משנה ערכין ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ח · משנה א | >>
המקדיש את שדהו בשעה שאינה יובל, אומרים לו פתח אתה ראשון, שהבעלים נותנים חומש, וכל אדם אינו נותן חומש.
מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה, אמרו לו פתח אתה ראשון, אמר הרי היא שלי באיסר. אמר רבי יוסי, לא אמר זה אלא בכביצה, שההקדש נפדה בכסף ובשוה כסף. אמר לו, הגיעתך. נמצא מפסיד איסרה, ושדהו לפניו.
משנה מנוקדת
הַמַּקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ יוֹבֵל,
- אוֹמְרִים לוֹ:
- פְּתַח אַתָּה רִאשׁוֹן;
- שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים חֹמֶשׁ,
- וְכָל אָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ.
- מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ.
- אָמְרוּ לוֹ: פְּתַח אַתָּה רִאשׁוֹן.
- אָמַר: הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּאִסָּר.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- לֹא אָמַר זֶה אֶלָּא בְּכַבֵּיצָה;
- שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ נִפְדֶּה בְּכֶסֶף וּבִשְׁוֵה כֶּסֶף.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- אָמַר לוֹ: הִגִּיעָתְךָ.
- נִמְצָא מַפְסִיד אִסָּר,
- וְשָׂדֵהוּ לְפָנָיו:
נוסח הרמב"ם
המקדיש את שדהו, בשעה שאינה יובל -
- אומרין לו: "פתח את ראשון",
- שהבעלים - נותנין חומש,
- וכל אדם - אינו נותן חומש.
- אומרין לו: "פתח את ראשון",
- מעשה באחד, שהקדיש את שדהו - מפני רעתה,
- אמרו לו: "פתח את ראשון",
- אמר: "הרי היא שלי - באיסר".
- אמר רבי יוסי: לא אמר זה - אלא בכביצה,
- שהקודש נפדה בכסף, ובשוה כסף.
- אמר לו: "הגעתך" - נמצא מפסיד איסר, ושדהו לפניו.
פירוש הרמב"ם
יש במקצת הנוסחאות המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג, והעניין אחד, אבל הנוסח האמיתי הוא מה שכתבנו תחילה.
וכתוב בסיפרא "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, בזמן שיושביה עליה לא בזמן שגלו מתוכה והם מעורבבים שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה, יכול יהא יובל נוהג, תלמוד לומר יושביה לכל יושביה, נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות". לפיכך בזמן שאין שם יובל למה פודין שדה זו, הואיל ואין שם יובל שתצא בו לכהנים לפיכך מכריחים את בעליה, ומטריחים אותו לתת בה דמים, ושיהא הוא פותח ראשון מפני טעמים הרבה, האחד שהוא נותן חומש, והשני שמצות גאולה באדון, והשלישי שהוא חפץ ורוצה בה יותר מזולתו.
וכבר בארנו פעמים שהחומש הוא רביע דמי שוויה, וכן כל חומש הנזכר בתורה הכוונה בו שיהא הוא וחומשו חמישה.
ואיסר - יש בו שמונה פרוטות.
ומחלוקת רבי יוסי וחכמים, שחכמים אומרים אין פודין הקדש בפחות ממה שיהא תוספת חומש שלו פרוטה, ולפיכך אין פודים הקדש לדעת חכמים בפחות מארבע פרוטות, ורבי יוסי אומר אין חוששין לעניין זה, ולפיכך דעתו שיפדה אפילו כביצה ואף על פי שאינו שווה ארבע פרוטות.
