוסיף זה על הקרן ועשרים וחמש דידהו, אבל על סלע שהוסיף זה לא יוסיפו חומש:

אמר אחד בחמשה ועשרים הבעלים נותנים שלשים - בעל כרחן. ובגמרא פריך אמאי כופין את הבעלים, בשלמא עד השתא חייבינן להו דהא לא מצינן למיתבא להנך, משום דקרן דידהו לא הוי כקרן וחומש דאמרו בעלים ברישא, הלכך על כרחך מהדרינן אבעלים, וכיון דמהדרינן עלייהו בעו למיתב קרנא כמה דשיימוה אחריני, וחומשא דידהו. אבל השתא דאמר אחד בחמשה ועשרים, ליתנו להאיך, דהא קרן דידהו הוי כקרן וחומש דאמור בעלים ברישא, ולימרו בעלים הרי בא אחר במקומינו שרוצה ליתן חמשה ועשרים סלעים כמותינו. ומתרץ, כגון דאמור בעלים ברישא פרוטה יותר על עשרים סלעים, דמטי חושבנא דקרן וחומש לחמשה ועשריס ופרוטה, ואי יהבינן ליה להאי, איכא פסידא להקדש. הלכך מהדרינן אבעלים בעל כרחייהו. והא דלא תנא ברישא הבעלים אומרים בעשרים ופרוטה, דבפרוטות לא דק תנא ולא חש למיתנינהו:

אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר - כגון דמעיקרא כשפתחו הבעלים ראשון אמרו בעשרים ואחת סלעים, דהוי בין קרן וחומש עשרים ושש סלעים ודינר, שהסלע ארבעה דינרים, וחומש הוא רביעית הממון כדאמרן, ועלויו של זה הם חמש, הרי שלשים ואחד ודינר:

הבעלים קודמין - דאי הוה יהבינן ליה להאי הוה מפסיד הקדש דינר ממאי דאמור בעלים ברישא, הלכך מהדרינן אבעלים על כרחייהו ט:

ואם לאו - שלא פתחו הבעלים תחילה אלא בעשרים, וזה אומר חמשה ועשרים:

אומרים לזה הגיעתך - הרי הוא שלך, ולא מהדרינן אבעלים. משום דאמרי בעלים בא אחר במקומינו שנותן עשרים וחמשה כמותינו. והא דתנן במתניתין שאין הבעלים מוסיפין חומש אלא על מה שפתחו הם תחלה ולא על עלויו של זה, הני מילי היכא דלא שמו בני אדם את הקרקע כמו שאמר זה האחר, אבל אם שמוהו שלשה בני אדם כדבריו של זה, מוסיפין בעלים חומש בעלויו בעל כרחן. וכולה מתניתין לא איירי אלא בשדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג, כדתנן בריש פרקין:

פירוש תוספות יום טוב

הבעלים נותנים כו'. ובמעשר שני לא עבדינן הכי כדתנן שם בפ"ד משנה ג'. ושם מפורש טעמא דבגמ' דידן ודבירושלמי:

בחמשה ועשרים. וכך העתיק הר"ב תרי זימני וקשיא מה נשתנה מספר זה מכל המספרים שהמספר הרב מוקדם. וכן נמצא בכתוב ארבעים ושתים עיר ארבעים ושמנה עיר בפ' מסעי אע"פ שמספרים אחרים שבכתוב האחדים מוקדמים ובס"א בעשרים וחמשה וכן העתיק רש"י וגם הרמב"ם בפ' א' מה"ע:

הבעלים קודמין. פירש הר"ב על כרחייהו ואם רצו אמעיקרא קאי. גמ'.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על המשנה) הבעלים כו'. ובמעשר שני לא עבדינן הכי, כדתנן שם בפ"ד מ"ג. וע"ש:

(ט) (על הברטנורא) ואם רצו, אמעיקרא קאי. גמרא:


פירושים נוספים