משנה ערכין ח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ח · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המקדיש את שדהו בשעה שאינה יובל, אומרים לו פתח אתה ראשון, שהבעלים נותנים חומש, וכל אדם אינו נותן חומש.

מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה, אמרו לו פתח אתה ראשון, אמר הרי היא שלי באיסר. אמר רבי יוסי, לא אמר זה אלא בכביצה, שההקדש נפדה בכסף ובשוה כסף. אמר לו, הגיעתך. נמצא מפסיד איסרה, ושדהו לפניו.

נוסח הרמב"ם

המקדיש את שדהו בשעה שאינה יובל אומרין לו פתח את ראשון שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אינו נותן חומש מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה אמרו לו פתח את ראשון אמר הרי היא שלי באיסר אמר רבי יוסי לא אמר זה אלא בכביצה שהקודש נפדה בכסף ובשוה כסף אמר לו הגעתך נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו.

פירוש הרמב"ם

המקדיש את שדהו בשעה שאינה יובל כו': יש במקצת הנוסחאות המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג והענין אחד אבל הנוסח האמיתי הוא מה שכתבנו תחלה: וכתוב בסיפרא וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שיושביה עליה לא בזמן שגלו מתוכה והם מעורבין שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה יכול יהא יובל נוהג ת"ל יושביה לכל יושביה נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות לפיכך בזמן שאין שם יובל למה פודין שדה זו הואיל ואין שם יובל שתצא בו לכהנים לפיכך מכריחים את בעליה ומטריחים אותו לתת בה דמים ושיהא הוא פותח ראשון מפני טעמים הרבה הא' שהוא נותן חומש והשני שמצות גאולה באדון והג' שהוא חפץ ורוצה בה יותר מזולתו: וכבר בארנו פעמים שהחומש הוא רביע דמי שויה וכן כל חומש הנזכר בתורה הכוונה בו שיהא הוא וחומשו חמשה: ואיסר יש בו ח' פרוטות: ומחלוקת ר' יוסי וחכמים שחכמים אומרים אין פודין הקדש בפחות ממה שיהא תוספת חומש שלו פרוטה ולפיכך אין פודים הקדש לדעת חכמים בפחות מד' פרוטות ור' יוסי אומר אין חוששין לענין זה ולפיכך דעתו שיפדה אפילו כביצה ואע"פ שאינו שוה ארבע פרוטות ואין הלכה כרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המקדיש - בשעה שאינה יובל. בזמן שאין יובל נוהג:

פתח אתה ראשון - בכמה אתה רוצה לפדותה. ומפני ריוח של הקדש שואלים לו תחילה, שהבעלים מוסיפים חומש. ולהכי נקט בשעה שאין היובל נוהג, דבזמן שהיובל נוהג אין צריך לשואלו בכמה תפדנה, שהרי דמיה קצובים בית כור בחמשים שקל. ובזמן שאין יובל נוהג, כגון לאחר שגלו שבט ראובן וגד א דבטלו יובלות דכתיב (שם) וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מתוכה, שאז היא נפדית בשוויה:

שהבעלים נותנים את החומש - כל דמי שוייה ורביע יותר. וכן כל חומש ב האמור בתורה, שיהא הקרן וחומשו חמשה. ומפני שלשה דברים ג אומרים לבעלים פתח אתה ראשון, האחת שהבעלים מוסיפים את החומש, כדקתני במתניתין. והשני שמצות גאולה באדון, דכתיב (שם כז) אם לא יגאל, אלמא מצות גאולה קודמת למכירה. והשלישי שהוא מוסיף ונותן בפדיונה יותר משאר בני אדם, דרוצה אדם בקב שלו:

מפני רעתה - שההוצאה שבה יתירה על השבח:

איסר - שמונה פרוטות:

לא אמר זה אלא בכביצה - כלומר לא כך היה מעשה, שלא אמר באיסר, אלא בביצה. ואמר לו הגזבר הגיעתך, הרי היא שלך בביצה. ופלוגתא דתנא קמא ורבי יוסי, דרבנן סברי אין פודין הקדש בפחות מארבע פרוטות ד, כדי שיהא בחומשו פרוטה. ורבי יוסי סבר, פודין הקדש בכל שהוא, ואע"פ שאין בחומשו שוה פרוטה. והלכה כתנא קמא:

פירוש תוספות יום טוב

בזמן שאינה יובל. ובמשנה שבגמ'. שאין היובל. ובל' הר"ב נמצאו גם שניהם. והרמב"ם כתב עוד נוסחא דגרס בהדיא בשעה שאין היובל נוהג וכתב הר"ב כגון לאחר שגלו שבט ראובן וגד כו' וכתבו התוס' דניחא השתא דמיירי בזמן הבית דאיכא רווחא להקדש דאי שלא בזמן הבית מחללו אם [ירצה] אפילו לכתחילה על שוה פרוטה לפי שאין בו ריות להקדש דלאיבוד אזיל כדאיתא לקמן בס"פ ההוא דאחרים לנכסיה אתא לקמיה דרב יהודה א"ל שקול ד' זוזי אחולי עלייהו ושדינהו בנהרא ולשתרי לך. ע"כ. ולקמן במשנה ו' פי' הר"ב דד' זוזי דוקא. ולא ש"פ והכי איתא בגמ'. ולפיכך מ"ש התוס' שוה פרוטה לאו דוקא. ועיין בתוס' דיומא פ"ה דף נ"ה ע"ב. וז"ל הרמב"ם בסוף ה' ערכין מותר לפדות ההקדשות בזמן הזה לכתחלה ואפילו בפרוטה וכו'. וחכמים דנו שיפדה בד' זוזים או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר. [וכך הם דברי הר"ב במשנה ו']:

שהבעלים נותנים חומש. כתב הר"ב ומפני ג' דברים אומרים לבעלים פתח אתה ראשון וכו'. ובמתני' חדא ועוד קאמר. גמ':

חומש. פי' הר"ב רביע יותר וכן כל חומש כו'. ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה דברי ר' יאשיה גמרא פ"ד דב"מ דף נ"ד:

לא אמר זה אלא בכביצה. פירש הר"ב ופלוגתא דת"ק ור"י דרבנן סברי אין פודין הקדש בפחות מד' פרוטות כו'. דליכא למימר דסברי אין פודין בשוה כסף. דהא קי"ל דשוה כסף ככסף [דאמרילן בב"ק ישיב לרבות שוה כסף. ואפילו סובין] גמ':

נמצא מפסיד איסר כו'. סתמא כרבנן. גמרא.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) וניחא השתא דמיירי בזמן הבית דאיכא רווחא להקדש. דאי שלא בזמן הבית מחללו אם ירצה אפילו לכתחילה על שוה פרוטה, לפי שאין בו ריוח להקדש דלאיבוד אזיל. תוספ'. ומה שכתבו שוה פרוטה, לאו דוקא, כמו שכתב הר"ב לקמן במשנה ו'. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) ויסף חמישיתו עליו, שיהא הוא וחומשו חמשה. גמרא:

(ג) (על הברטנורא) ומתניתין חדא ועוד קאמר. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) דליכא למימר דסברי אין פודין בשוה כסף, דהא קיי"ל דשוה כסף ככסף. גמרא:

(ה) (על המשנה) נמצא כו'. מסתמא כרבנן. גמרא:


פירושים נוספים