ואין הלכה כרבי יוסי:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המקדיש - בשעה שאינה יובל. בזמן שאין יובל נוהג:
פתח אתה ראשון - בכמה אתה רוצה לפדותה. ומפני ריוח של הקדש שואלים לו תחילה, שהבעלים מוסיפים חומש. ולהכי נקט בשעה שאין היובל נוהג, דבזמן שהיובל נוהג אין צריך לשואלו בכמה תפדנה, שהרי דמיה קצובים בית כור בחמשים שקל. ובזמן שאין יובל נוהג, כגון לאחר שגלו שבט ראובן וגד א דבטלו יובלות דכתיב (שם) וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מתוכה, שאז היא נפדית בשוויה:
שהבעלים נותנים את החומש - כל דמי שוייה ורביע יותר. וכן כל חומש ב האמור בתורה, שיהא הקרן וחומשו חמשה. ומפני שלשה דברים ג אומרים לבעלים פתח אתה ראשון, האחת שהבעלים מוסיפים את החומש, כדקתני במתניתין. והשני שמצות גאולה באדון, דכתיב (שם כז) אם לא יגאל, אלמא מצות גאולה קודמת למכירה. והשלישי שהוא מוסיף ונותן בפדיונה יותר משאר בני אדם, דרוצה אדם בקב שלו:
מפני רעתה - שההוצאה שבה יתירה על השבח:
איסר - שמונה פרוטות:
לא אמר זה אלא בכביצה - כלומר לא כך היה מעשה, שלא אמר באיסר, אלא בביצה. ואמר לו הגזבר הגיעתך, הרי היא שלך בביצה. ופלוגתא דתנא קמא ורבי יוסי, דרבנן סברי אין פודין הקדש בפחות מארבע פרוטות ד, כדי שיהא בחומשו פרוטה. ורבי יוסי סבר, פודין הקדש בכל שהוא, ואע"פ שאין בחומשו שוה פרוטה. והלכה כתנא קמא:
פירוש תוספות יום טוב
בזמן שאינה יובל. ובמשנה שבגמ'. שאין היובל. ובל' הר"ב נמצאו גם שניהם. והרמב"ם כתב עוד נוסחא דגרס בהדיא בשעה שאין היובל נוהג וכתב הר"ב כגון לאחר שגלו שבט ראובן וגד כו' וכתבו התוס' דניחא השתא דמיירי בזמן הבית דאיכא רווחא להקדש דאי שלא בזמן הבית מחללו אם [ירצה] אפילו לכתחילה על שוה פרוטה לפי שאין בו ריות להקדש דלאיבוד אזיל כדאיתא לקמן בס"פ ההוא דאחרים לנכסיה אתא לקמיה דרב יהודה א"ל שקול ד' זוזי אחולי עלייהו ושדינהו בנהרא ולשתרי לך. ע"כ. ולקמן במשנה ו' פי' הר"ב דד' זוזי דוקא. ולא ש"פ והכי איתא בגמ'. ולפיכך מ"ש התוס' שוה פרוטה לאו דוקא. ועיין בתוס' דיומא פ"ה דף נ"ה ע"ב. וז"ל הרמב"ם בסוף ה' ערכין מותר לפדות ההקדשות בזמן הזה לכתחלה ואפילו בפרוטה וכו'. וחכמים דנו שיפדה בד' זוזים או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר. [וכך הם דברי הר"ב במשנה ו']:
שהבעלים נותנים חומש. כתב הר"ב ומפני ג' דברים אומרים לבעלים פתח אתה ראשון וכו'. ובמתני' חדא ועוד קאמר. גמ':
חומש. פי' הר"ב רביע יותר וכן כל חומש כו'. ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה דברי ר' יאשיה גמרא פ"ד דב"מ דף נ"ד:
לא אמר זה אלא בכביצה. פירש הר"ב ופלוגתא דת"ק ור"י דרבנן סברי אין פודין הקדש בפחות מד' פרוטות כו'. דליכא למימר דסברי אין פודין בשוה כסף. דהא קי"ל דשוה כסף ככסף [דאמרילן בב"ק ישיב לרבות שוה כסף. ואפילו סובין] גמ':
נמצא מפסיד איסר כו'. סתמא כרבנן. גמרא.
