עץ חיים/שער לט/דרוש יג
דרוש יג[עריכה]
תרין עטרין הם, חסדים וגבורות, והם ע"ב ק"ל. ע"ב - חסד, ק"ל - גבורה. ואם תחבר כ"ו של הוי"ה ול"ב נתיבות חכמה וע"ב הנ"ל יהיה ק"ל בזכר כמו ק"ל בנקבה. אך להיותו דכורא נקרא בשם ע"ב לבד. ועיין לעיל כי ע"ב ק"ל הם כולן אחוריים, והם זווג דאב"א[1]. [הגהה - צמח נלע"ד שהחו"ג דפב"פ הם ע"ב דיודי"ן וה' הויות דגבורה ק"ל הרי ע"ב ק"ל דפנים]:
ונבאר ענין זוווג ז"א ורחל שהם אדם וחוה העליונים אחר חטא אדה"ר. שהנה בעלות רחל למעלה לקחה מקום לאה (כי לאה נשלמה למעלה פרצופה וכולה יושבת באצילות), ואז לוקחת גם את המ"ן דביסוד לאה בהלוואה ונזדווגה עם ז"א. ואז הוא נותן בה אותן ג' גבורות פחות שליש שנתפשטו בו והם מגולים בסוד מ"ד. ואע"פ שנתמעטה ממקומה -- עכ"ז נשארה באצילות. ועתה היא בבריאה, ולא נתפשטו בה לא החסדים ולא הגבורות, ואין ביסוד שלה מ"ן עדיין כנ"ל --לכן הוא מעלה אותן הה' גבורות דביסוד לאה שהם מיין נוקבין ויצא משם קין.
ואח"כ חזרה להזדווג עמו שנית. ואז נותן בה שארית הגבורות אשר נתפשטו גם הם בו אחר נתינת הגבורות הראשונים בסוד זווג, ועתה היא נותנם בבחינת מיין דכורין, וגם היא לוקחת ה' חסדים שהיו בו' קצוות לאה. וכשרחל לוקחת ה"ג שביסוד לאה -- אז נתפשטו וירדו שם החסדים כולם ביסוד לאה ועתה לוקחם רחל והיה בה בסוד מ"נ ויצא הבל.
אח"כ חוזר להזדווג שלישית. ואז נותן הוא מיין דכורין מכל ה' חסדים, וירדו ונתפשטו קצתן אחר צאת הגבורות משם, ולהיותן בחינת מים יכלו כולם לצאת עתה אע"פ שקצתן לבד נתפשטו בו. ורחל העלה מ"ן, הרשימו של החסדים הראשונים (כי הגבורות אינם מניחין כ"כ רשימו כמו החסדים).
- [הגהה - ונלע"ד שזה מובן במ"ש כי הרשימו הוא מל' ולכן המל' דחסדים יש בה ממש, אבל ה' גבורות אין בהם כ"כ הארה. וגם תבין מכאן שה' גבורות וה' חסדים היורדין מהדעת והניתנין לנוקבא בסוד זווג הם מיין דכורין, והניתנין לנוקבא לתיקון גופה ויורדין ביסוד אח"כ הם מיין נוקבין. גם תבין שכל זמן שלא כלו המ"ן והמ"ד אינם באים אחרים חדשים לצרכו ולצרכה, למ"ד בו, ולמ"ן בה].
ונבאר ענין אורות זכרים ונקבות, בין בחסדים בין בגבורות. והענין צריך שתדע ענין הדעת דז"א, שהנה כל הטפות של הזווג ממנו נמשכין, שהרי תחלה מזדווגים בחינת מוח החכמה עם מוח הבינ,ה והם ממשיכים הטפה אל הדעת שהוא המכריע ביניהן וכלול משניהן; מוח החסדים ומוח הגבורות למוח הדעת. ואם כן הטפה אינה נמשכת אלא ממוח הדעת עצמו. והבן זה. נמצא שכל הנשמות אינן באים אלא מהדעת; או מהחסדים שבו או מגבורות שבו כמ"ש.
ודע שהז"א יש לו ג' מוחין שהם חכמה בינה דעת. והדעת כלול מחסד וגבורה שלוקחם מחכמה ובינה. אח"כ שורש עטרא דחסד נשאר שם בדעת כולה, ויורדין ממנה בחינת ה' חסדים של התפשטות ה' קצוות שבו כנודע. ואח"כ כללותן יורדין ביסוד שבו. ואמנם גם שורש העטרה דגבורה נשאר בו -- דאל"כ יהיה גם דעת האיש קל כשל נקבה. ואח"כ לא זו בלבד אלא גם נמשכין ומתפשטין ממנו בחינת ה' גבורות בה' קצוות, וכללותן ביסוד ג"כ. באופן שהז"א יש לו תרין עטרין.
ואח"כ יוצא הארה מעטרא דגבורה (שנשאר שרשה בדעת ז"א), והולך אחורי הז"א בנקב הנקוב במקום החזה, ועברה אל האחור כנזכר באדרא נשא קמ"א שאז הגבורות הולכין אליה דרך הנקב כנ"ל ובהם נתקנת גו גופא הם גבורות הנקבות כאשר מעלה אותן אח"כ בבחינת מ"ן. וכן אפילו החסדים העוברים אליה לבנין גופא כנודע הם חסדים נקבות הנשארים בז"א עצמו. ואח"כ נותן לה בעת הזווג ע"ד הנ"ל בקין והבל. וכל אלו הם זכרים, בין חסדים בין גבורות.
גם טעם אחר: שהרי שורש אלו הב' עטרין הם ב' זרועות דאריך אנפין כנודע, ושם הם זכרים, וע"כ ברדתם למטה בעודם בזכר נקרא זכרים ובהיותן בנוקבא נקרא נקבות.
גם ט"עם אחר לכל בחינות שיש בכל מקום שיהיה: שהנה כאשר אור העליון מתפשט -- אם הוא מקום שאינו עובר דרך מחיצה נקרא זכר, וכן ז"א מקבל אורותיו היוצאין מגולים מתוך היסוד דאמא אשר בחזה שבו, והם עדיין ממש כמו שיצאו ממוח האב, ולכן אפילו הגבורות שבו -- זכרים הם. אבל כאשר האור עובר דרך מחיצה -- שנוקבת האור ויוצא דרך המחיצה דמיון אור היוצא לנוקבא דרך נקבי מחיצות גופא דז"א -- נקרא נקבות, כי הוא יוצא דרך נקבים, וגם שנחלש כחו כנקבה בעוברו דרך נקב בלי ספק. וזהו עיקר הפירוש בענין זה, כי חלישת כח הוא להיותו יוצא דרך נקב, ובודאי אין חלישות רק בסבת עוברו דרך מסך הנקבים. וזה נקבה - נקב ה', שהוא מלכות הנקרא נקבה ונקרא ה' כנודע.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |
- ^ (נ"א והם חו"ג דאבא)