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) וניחא השתא דמיירי בזמן הבית דאיכא רווחא להקדש. דאי שלא בזמן הבית מחללו אם ירצה אפילו לכתחילה על שוה פרוטה, לפי שאין בו ריוח להקדש דלאיבוד אזיל. תוספ'. ומה שכתבו שוה פרוטה, לאו דוקא, כמו שכתב הר"ב לקמן במשנה ו'. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) ויסף חמישיתו עליו, שיהא הוא וחומשו חמשה. גמרא:
(ג) (על הברטנורא) ומתניתין חדא ועוד קאמר. גמרא:
(ד) (על הברטנורא) דליכא למימר דסברי אין פודין בשוה כסף, דהא קיי"ל דשוה כסף ככסף. גמרא:
(ה) (על המשנה) נמצא כו'. מסתמא כרבנן. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המקדיש את שדהו: ביד רפ"ה דהלכות ערכין:
בשעה שאינה: יובל כתב הרמב"ם ז"ל בשעה שאינה יובל יש בקצת הנוסחאות המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג והענין אחד אבל הנוסח האמתי הוא מה שכתבנו תחלה ע"כ. ובתלמוד המוגה ע"י הר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל מצאתי בשעה שאין היובל נוהג [הגה"ה ואינו מובן לי מה שכתוב בתוס' יום טוב בזמן שאינה יובל ובמשנה שבגמ' שאין היובל ובלשון הר"ב ז"ל נמצאו גם שניהם ע"כ דאי שבמשנה שבגמ' טעות דפוס הוא שדלג מלת נוהג כמו שכתבתי שהגיה הרב ר' בצלאל ז"ל מפי ספרי כ"י מדוייקים ואי לשון רעז"ל הוא תפס כגרסא הנסוחה ופי' שרוצה לומר בזמן שאין היובל נוהג]. וכן בתוס' ז"ל ואפשר לומר שגם רש"י ז"ל כך היה גורס ואין הכרח גמור וז"ל תוס' ז"ל המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג פי' בזמן שאין היובל נוהג דאז הוא נפדה בשוויו ויש בו ריוח להקדש לפתוח תחלה הבעלים מפני החומש אבל בזמן שהיובל נוהג הוא נפדה לפי זרעו בחמשים סלעים בית זרע חומר שעורים ובשדה אחוזה מיירי ובזמן הבית מיירי דאיכא רווחא להקדש דאי שלא בזמן הבית מחללו אם ירצה אפי' לכתחלה על שוה פרוטה לפי שאין בו ריוח להקדש דלאיבוד אזיל כדאי' לקמן בגמ' בסוף פירקין ההוא דאחרים לנכסיה אתא לקמיה דרב יהודה א"ל שקול ד' זוזי אחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרי לך וא"ת היאך נמצא בזמן שאין היובל נוהג בזמן הבית וי"ל בזמן שגלו ישראל דבעי' כל יושביה עליה ע"כ:
אומרים לו פתח אתה ראשון: בגמרא פריך והתניא כופים ומשני מאי אומרים נמי כופים ואב"א מעיקרא אומרים אי צאית צאית ואי לא כופים ופי' הרמב"ם ז"ל בשעה שאין היובל נוהג הוא דכופין ומכריחין אותו לתת בה דמים שהרי אין שם יובל שתצא בו לכהנים אלא סופה להפדות אבל בזמן שהיובל נוהג שאם יגיע יובל ולא יגאלנה סופה לצאת לכהנים מצוה עליו לפדותה הוא שהאדון קודם ואם לא רצה אין כופים אותו והראב"ד ז"ל חלק עליו בזה ההפרש שם רפ"ה. והקשו תוס' ז"ל מ"ש דצריך כפייה הכא טפי מכל הני דתנן בספ"ק דבכורות מצות פדייה קודמת למצות עריפה מצות יעידה קודמת למצות פדיי' מצות יבום קודמת למצות חליצה מצות גאולה באדון הוא קודם לכל אדם ומפיק כולהו מקראי התם ולא אשכחן כפייה כי אם בזה וי"ל דשאני הכא דיכול לבוא לידי תקלה אם יהנו העולם ממנה ע"כ. בפי' רעז"ל ומפני שלשה דברים וכו' ומתני' חדא ועוד קאמר. עוד בפי' רעז"ל צריך להגיה והשנית שמצות גאולה באדון דכתיב ואם לא יגאל ונמכר בערכך אלמא וכו':
א"ר יוסי לא אמר זה אלא בכביצה: תימה איך היה זה המעשה בימי ר' יוסי והלא ר' יוסי לא היה בזמן הבית וא"כ לא הוצרך לפתוח תחלה בבעלים וי"ל דפליג ע"פ הקבלה על פי מה שאירע בזמן הבית א"נ אפילו שלא בזמן הבית גאולה בבעלים תחלה כדכתיב ואם לא יגאל ונמכר תוס' ז"ל. וז"ל הרא"ש ז"ל אמר ר' יוסי לא אמר זה אלא בכמצה משמע דקאמר דהכי הוה מעשה ובתוספתא תניא א"ר יוסי אפילו לא אמר זה אלא בכביצה דהקדש נפדה בשוה כסף ע"כ:
שההקדש נפדה בכסף: תוס' רפ"ק דקדושין:
ובשוה כסף: דבכל דוכתא שוה כסף ככסף חוץ ממעשר שני:
אמרו לו הגיעתך: פי' ואפ"ה אמר לו הגזבר הגיעתך והרי היא שלך בביצה. וראיתי שהגיה הרי"א ז"ל הִגִיעָתְכָה בהא וגם נקד הכף בקמץ וצ"ע לע"ד דמ"ש:
נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו: סתמא כרבנן מדלא קתני נמצא מפסיד ביצה ויש לו שני הפסדות אחד שחזרה לו שדהו ואחד שהפסיד האיסר:
תפארת ישראל
יכין
המקדיש את שדהו: שדה אחוזה:
בשעה שאינה יובל: ר"ל בזמן שאין יובל נוהג, דהיינו שגלו כבר קצת השבטים, שאין כל ישראל יושבים בא"י, דאז אפילו שדה אחוזה נגאלת בשווייה:
אומרים לו פתח אתה ראשון: ר"ל כופין לבעלים לפתוח ראשון ולומר בכמה רוצה לפדותה. וג' מדריגות יש (א) שדה אחוזה בזמן יובל ' נגאלת זרע חומר בנ' שקל, ואין כופין לבעלים לפתוח ראשון, אבל עכ"פ מצוה שיגאלנה הוא, וכשלא גאלה עד היובל, יוצאת לכהנים [אב"י ולראב"ד בהא בתתילה כופין שיגאלנה]. (ב) שדה אחוזה בזמן שאין יובל, נגאלת בשווייה, וכופין לבעלים לפתוח ראשון, וכשלא גאלה עד היובל אינה יוצאת לכהנים, אלא נגאלת לעולם. מיהו בין בזמן שיובל נוהג או לא, כשהבעלים פודין מוסיף חומש. (ג) אבל שדה מקנה, בין בזמן שיובל נוהג או לא, נגאלת בשווייה. ואין כופין אותו לפתוח ראשון, ואינו מוסיף חומש. מיהו בזמן שיובל נוהג, בין שנגאלה או לא, יוצאת ביובל לבעליה הראשונים. ובזמן שאין יובל נוהג נגאלת לעולם [רמב"ם פ"ד ופ"ה מערכין]:
שהבעלים נותנים חומש: דהיינו כל דמי שווייה ורביע יותר, דהיינו חומש מנבר [ככל חומש שבתורה, דכתיב ויסף חמישיתו עליו, שנותן בעד ד' ה']. ולהכי משתדלין שיפתח הבעלים ראשון, מדמרוויח ההקדש עי"ז. ויש עוד ב' טעמים. א' דהבעלים יוסיפו בפדיון עצמו יותר מאדם אחר, דרוצה אדם בקב שלו. ב' משום דמצוה היא שיגאלנה בעלים:
מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה: שהיה ההוצאה שבה יתר על השבח:
אמר הרי היא שלי באיסר: הוא ח' פרוטות, והוא המטבע היותר קטנה שיוכל לפדות בה לת"ק:
אמר רבי יוסי לא אמר זה אלא בכביצה: ר"ל לא כך היה מעשה שלא אמר באיסר, אלא בביצה:
שההקרש נפדה בכסף: ובהא גם ת"ק מודה, רק לת"ק אין פודין הקדש בפחות משווייה ד' פרוטות כדי שיהיה החומש פרוטה:
אמר לו: הגזבר להמקדיש:
נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו: והא דלא מייתי פלוגתא דת"ק ור"י בלי הך מעשה. נ"ל דקמ"ל דאף במקדיש שדהו מפני רעתה, אפ"ה ס"ל לת"ק שאינה נפדת רק בד' פרוטות. [והא דקאמר נמצא מפסיד איסר. ולא קאמר נמצא הקדיש איסר. ה"ט משום דבהכרח פדאה, ולא כך עלה במחשבה לפניו בתחלה, לכך לא מקרי הקדש שהוא נדבת הלב. והא דלא קאמר נמצא הפסיד איסר וחומשו, ה"ט משום דהא דקאמר נמצא מפסיד וכו', על שעת פדיון קאי, ולא על שעת הקדשו, וכדאמרו. והרי החומש כבר נתתייב משעת הקדשו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת