עץ חיים/שער יח (הכל)
מתוך: עץ חיים/שער יח/פרק א (עריכה)
פרק א[עריכה]
ועתה צריך שנבאר באיזה אופן היה עיבור ז"א בתוך פרצוף זה הכולל בינה ותבונה כנ"ל. ומתחילה צריך שנבאר ענין ג' בחינות אלו שיש אל ז"א ולכולם צריך תיקון על ידי עיבור זה:
הא' הוא בחינת אורות של המלכים שנסתלקו מהכלים ועלו למעלה ומתו הכלים וירדו לבריאה.
הב' הוא בחינת רפ"ח ניצוצין של אור שנשארו בתוך הכלים בהיותן שבורים כדי להחיותן חיות מצומצם, כדי שעל ידי כן יהיה בהם מציאות לחזור ולהתתקן ולהחיות על ידי עיבור. ואל תתמה מזה, כי כן האדם התחתון בעולם הזה אחר שמת ויצאה נפשו ממנו נשאר חלק מנפשו בתוך הגוף כדי שעל ידי זה יוכל לקום בתחיית המתים. וכמ"ש זוהר פרשת שלח לך דף ק"ע: "אבל השתא פקדונא איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי, ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא (כלילא) דרוחא לנפשא ולא על בשרא". גם בדף קס"ט ענין "הבל דגרמי דאשתאר בקברא" במעשה בעלת אוב בשמואל. וזהו סוד פסוק "והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ".
הג' הוא בחינת הכלים עצמן שנשברו וירדו לבריאה.
וכל אלו הג' בחינות צריכין להתתקן על ידי עיבור כמ"ש. ותחילה נבאר ענין הרפ"ח ניצוצין הנ"ל מה ענינם ואחר כך נחזור אל הדרוש הנ"ל. ובכל מקום שאנו מזכירין בחבורינו זה ענין "רפ"ח ניצוצין" - הם אלו שנבאר עתה בע"ה.
הנה נתבאר כי ז' נקודות תחתונים הנקראים ז' מלכים, שהם בחינת זו"נ דשם ב"ן הנ"ל, שיצאו מנקבי עינים דא"ק כאשר יצאו בחינת הכלים תחילה, וכאשר יצאו אחר כך אורות לכנוס בכלים שלהם האלו, לא יכלו הכלים ההם לסבלם ונשברו וירדו הכלים למטה במקום שהוא עתיד להיות עולם הבריאה אחר כך, והאורות נסתלקו ועמדו למעלה באצילות, כמבואר אצלינו לעיל באורך. וירידה זו נקרא מיתה לפי שכל שיוצא מעולמו ויורד והולך לעולם אחר זולתו נקרא אצלו מיתה.
והנה אלו ז' מלכים הם בחינת ז"ת, שהם הנקרא זו"נ של עולם האצילות. וכיון שירדו אל הבריאה נקרא אצלם מיתה, משא"כ באחוריים דאו"א שנפלו ולא מתו כמ"ש. והוא אצלם כדמיון אדם התחתון בעולם הזה כשמת, שאז נפרדת נפשו מגופו ונפשו מסתלקת ותשוב למקומה האמיתי אל האלקים אשר נתנה וגופו שהוא עפר ישוב אל הארץ ויורד ממדרגתו שהוא בחינת אדם, וענין זה נקרא מיתה, וכך אירע אל המלכים האלו, כי נשמתן שהם אורות שלהם עלו אל מקומם הראשון שהוא אצילות, אמנם גופם שהם הכלים שלהם ירדו לעולם הבריאה ושם היה קבורתם.
והנה כמו שגוף האדם התחתון בעולם הזה כשנקבר בקבר נאמר בו "ונפשו עליו תאבל" ונשאר בו אותו הבחינה של הרוחני של עצמותיהן הנקרא בזוהר "הבל דגרמי" כנ"ל כדי שיהיה לו איזה חיות כדי שיוכל להתקיים עד זמן התחייה. כי אם לא היה נשאר בהם שום לחלוחית לא היו קמים בתחיית המתים. וזהו ענין שאמרו רז"ל יש מי שאינם קמים בתחיית המתים לסבת עון, כמו עון רבית וכופר בתחיית המתים וכיוצא בזה, כי אותו העון גורם להסתלק רוחניות המלחלח העצמות ההם בקבר ונשארים יבישים ושוב אינן יכולין לחיות. וזהו סוד "והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו", כי על ידי לחלוחית ממי האורה (נ"א מעט והארה) אשר נכנס בעצמות לא יכזבו מימיו ויקום בתחיית המתים. וזה מ"ש יחזקאל בענין "העצמות היבישות ההם", שאמרו רז"ל שהיה איש אחד שבנשך נתן ובתרבית לקח ועל ידי כן נתייבשו עצמותיו בלתי שום לחלוחית מצוה ולא קם בתחיית המתים.
והנה עד"ז גם בז' מלכים נשאר בהם קצת רוחניות כדי להחיות את הכלים ההם בזמן תחייתם שהוא זמן תיקון האצילות. ודע כלל זה, כי כל מה שיש בעולם הזה הכל הוא כדוגמת מה שהיה באלו ז' מלכים, ואין כל חדש תחת השמש, ומיתת המלכים ותיקונם הוא ענין תחיית המתים להם, וכך יהיה לגופים השפלים בעולם הזה לע"ל.
והנה הרוחניות הנשאר בהם הנקרא "הבל דגרמי" הם בחינת ניצוצין של האורות העליונים שנשארו בכלים המתים ההם ועיקרי האורות נסתלקו למעלה וקצת ניצוצין מהם נשארו בכלים להחיותן בזמן תיקון של אצילות.
והנה מספר הניצוצין ההם היו רפ"ח ניצוצין. וזהו סוד "והארץ היתה תהו ובהו", שהם בחינת המלכים הנקרא על שם המלכות דא"ק הנקרא "ארץ אדום" אשר מתו ונשתברו ונעשו תהו ובהו, ונשאר קצת ניצוצין הנקרא "רוח אלקים מרחפת עליהון", ותיבת מרחפת הוא מ"ת רפ"ח, כי הרפ"ח ניצוצין היה תוך המתים הנ"ל. ופשוט הוא שהאור המעולה עלה למעלה ובחינה הגרועה שבהם הם ניצוצין ההם אשר נשארו בתוך הכלים כנ"ל שהם בחינת דינין גמורים כמ"ש.
לכן נבאר תחילה סדר האורות והמדרגות ומעלתן זה למעלה מזה:
הנה נודע כי כל האורות של האצילות הם כולם בחינת הויות. ונודע כי ד' בחינות הוי"ה הם: או הוי"ה במילוי יודי"ן שהוא ע"ב כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, או הוי"ה דס"ג כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י, או הוי"ה דמ"ה כזה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א, או הוי"ה דב"ן כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה.
ונבאר עתה בחינת הוי"ה דע"ב וממנו יתבאר שאר הויות.
הנה פשוט הוא כי שורש האורות ועיקרן הוא ד' אותיות הוי"ה פשוטים בלתי מלואים, והם בחינת עצמות אור. ואמנם זהו בהיות האותיות ממש בצורתן, אמנם גם כן יש בחינה אחרת והוא בהיותן בבחינת מספר וחשבון באופן זה. כגון אם נאמר ד' אותיות הוי"ה מספרם כ"ו. ואין ספק כי צורת האותיות עצמן הם יותר שורש ועיקר האור יותר מבחינת מספרם וחשבונם.
והנה כל זה בבחינת הפנים, כי גם יש בהם בחינת אחוריים של האורות, וגם בהם יש ב' בחינות הנ"ל, שהם צורת האותיות כמו שהם או בחינת מספרם. גם יש בחינה אחרת והוא ד' אותיות השם בהיותן במילוי, כי אז הם בחינת דינין, כי מילוי גימטריא אלהים. ועוד, כי שורש הוי"ה הם ד' אותיות עצמן, אבל מלואם הוא ביאור הוי"ה ויציאת אורותיהן לחוץ. וגם בבחינת המילוי יש בהם בחינת אותיות בעצמן ובחינת מספרם וכיוצא בזה, בחינות רבות לאין קץ, במילוי ובמלוי המילוי וכו' עד אין קץ :
מתוך: עץ חיים/שער יח/פרק ב (עריכה)
פרק ב[עריכה]
ונבאר סדר מדרגתן בקצרה זה למעלה מזה
- ( א ) הנה העיקר והשורש לכל הם אותיות הויה בעצמן ובצורתן
- ( ב ) מדרגה ב' הוא אחוריים שלהם בחינת עצמותן וצורתן כזה: י' י"ה יה"ו יהו"ה. והם י' אותיות.
- ( ג ) מדרגה ג' חשבון ומספר ד' אותיות הנקרא 'פנים' שהם בחינת הויה מספרן כ"ו
- ( ד ) מדרגה ד' הוא חשבון ומספר י' אותיות הנקרא אחוריים שהוא בחינת היות מספרן ע"ב[1]
- ( ה ) מדרגה ה' הוא במילוי של השם ונקרא פנים והם י' אותיות יו"ד ה"י וי"ו ה"י בצורתן עצמן
- ( ו ) מדרגה ו' אחור של המילוי הנ"ל בבחינת אותיות בצורתן, לא בחשבונם, והם כ"ו אותיות -- יו"ד. יו"ד ה"י. יו"ד ה"י וי"ו. יו"ד ה"י וי"ו ה"י.
- ( ז ) מדרגה ז' חשבון ומספר י' אותיות המילוי שהוא היות מספרן ע"ב[2]
- ( ח ) מדרגה ח' מספר וחשבון כ"ו אותיות האחוריים של המילוי שהוא קפ"ד[3]
- ( ט ) מדרגה ט' הוא כ"ח אותיות המילוי דמילוי הנקרא פנים כזה יו"ד וי"ו דל"ת. ה"י יו"ד. וי"ו יו"ד וי"ו. ה"י יו"ד
- ( י ) מדרגה י' הוא אחוריים של המילוי דמילוי והם קנ"ו אותיות כזה: יו"ד. יו"ד וי"ו. יו"ד וי"ו דל"ת. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י יו"ד
- ( יא ) מדרגה י"א מספר וחשבון כ"ח אותיות מילוי המילוי דפנים[4]
- ( יב ) מדרגה י"ב מספר וחשבון קנ"ו אותיות אחוריים מילוי המילוי[5]
- ועל דרך זה תלך עד אלף אלפים מדרגות לאין קץ על דרך הנ"ל וכיוצא.
והנה זהו שבארנו הוא בהויות דע"ב. וכיוצא בזה בהויות דס"ג, ובהויות דמ"ה, ובהויות דב"ן. וכן בכל השמות וכינוים שבעולם.
והנה כל מדרגה הקודמת לחברתה הוא מעולה ממנה ואורה גדול מאור המדרגה אשר תחתיה, ואם כן כשירדו הניצוצין, בודאי שהיותר תחתון הם נשארו בכלים כנ"ל. ודע כי לא כל הבחינות שוין.
כי הנה שם ע"ב גדול במעלה מכולם, ותחתיו במדרגה שם ס"ג, ותחתיו במדרגה שם מ"ה, ותחתיו במדרגה שם ב"ן. ופשוט הוא כי כל הוי"ה מאלו הד' יורדין מהם בחינת נצוצין להחיות הכלים. וניצוצי הויות דע"ב ירדו בכלים דע"ב, וניצוצי דס"ג ירדו בכלים דס"ג כו'. והוא כי אין כח בניצוצי דהוי"ה זו להחיות כלים דהוי"ה אחרת, לכן לא ירדו כל הניצוצין משם ב"ן הגרוע מכולם להחיות הכלים. אמנם מכל הוי"ה והוי"ה ירדו ממנו ניצוצין להחיות הכלים שלה, אלא שמה שירד מהוי"ה דע"ב היו הניצוצין הגרועים מכולם אשר בשם ע"ב, וכן הניצוצין שירדו משם ס"ג הם הגרועות מכולם אשר בשם ס"ג להחיות הכלים שלה, וכיוצא בזה בכלים האחרים.
גם צריך שתדע, כי מספר ניצוצין שירדו מכל הוי"ה מאלו ד' אינם שוין לפי ששם ע"ב עליון שבכולם לא היתה בו כ"כ שבירה גדולה כמו בס"ג וכיוצא בזה בשאר. ובודאי כי משם ב"ן ירדו יותר ניצוצין מכל השאר וממ"ה פחות מב"ן ומס"ג פחות ממ"ה ומע"ב פחות מס"ג.
וטרם שנבאר מספר כל אחד ואחד צריך שנקדים הקדמה אחת והוא זה:
דע כי כאשר יצאו הי' נקודים מנקבי עינים דא"ק כנודע הנה בצאתן הניחו רושם שלהם בעולם אצילות והוא מנקודת הכתר שלהם נעשה ממנה אחר כך כששנתקן עולם האצילות בחינת פרצוף אריך אנפין ומנקודת חכמה ובינה נעשה ב' פרצופים או"א ומן חסד עד היסוד שבהם הם ו"ס נעשו פרצוף ז"א ומן י' נעשה פרצוף נוקבא דז"א. ואמנם כאשר היה אחר כך זמן התיקון אשר אז הלבישו זה לזה כנ"ל באורך, ולא הונחו במקומם הראשון ממש אמנם היה באופן אחר. והוא כי הנה נודע כי אריך אנפין מתפשט עד סיום אצילות ממש. ומהראוי היה שאו"א יהיו למעלה במקום חכמה ובינה דאריך אנפין, כי הרי הם חכמה ובינה, אבל לא כך היה, אלא שהלבישו את חסד וגבורה דאריך אנפין. וכן מהראוי היה שז"א אשר בחינתו ו' קצוות מחסד עד יסוד ילביש ו' קצוות דאריך אנפין, ולא כך היה, אלא שאינו מלביש רק מחצי תפארת דאריך אנפין ולמטה כנ"ל. ואמנם נוקבא דז"א נשארה במקומה הראשון והוא שהיא מלבשת את המלכות דאריך אנפין.
כלל העולה מכל זה, כי שם ע"ב אשר מקומו בחכמה ושם ס"ג אשר מקומו בבינה ירדו למטה ולא הלבישו אלא את חסד וגבורה דאריך אנפין. ונמצא כי שם ע"ב בחסד, ולכן חסד גימטריא ע"ב. ושם ס"ג בגבורה. ושם מ"ה בחצי תפארת ונה"י בלבד, עם היותו כולל ו' קצוות גמורים, הרי איך הז"א שהוא בחינת ו' קצוות דאצילות שהם בחינת שם מ"ה הוא שם בחצי תפארת דאריך אנפין (מכל מקום די לו לסבת גודל אצילות, שכל בחינת שם מ"ה הושם בחצי תפארת דאריך אנפין ומנה"י בלבד, ושם ב"ן הוא במלכות לבדה).
והנה נתבאר איך כל הד' הויות: ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כולם הם בז"ת דאריך אנפין לבד, והרי נתבאר הקדמה א' הנ"ל.
ועתה נבאר הסדר שלהם: הנה מהוי"ה דע"ב אשר בחסד האורות שלו שעלו למעלה באצילות כשנשברו הכלים היו ו' מדרגות הראשונות, ושאר המדרגות מן הז' ואילך והוא בכלל, שהוא חשבון ומספר י' אותיות המילוי, שהם גימטריא ע"ב. ומשם ואילך כולם ירדו בבריאה עם הכלים בסוד הניצוצין. ופשוט הוא שכל המדרגות שלמטה ממנו נכללין בה ואינם נחשבים בה כדבר בפ"ע, ולכן אינה עולה במספר, ולכן אינו נחשב רק מדרגה זו בחינת מספר י' אותיות המילוי, שהוא גימטריא ע"ב, וכל שאר הניצוצין שלמטה מהם נכללין באלו ע"ב. וכבר נת"ל במקומות רבים כי מציאת מספר רפ"ח ניצוצין הם ד' בחינות ע"ב שירדו מאלו הד' הויות וכולם יחד הם רפ"ח ניצוצים.
והנה נתבאר ע"ב ניצוצין שירדו מכלל הרפ"ח ניצוצים והם מהוי"ה ראשונה דע"ב. ומשם ס"ג שהוא יותר תחתון משל ע"ב לא עלו האורות שלו באצילות רק ד' מדרגות הראשונים בלבד נמצא כי ירדו בבריאה ב' מדרגות אחרות יותר עליונים שהם י' אותיות דמילוי הס"ג ובחינת האחור שלהם שהם מדרגה ה' וז' וכאשר נמנה בחינת המדרגה הה' שהם י' אותיות דמילוי ס"ג בבחינת אותיות עצמן ונמנה גם מספרם שהוא ס"ג הרי ע"ג ניצוצין שירדו משם ס"ג ומשם מ"ה שהוא התפארת ירדו ב' מדרגות עליונים יותר לפי שהוא גרוע במעלה מן ס"ג ולא עלו באצילות רק ב' מדרגות ראשונים לבד וכל השאר ירדו בבריאה נמצא כי הניצוצין שלהם הם ע"א ניצוצין כ"ו ומ"ה.
ופירוש, כי מספר ד' אותיות הפשוטים הם מספר כ"ו ומספר י' אותיות מילוי הם מ"ה והנה כ"ו ומ"ה הם ע"א ניצוצין הרי הם ג' פעמים ע"ב ומשם ב"ן ירדו כל המדרגות חוץ מן העליונה והראשונה לפי שלהיות בחינת ב"ן מלכות והיא תחתונה מכולם היה בה שבירה יותר מכום שלמעלה ממנה ולא עלו ממנה רק ד' אותיות פשוטים בבחינת אותיות עצמן וכל השאר ירדו לבריאה. וזהו סוד שאנו אומרים בכ"מ כי המלכות נשארה באצילות בבחינת נקודה אחת בלבד וכל השאר נתמעט ממנה וירדו אל הבריאה והבן זה.
כי הנה נקודה ההיא היא בחינת מדרגה ראשונה שבכולם בלבד, ואמנם מספר הע"ב ניצוצין שירדו ממנה הם בחינת המספר והחשבון של י' אותיות דאחור דב"ן, ולא הפנים דשם עצמו שהוא מדרגה אחת, רק אחוריים שהם גימטריא ע"ב, הרי ד' פעמים ע"ב שירדו מן ד' הויות ומספר כולם הם רפ"ח ניצוצין. אלא שיש ביניהן הפרש, כי אין בחינתם שוין, לפי שהע"ב ניצוצין שירדו משם ע"ב דיודי"ן הוא הע"ב דחשבון ומספר י' אותיות המילוי הזה, שזו היא מדרגה הז'. ומשם ס"ג - הע"ב שלו הוא י' אותיות וס"ג שהם ע"ג, והם המדרגה הה' וז'. ומשם מ"ה - הע"ב שלו הוא מ"ה וכ"ו, שהם גימטריא ע"א, שהם המדרגה ג' וז'. ומשם ב"ן עצמו - הע"ב שלו הם מדרגה הד':
ונראה לעניות דעתי חיים, כי כל אלו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כולם הם בשם ב"ן הנ"ל שהוא כולל י' נקודות והוא מתחלק לד' הויות אלו כמבואר אצלינו (כי כל הד' הויות כל א' מהד' כוללת כל הד' כן נראה לעניות דעתי):
- ^ דהיינו עשר אותיות כזה: י, יה, יהו, יהוה - ויקיעורך
- ^ דהיינו: י, יה, יהו, יהוה - ויקיעורך
- ^ דהיינו כזה:יו"ד, יו"ד ה"י, יו"ד ה"י וי"ו, יו"ד ה"י וי"ו ה"י - ויקיעורך
- ^ דהיינו יו"ד וי"ו דל"ת. ה"י יו"ד. וי"ו יו"ד וי"ו. ה"י יו"ד -- ויקיעורך
- ^ דהיינו יו"ד. יו"ד וי"ו. יו"ד וי"ו דל"ת. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י יו"ד -- ויקיעורך
מתוך: עץ חיים/שער יח/פרק ג (עריכה)
פרק ג[עריכה]
ועתה צריך לבאר כמה שאלות שיש בכל הנ"ל. והוא כי צריך לידע:
למה היו השינוים האלו, שבשם ע"ב אנו לוקחין חשבון מדרגה הז', ומס"ג - ב' מדרגות שהם ה' וז', וממ"ה - ב' מדרגות שהם ג' וז', ומב"ן - מדרגה אחת בלבד והיא הד'.
והתשובה, כי הנה נתבאר לעיל כי הצד השוה שבד' הויות הנ"ל שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הוא שהמדרגות שהם ממדרגה הז' ולמטה כולם נפלו בבריאה ולכן בשום חשבון אין אנו מחשבין משם ולמטה כלל רק ממדרגה הז' או למעלה הימנו ולא למטה ממנו כי כל שלמטה ממדרגה הז' כלולים בה כי כולם גרועים ממנה ואינו עולה בשום חשבון כלל ולכן אין אנו מזכירין ומחשבים באלו הרפ"ח ניצוצין רק אלו הד' מספרים שיש בד' מלואים של ד' שמות אלו שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ולהיותם משונים במילויהן, לכן נזכרים כל הד' מלואים, לפי שזה גימטריא ע"ב וזה ס"ג וזה מ"ה וזה ב"ן, ואין מספרם שוים במילוייהן.
גם צריך שתדע כי במקום שאנו מחשבין בחינת הפנים אין האחוריים עולים בשום חשבון כי טפלים הם אל בחינת הפנים הראשונים המעולים מהם לכן אין אנו מחשבין באלו הרפ"ח ניצוצין בחינת האחוריים כלל רק משם ב"ן האחרון כמ"ש הטעם למטה בענין המלכות.
גם צריך שתדע, כי כ"מ שיש בו מספרים וחשבונם שוין אין אנו מחשבין את שניהן אלא א' בלבד והוא:
כי הנה י' אותיות דס"ג וי' אותיות דמ"ה ירדו בבריאה עם כל זה לא חשבנו בחינת י' אותיות דמ"ה כיון שכבר נחשבו י' אותיות דס"ג הראשונים מהם כי כבר ביארנו שאפילו בחינת הד' מילוין הנ"ל לא היינו מונין ומחשבין אותן ד' פעמים אלא להיותן משונים זה מזה כי זה ע"ב וזה ס"ג וזה מ"ה וזה ב"ן משונים במילוייהם.
וטעם הדבר הוא במה שנקדים לך הקדמה א' והוא: כי הנה כאשר הניצוצים שוין במציאותן ומספרם נשארו שניהן במקום שנשברו ונפלו העליונים ושם נשארים התחתונים עמהם. כיצד? הרי שנפלו י' אותיות דס"ג ואח"כ נפלו י' אותיות דמ"ה. והנה עם היות י' אותיות דמ"ה גרועים במעלה מי' אותיות דס"ג עכ"ז בנפלו למטה לא נפלו רק עד מקום שירדו י' אותיות דס"ג ושם נתערבו ונתקשרו עמהם י' אותיות דמ"ה לפי שבחינת ס"ג נשבר קודם מ"ה כנודע. כי תחילה מלכו העליונים ונשברו ואח"כ התחתונים ולכן בעת שירדו י' דמ"ה פגעו ומצאו י' אותיות דס"ג שירדו שם בבריאה תחילה ונתערבו עמהם ולא ירדו עוד למטה מהם ונדבקו עמהם לסבת היות מספרן שוה. אבל כאשר אין ב' הבחינות במספרם שוין, כל אחד יורד בקומו הראוי לו לירד, ולכן כל הבחינות השוות לא כפלנו אותן למנות בחשבון, ולכן בחינת י' אותיות דמ"ה אשר נתקשרו במקום נפילת י' אותיות דס"ג אינן נמנין בפ"ע. אבל המדרגה הזו של מ"ה אשר איננה דומה למספר מדרגה הז' דס"ג נחשבת בפני עצה כי זו מספרה ס"ג וזו מספרה מ"ה. וכן מדרגה הג' משם מ"ה שמספרה כ"ו נכנס בכלל החשבון לפי שמשם ע"ב ומשם ס"ג לא נפלה מדרגה הג' לכן אנו מחשבין גם אותה בחשבון על הע"א של מ"ה. וכן בס"ג אשר המדרגה הה' שבה לא ירדה כמוה משם ע"ב לכן נמנים בחשבון הע"ג ניצוצין דס"ג. וכן מדרגה הז' שהוא החשבון משונה מן ז' של ע"ב ושל מ"ה גם היא נחשבת.
ונשאר לנו לבאר עתה ע"ב הד' של ב"ן שהיא במלכות הנה הוא המדרגה הד' שהוא בחינת האחוריים והנה אמרנו למעלה כי כאשר יורדין הפנים אין האחוריים נכנסין בחשבון כלל וכאן היה הדבר להפך כי האחוריים נכנסין בחשבון ולא הפנים.
והתשובה הוא כי בג' שמות אשר חשבנו בחינת פנים לכן לא חשבנו בחינת האחוריים אבל כאן במלכות שאין הפנים נחשבין במספר אז נחשבו האחוריים.
ועדיין נשאר לנו לתרץ, כי אדרבא אעיקרא דדינא פירכא, למה אין בחינת הפנים נמנין במלכות ולא היו האחוריים נכנסין במנין כדמיון שאר האחוריים.
לכן צריך שנבאר לתרץ לכל המדרגות מלמעלה למטה ונאמר: כי הסבה שאין אנו מחשבין המדרגה הג' שהיא בחינת הפנים, והוא מספר ד' אותיות הפשוטים, הטעם הוא כמ"ש למעלה שכשיש ב' מספרים ומניינם שוים אינן נמנין רק פעם אחת, ומדרגה זאת כבר נכנסה בחשבון ע"א ניצוצות דשם מ"ה, ואלו הכ"ו נשארו ונתקשרו שם למעלה כנ"ל. וכן מדרגה הז' שהוא מספר הט' אותיות המילוי שהוא גימטריא ב"ן לא נמנית עם שהוא בחינת הפנים וגם שאינו דומה לשאר מלויים, כי לסיבה זו נמנית לעולם המדרגה הז' בע"ב ובס"ג ובמ"ה, אבל הענין כמ"ש ענין הוי"ה דשם ב"ן ומה עניינה.
דע כי שם של ב"ן דמילוי ההי"ן אשר במלכות הוא ב' הויות יחד ממש והיא הוי"ה כפולה ונקרא מערת המכפלה כנודע. כי ו"ד דמילוי יו"ד גימטריא י' כחשבון אות הפשוט וכל השאר הם אותיות הוי"ה כפולה ממש.
והנה ענין ב' הויות אלו עניינם הוא: כי הוי"ה א' בחינת ז"א, והוי"ה הב' הוא בחינת הנוקבא עצמה, וכאשר מתחברים הז"א בנוקבא, אשר אז מאיר ז"א בנוקבא, הנה אז הז"א נותן הארת הוי"ה שלו אליה ואז נעשין ב' הויות בנוקבא ואז נעשית בה שם ב"ן שהוא בחינת ב' הויות. וזכור הקדמה זו.
והנה בהקדמה זו הותרה השאלה הנ"ל. כי להיות שעיקר האותיות של שם ב"ן הוא מן הז"א כנ"ל, לכן אין ראוי למנותן בפני עצמן בבחינת המלכות, לכן אין המדרגה הז' שהוא מספר ב"ן נכנס בכלל החשבון ע"ב ניצוצין שלה. וכן מדרגה הג' שהוא מספר כ"ו אינה נכנסת בחשבון לפי שנשארת דבוקה למעלה עם מדרגה הג' שבז"א שכבר נכנסת בחשבון.
אך יש להבין למה אין אנו חושבין מדרגה ב' שהוא אחוריים הפשוטים כזה: י' י"ה יה"ו יהו"ה. ולא שייך לתרץ כדמתרץ כאן. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שנכנסו במקום אותיות דמ"ה שנכנס בו, כדלקמן פרק ד. אך בפרק ד לא משמע כן וצריך עיון.
וכן המדרגה הה' שהיא בחינת הפנים והם ט' אותיות המילוי כצורתן, עם היותם משונים מן האחרות שהם י' בכל מילוי, עם כל זה לא נכנס בחשבון. והטעם עם הנ"ל, שכיון ששורש שם זה במילוי ב"ן הוא מן ז"א לכן לא נמנה בנוקבא :
מתוך: עץ חיים/שער יח/פרק ד (עריכה)
פרק ד[עריכה]
ועתה נשאר לנו לבאר ענין אחד והוא: כי נתבאר לעיל כי מן החסד-גבורה ומן התפארת והמלכות ירדו רפ"ח ניצוצין שהם ד' פעמים ע"ב. ועתה צריך לבאר כי בהכרח הוא שגם מן הנה"י ירדו ניצוצין אם כן מה עניינם. ואם ירדו למטה למה לא נכנסו ונכללו גם הם במספר ניצוצין.
ונבאר תחלה מה הם בחינת הניצוצין שירדו מהם הנה נודע כי נצח-הוד הם ב' פלגי דגופא כנ"ל לכן אין הוי"ה גמורה בכל א' מהם רק הוי"ה א' בין שניהם נמצא. כי חצי הוי"ה הוא אור של נצח וחצי הוי"ה הוא אור של הוד ופשוט כי כשהוי"ה נחלקת לב' אינה עולה בשם בפני עצמו רק חצי העליון שהם ב' אותיות י"ה כמ"ש כי יד על כס י"ה כי ב' אותיות ו"ה אינן שם בפני עצמו נמצא כי נצח נקרא י"ה וכן ההוד וכן היסוד י"ה כי היסוד אינה בחינה בפני עצמה רק הארה כלולה מהאורות עליונים כנודע.
ועוד ט"א במה שנבאר כי ב' יסודות דאו"א מתלבשין תוך ז"א וכל א' מהם יש בו ה' חסדים וה' גבורות. וה' חסדים דיסוד דאמא הם מתפשטין בז"א בחסד-גבורה תפארת ונצח-הוד שלו והה' גבורות דיסוד דאמא וכן הה' חסדים וה' גבורות דיסוד דאבא אשר לא נתגלו ולא יצאו הנה כל אלו הם יורדין אל היסוד דז"א. וכבר ידעת כי סיום היסוד דאבא הוא מסתיים ביסוד דז"א עצמו נמצא כי ט"ו חסדים וגבורות יש ביסוד דז"א אשר מספרם י"ה.
עוד ט"א והוא בענין ה' חסדים עצמן המתפשטים בז"א מצד יסוד אמא והוא: כי הלא נתבאר אצלינו כי ג' בחינות יש אל החסדים דז"א: א' הוא למעלה במקום הדעת דז"א, כי שם הוא שורש החסדים. ואחר כך מן הארתן מתפשטין ה' חסדים מן החסד שבו עד הוד שבו. ואחר כך מהארתן של החסדים המתפשטין מתקבץ הארתן ביסוד דז"א ה' חסדים אחרים, אשר לסבה זו נקרא היסוד "כל" כנודע, והרי הם ט"ו חסדים כמנין י"ה. נמצא כי נה"י אינן הויות גמורות רק ג' שמות של י"ה כנ"ל.
והנה כל בחינות המדרגות שנתבאר לעיל בשם יהו"ה כולם גם כן יש בשם י"ה. ודוגמת מה שירד משם מ"ה כך ירד מג' שמות י"ה הנ"ל, כי לא נשארו באצילות רק ב' מדרגות הראשונים לבד, שהם ב' אותיות י"ה, וגם האחוריים שלהם בבחינת אותיות לבד שהם י' י"ה. ואמנם מהמדרגה הג' ולמטה וגם הוא בכלל כולם ירדו בבריאה על דרך מה שירד מהתפארת שהוא שם מ"ה. ואמנם הטעם למה אין בחינת כל הניצוצין האלו נזכר בפני עצמו על דרך שהוזכרו שאר הנצוצין. הענין הוא לפי שכל הנצוצין שירדו מן נה"י מתחברים כולם עם הניצוצין של תפארת, וכבר נתבאר לעיל שכל מה שמתחבר עם מה שלמעלה הימנו אינה עולה בשם בפני עצמו.
והנה בבחינת ניצוצין האחוריים שלהם אינו צורך לתת טעם למה לא נמנו, כי כבר נתבאר - במקום שנמנו הפנים לא נמנין האחוריים, אבל בחינת הפנים צריך לבאר איך הם מתקשרים עם הבחינה של מעלה מהם אשר לסבה זו לא נמנו כנ"ל.
הנה הם ג' פעמים י"ה הם מ"ה, לכן ניצוצותיו מתחברים עם ניצוצות מ"ה כנ"ל. ואע"פ שאין מספרם שוין, כי חשבון של זה מן המילוי וחשבון של זה מן הפשוט - אין בזה חשש כמ"ש בע"ה, אבל אין הכוונה עתה רק למצוא מציאות שיתחברו שניהן יחד אע"פ שלא יהיה חשבונם שוין. וכן מילוי ג' שמות י"ה הנ"ל הוא באלפין, לפי שנה"י אלו הם נה"י של ז"א שהוא בחינת מילוי אלפין. והנה י"ה דמילוי אלפין הם גימטריא כ"ו, ולכן הוא מתחבר עם שם מ"ה במדרגה הג' שלו שגם כן מספרה כ"ו ואע"פ שאין שוין במציאותן.
והענין הוא: כי כבר בארנו שי' אותיות המילוי דשם מ"ה של תפארת עלו עם י' אותיות דס"ג למעלה ונתחברו עמהן. והנה מתיראים אנחנו כי כיון שעלו אלו הי' אותיות למעלה שלא יעלה גם כן עמהן המספר שלהם שהוא גימטריא מ"ה, והוא מדרגה הז' לפי שהמספר נגרר אחר האותיות שהם שרשם ואם יעלו גם הם נמצא שהכלי של התפארת יהיה בתכלית הגרוע ריקן בלתי ניצוצין ולא יוכלו אחר כך להתתקן בעת תיקון שאר הכלים, לכן עולין ניצוצין של נה"י למעלה בתפארת שיתקשרו עם מספר מ"ה מדרגה ז' של התפארת ואז לא יעלה מספר ההוא למעלה בשם ס"ג. ולכן כיון שאין עליית הניצוצין אלו רק לסבה זו, לכן אין חשש וקפידא בדבר ההוא למעלה שיהיה חשבונם שוין ובלאו הכי עולין לסבה הנ"ל.
וא"ת למה בשם של ע"ב אין אנו חוששין אולי יעלה המספר של שם ע"ב שהוא המדרגה הז' עם שרשו שהוא המדרגה הה' של ע"ב שהוא [נ"א שהם] בחינת הי' אותיות [דמילוי ע"ב] ומטעם פחד זה היה ראוי שיעלו ג"כ יו"ד אותיות דמילוי ס"ג למעלה עמהם כדי לקשרם שלא יעלו.
התשובה הוא כי שם בע"ב לא ירדו י' אותיות המילוי כלל בבריאה כי נשארו באצילות והמספר שלהן בלבד ירדו אל הבריאה ולכן אין חשש שיעלו כי אין עולין מעולם לעולם אחר כי אינן יכולין ובפרט כי הרי בעל כרחם ירדו מאצילות לבריאה לפי שלא היה להם כח לעמוד שם ונשברו ואיך עתה יעלו אל האצילות אחר שנשברו ונפלו אבל המספר של מ"ה הוא יכול לעלות אל שרשו שהם י' אותיות דמ"ה אשר עלו ונתקשרו עם י' אותיות דס"ג לפי שכולן בבריאה הם עומדין והם יכולין לעלות.
וצריך לבאר כי מאחר שסבת עליית ניצוצין נה"י עם המ"ה אינן אלא כדי שלא יעלה מספרו עם שרשו אשר עלה עם י' אותיות דס"ג ואם כן היה צריך שימצאו בחינת י' אותיות באלו הנה"י מחמת המילוי כדי שיהיה תמורת אותן הי' אותיות של מ"ה אשר עלו.
אבל הענין הוא כי הרי בב' שמות של י"ה יש במילואם י' אותיות ואלו הם במקום אותן הי' אותיות של המילוי דמ"ה שעלו לשם ס"ג כנ"ל. ואמנם אע"פ שהם ג' שמות י"ה ואם כן יש במלואם ט"ו אותיות, אין קפידא רק אם יהיו אותיותן מועטות ממספר י', אבל אם הן יתרים מי' אין חשש בזה. נמצא כי כל ניצוצין של נה"י כולם עלו ונתחברו עם ניצוצין של מ"ה שבתפארת, לכן אין עולין בחשבון רק הניצוצין של ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם רפ"ח כנ"ל. אלא שהג' בחינות הראשונים דע"ב בחינת הפנים והע"ב הד' הוא בחינת אחוריים, ובין כולם הם רפ"ח ניצוצין אשר אנו מזכירין בכ"מ בחבורינו זה. ועתה תבין ותראה איך נשארו הכלים של נה"י בלתי ניצוצין עצמן ולכן יניקת הקליפות הוא מהם:
ויש להקשות למה אנו מחשבין לעיל ג"פ י"ה וכאן אין אנו מחשבין רק פ"א כ"ו ולא ג"פ.
וי"ל, כי כל זמן שיש איזה בחינה להתחבר עם שלמעלה ממנו אז הוא מתחבר עמו ולכן בשם של י"ה אין להם שום בחינה עם שלמעלה מהם עד שיתחברו שלשתן ואז מתחברים עם שם של מ"ה אבל בשם של כ"ו יש בכל בחינה להתחבר למעלה לכן כל אחד בפני עצמו מתחבר למעלה במספר כ"ו של שם מ"ה.
ויש להקשות, הלא המספר של ס"ג יכול ג"כ לעלות לשרשו שהם י' אותיות דס"ג ולמה אין אנו חוששין שלא יעלו.
וי"ל, בשלמא שם מ"ה כיון שי' אותיות עלו ונתקשרו בשם ס"ג ועתה יעלה המספר של מ"ה גם כן לשם, אם כן ישאר הכלי של מ"ה בלתי אור כלל ויש לחוש. אבל בשם ס"ג אין לחוש אף אם יעלה המספר אל שרשו כיון שהכל הוא בכלי שלו :
מתוך: עץ חיים/שער יח/פרק ה (עריכה)
פרק ה[עריכה]
ודע כי בחינות אלו הרפ"ח ניצוצין הנ"ל הם כולם בחינת גבורות ודינין גמורים, ואליהם רמזו בזוהר במקומות הרבה, כנזכר פרשת פקודי: "תא חזי, רישא דמהימנותא בטש (מחשבה) בוצינא דקרדוניתא וסליק גו מחשבה ואפיק ניצוצין זריק לש"ך עיבר ובריר פסולת מגו מחשבה וכו'". ובפרשת תזריע דף מ"ח ע"ב: "תנא מן בוצינא דקרדינותא נפקין שכ"ה ניצוצין וכו' מסטרא דגבורה דאתקריאן גבורה כו'". ובאדרא קל"ב: "מסתכל הוינא וארו חמינא נהורא יקירא דבוציצא עילאין נהיר וסליק לשכ"ה עיברין וכו'". ואע"פ ששם נראה שהם ש"ך ניצוצין וכאן אנו קוראין אותו רפ"ח (נ"א: שכ"ה) ניצוצין - הכל הוא ענין אחד ויתבאר למטה בע"ה.
והנה היותן מספר ש"ך ניצוצין, הוא כי אלו הניצוצין הם מבחינת ז' מלכים שמתו .והנה הם מבחינת ז"א, והנה ז"א נקרא אדם, לפי שהוא הוי"ה במילוי אלפין גימטריא אד"ם, וכל מלך אחד מאלו הוא אדם אחד, נמצא כי ז' פעמים אדם הוא גימטריא שט"ו, אשר כולם הם ניצוצין של גבורה ודינין גמורים של מלכים שמתו. וכאשר נתקנו במעי אמם - בינה, כבר נתבאר שהיה על ידי טיפת אבא שנתן בה מחדש, והיא כוללת ה' חסדים ואמא ג"כ נתנה בהם טיפת מ"נ הכוללת ה' גבורות ועל ידה נתקנו אלו השט"ו הנ"ל. ובין כולם הם ש"ך ניצוצין דז"א, כי ה' חסדים דאבא אינן ניצוצין רק חסדים, שהניצוצין הם גבורות בלבד באופן שהשט"ו ניצוצין הם ישנות של המלכים וה' ניצוצין אחרים הם חדשות וסך כולם הם ש"ך בז"א. וכבר ידעת כי גם נוקבא דז"א שהוא מדה הז' שבמלכים יש בה כללות כל הז' מלכים, כנודע דלית ספירה דלא אתכליל בה בחינת המלכים. ונמצא כי הם ש"ך ניצוצין אחרים בנוקבא דז"א, ונודע כי הגבורות והדינין הם כפולות. ונמצא שיש ב' פעמים ש"ך בז"א, אשר לסבה זו נקרא הז"א שמ"ש, שהם בחינת הניצוצין האלו. וב' פעמים ש"ך בנוקבא, אשר לסבתם נקראת היא תמ"ר, שהם בחינת הניצוצין שבה. וכל אלו הניצוצין שלו ושלה הם מתערבים במעי אמא ומצטיירין ונתקנו שם.
ולהבין ענין השכ"ה וענין הרפ"ח, צריך לבאר המאמרים הנ"ל וגם המאמר בפרשת בא דף ל"א ע"ב וזה לשונו: "כי יהיה נערה בתולה, נער כתיב, מאי טעמא, שכל זמן דלא קבילת דכר אתקריאת נער כו'".
כי הנה שם אדנ"י מורה על הדין כנודע, וכן ג' אותיות האחרונות הם די"ן, ונשאר אות ראשונה שהוא אל"ף, והוא בחינת הרחמים המשותפים עם הדין שבה, ואות א' זה מורה ע"ש אהי"ה שהוא רחמים. וזה הטעם שנקרא מלכות בספר הזוהר "דינא רפיא", לפי שמתחברת (דין) עם אל"ף שהוא רחמים כנ"ל ואז הוא דינא רפיא. וכבר ידעת כי שורש כל הדינין הם הה' גבורות וכל גבורה מהם נקרא דין שהם ג' אותיות אחרונים שבשם אדנ"י, וה' פעמים דין יהיה גימטריא ש"ך. נמצא כי הה' גבורות הם ה' דין מתפשטין עד ש"ך ניצוצין הנכללין בה' גבורות אלו.
וז"ש בפרשת פקודי כנ"ל: "בטש בוצינא דקרדינותא וזריק לש"ך עיבר", פירוש, כי בוצינא דקרדינותא הוא סוד בחינת שורש כל הגבורות והדינין דמעיקרא. והנה היא עומדת "בגו אמא", כי לסבה זו אמרו בזוהר "דדינין מתערין מינה". וז"ש באדרא זוטא: "דהאי בוצינא דקרדינותא גנוז גו מעוי דאמא", כנזכר שם דף רצ"ב. ולכן הבוצינא הזאת היא נותנת קצבה ומדה ומדד משחתא לכל ספירה כנזכר במאמר "קו המדה" בכת"י ובריש תיקון ה' שבתיקונים ובמקומות רבים.
והטעם, לפי שכל המדידה והקצבה אינם אלא מצד הגבורה, לפי שמצד החסד מורה התפשטות יותר מן השיעור בכל הדברים, אבל הגבורה אינה מנחת לאור עליון שיתפשט אלא נותנת לו קצבה ומדה עד מקום שצריך שעד שם יתפשט האור ולא יותר. וזהו הבוצינא ד"מדיד ועביד משחתין" בכל ספירה וספירה. וכבר נתבאר כי היא גנוזה "במעוי דבינה". והנה כל אלו המלכים שמתו יצאו מגו האי בוצינא דקרדינותא. וכמ"ש באדרא זוטא רצ"ב: "ניצוצין אפיק זיקין לש"ך עיבר". וכל אלו ניצוצין דזריק האי בוצינא דקרדינותא הם המלכים ועלמין קדמאין דאתברו ומיתו, שהיה בהם מספר ש"ך ניצוצין כנ"ל, ועל ידי אותן הה' גבורות קדישין אחרינן שהם טפה דאבא (נ"א דאמא) וכנ"ל. וכנזכר באדרא קל"ז וקמ"ב, בהם נתבסמו ונתקנו אותן מלכים קדמאין שהם ש"ך ניצוצין הנזכר פרשה נשא דקל"א, ואז נצטרפו ונתבררו ויצא מהם פסולת, והמבורר עלה למעלה בסוד העיבור גו מעוי דאמא כנ"ל בדרוש. ובפרשת פקודי דף רע"ז: "בוצינא דקרדינותא זרק ניצוצין לש"ך עיבר", שהם ז' מלכים הנ"ל, ואחר כך בירר פסולת מגו מחשבה על ידי ה' גבורות קדישין אחרים.
והנה בהתחבר עמהן אלו ה' גבורות קדישין אחרנין נעשה כמספר שכ"ה הנזכר פרשת תזריע דף מ"ה: "תנא מן בוצינא דקרדינותא נפקי שכ"ה ניצוצין". גם ז"ש פרשת בלק שכ"ה: "זגין לסטר חד כו'". ואלו הם סוד פעמונים זהב של גבורה אשר הם מתפשטין בכל ז' קצוות בינה אמא עילאה. וז"ש באדרא: "אמר רבי חזקיה, מסתכל הוינא כו' נחית וסליק לשכ"ה עיבר כו'", כי מתחילה היה ש"ך בלבד שהם ה' פעמים דין משם אדנ"י, שהם ש"ך ניצוצין, וכאשר נתחברו עמהם הה' אלפין עם הה' דינין שהם בחינת ה' שמות אהי"ה שהם רחמים גורים יותר מהם נמתקו ונתבסמו הה' פעמים דין ונעשה ה' פעמים אדנ"י, שהם גימטריא שכ"ה ניצוצין, ואז נקרא המלכות דינא רפיא כנ"ל, כי שם אדנ"י, א' שבו הוא מורה רחמים, ושאר אותיות די"ן, ולכן הוא דין מזוג ורפיא באופן כי שם אדנ"י נקרא דינא רפיא, ואז הם שכ"ה גבורות. ובהיותם שכ"ה הם ממותקים. ונמצא כי אז הש"ך מנהרין מצד אות א' המתחברת עמהם. וזהו סוד "ונהיר וסליק לשכ"ה עיבר כו'", כי אז הם מאירין ואינם חשיכין.
ובזה תבין מ"ש פרשת תזריע ענין נער ונערה, כי נער גימטריא ש"ך ניצוצין עד לא אתבסמו איקרי נער ונערה גימטריא שכ"ה כאשר נתבסמה על ידי שם אהי"ה שהוא בה' עילאה בינה המורה על אות א' ששבשם אדנ"י ונתבסמו על ידי ה' אלפין שיש בה' פעמים דין כנ"ל נגד ה' ראשונה שהוא בינה הכוללת ה' אלפין, ה' פעמים אור הנזכר בתקונים תיקון ה'. ואז נקרא נערה - יתיר ה', כי אז היא בבחינת שכ"ה דינין מבוסמים וממותקים ואז יכולה להיות מקבלת עמה זווג הזכר המזווג בה, משא"כ בתחלה עד שלא נתבסמו. ואמנם ענין הה' יתירה הממתקת ומבסמת את הש"ך ניצוצין הם ה' גבורות, הנקרא ה' אותיות מנצפ"ך, הנזכר אצלינו בתקונים ובמקומות רבים.
והנה מנצפ"ך גימטריא פ"ר. והחילוק שיש בין שכ"ה ובין ה' גבורות מנצפ"ך הוא: כי אלו שכ"ה ניצוצין הם גבורות הנקבה עצמה, והם בחינת ספירת המלכות שלה כמבואר אצלינו לעיל, כי כל ג' בחינת הכלים של ספירה זו הם ג' שמות אדנ"י. וכבר נת"ל כי שכ"ה הם ה' שמות אדנ"י אמנם ה' גבורות מנצפ"ך הם בחינת הגבורות הזכר עצמו שאח"כ ניתנין אליה והם מתקבצין בספירת היסוד שבה הנקרא נקודת ציון כנ"ל הרי נתבאר אצלינו ענין שכ"ה ניצוצין או פ"ר ניצוצין הנזכר בכ"מ בזוהר שהם בחינת ניצוצין שהיו בז' מלכים שיש בהם ג' בחינת כלים וניצוצין ואורות ונתקנו על ידי פ"ר ניצוצין דמנצפ"ך שגם הם בחינת ניצוצין וכולם הם דין וגבורות אלא שאלו של המנצפ"ך הם ממותקות יותר משכ"ה ניצוצין. וזכור הקדמה זו של שכ"ה ניצוצין או פ"ר ניצוצין של מנצפ"ך מה ענינה בכ"מ.
ועיין לעיל ענין ד' אורות טעמים ונקודות תגין אותיות שהם ניצוצות ותבין משם כי אלו ניצוצין הם דמיון אלו הרפ"ח ניצוצין שבכאן שהוא בחינה הד'. או אפשר שהוא בחינה ב' שהם בחינת הנקודות שבנקודות היוצאין מן העין שהם דינין ואור חוזר ואור האחוריים המאירין בכלים אחר היותן נשברים שנתעלו מהם ונסתלקו האורות הנקרא אור ישר וצ"ע :
מ"ק בענין בירור של זו"ן בעיבור ויניקה הנה זמן העיבור הוא ט' חדשים וכבר ידעת כי ז"א יש בו ט' ספירות שלימו,ת רק שהם בסוד ההעלם ואינם ניכרין אלא הו' קצוות, אבל בודאי שצריך להיות בו י' ספירות גמורות. והנה נודע כי ימי העיבור אינם רק ח' חדשים כי ביום א' שלוקח מחודש ט' יספיק כנודע ואפי' אותו היום עיקר לקיחתו הוא מפני ספק יום הקליטה כנודע. נמצא כי עיקר חדשי עיבור הצריכין הם ח' חדשים לבד. והענין כי כבר ביארנו ענין ברור זו"ן מה הוא, כי הכל נמשך מסוד ז' מלכים קדמאין שמתו ונתבטלו, והיה בהם סיגים כנודע, ואותן הסיגין מעורבים הם עם כל הקדושה שבהם, לכן צריך לנקותם ולברר את הקדושה להוציא ממנה סוד הסיגים. וכבר נודע שהסיגים היוצאין מן הכסף הטהור אי אפשר שלא יתערב בהם קצת כסף טהור ואז צריך לנקות את הסיגים פעם ב' להוציא אותו המיעוט של ניצוצות הכסף הנשאר מעורב בהם.
וענין בירור זה תלוי במחשבה עילאה שהוא אבא. כמ"ש פרשת פקודי "במחשבה אתברירו כולהו". כי הלא יסוד אבא הוא מוציא טיפת המוחין לצייר ממנו הולד, והאב הוא המברר במוחין שלו הנקרא מחשבה, ומברר הטוב "ושדי להו בפומא דאמה", והוא נותן באימא והיא מתעברת ממנו. ואחר כך בהיותן במעי אמא עילאה כל אותן החדשים הוא מתברר יותר. ומזה תבין הטעם איך הוא סוד העיבור שיכנוס הז"א תוך מעוי דאמא. והענין, כי באמא אין חיצונים נוגעים בה כלל ואין להם שום אחיזה כלל, ואם כן בהיות הז"א שם אתברר מעט מעט והקליפות נפרדין ממנו.
גם הענין הוא, כי האורות של ז"א, כשהם תוך אורות של אמא הם מקבלים הארה גדולה מאד ואז על ידי העירוב הב' אורות ביחד הם מתגברים, ואז הם מתבררים ומבדילין הקליפות שבתוכו. ונמצא שעל ידי עיבור ז"א תוך אמא הוא מתברר. ואמנם ראה המאציל העליון שאין מציאות לברר ז"א תוך עיבור רק עד הנצח, כי בכל חדש וחדש הוא מתברר ספירה אחת ממנו, ומן הכתר עד נצח הם ח' ספירות כשתמנה הדעת עמהם. והנה בחדש הח' נשלם להתברר נצח של ז"א, אבל הוד יסוד ומלכות לא יוכלו להתברר מרוב הקליפות והסיגים שבהם, שהם ג' תחתונים סמוכים לקליפות.
וגם עם מה שכבר הודעתיך כי השקר אין לו רגלים, והוא סוד החיצונים הנקרא שקר, ואין לו ב' רגלים שהם נ"ה רק רגל אחד שהוא הוד לבד, ושם יש לו אחיזה בסוד הוד - דוה, כמ"ש "כל היום דוה", ובו נחרב הבית באלף הה' הרמוז בהוד. והוא סוד רגל של ק' של שקר. נמצא כי מהוד ולמטה יש להם אחיזה אל החיצונים גדולה מאד, ולכן אין כח בעיבור להשלים ולברר אותן, ואז נולד ז"א ויצא לחוץ. כנלע"ד ששמעתי, אך אני זוכר שאמר לי מורי זלה"ה שגם הנצח נתברר ואינה עולה מן המנין העיבור, והטעם, כי "בהדי הוצא לקי כרבא", כי להיות נ"ה תרי פלגי דגופא, לכן כיון שההוד לא נתברר גם הנצח לא עלה בחשבון בירור אע"פ שנתברר. ואיני יודע איך הוא מתיישב :
מתוך: עץ חיים/שער יח/פרק ו (עריכה)
פרק ו - מ"ק[עריכה]
מ"ק
אכן מסוד היניקה ולמטה אני זוכר היטב מ"ש לי מורי זלה"ה.
והענין: כי ימי היניקה הם כ"ד חדש והוא כי נשאר ג' ספירות להתברר והם ה'י'מ'. וכבר ידעת שהאשה אחר שילדה היא זבה דמים והענין כי כבר ביארנו שבמעי האשה נתברר הולד ובהמשך ימי העיבור הם מתבררין מעט מעט עד שנמצא בסוף ימי העיבור אז נשלם להתברר וכל מה שיוכל להתברר נתברר ונעשה ממנו גוף הולד ולכן הולד הוא מתגדל תוך מעי אמו מעט מעט כי מתברר מעט מעט ומתגדל גופו מאותו בירור עד שנשלם להתברר ומה שהוא סיגים גמורים שאין בו תועלת הוא נעשה דם טמא ואז כשיולדת נפתח רחמה ויצא ממנה דם טמא שהם הסיגים ויצא הולד מבורר ומתוקן וכל הסיגים הללו הם מאותן ח' ספירות שנתבררו כנ"ל ונשארו ג' ספירות שלא נבררו כלל ואלו הסיגים שלהם נשארו תוך מעוי דאימא. והג' ספירות עצמן יצאו לחוץ עם ז"א, כי בודאי שלא יצא חסר. ואמנם הסיגים שלהם המעורבים עם מעט הקדושה לא יכלו להתברר מטעם הנ"ל כי הם תחתונים שבכולם.
וזהו סוד הדם שאמרו רז"ל שנשאר תוך אשה שלא יצא לחוץ עם השאר, כי השאר כבר נתברר ואין בו תועלת לכן יצא לחוץ בסוד דם טמא, אך זה הדם שעדיין לא נברר נשאר תוך מעוי דאמא ועל ידי אריכות זמן היניקה הוא מתברר בתוכה ונעשה חלב. וזה נעשה על ידי עלייתו אל מקום הדדים, וכמ"ש בע"ה בס"ד הדם איך הוא מתברר ומתהפך לחלב. וכשתחלק הכ"ד חדשים דיניקה לג' ספירות יהיה ח' חדשים לכל ספירה והטעם שצריך ח' חדשים בירור לכל ספירה מאלו הג' הוא כי החלב אינו יונק הולד כולו ביום אחד, רק יונק מעט מעט, ועל ידי שהוא יונק הוא מתגדל כנודע, כמו שבסוד עיבור מתגדל מעט מעט, כן עתה על ידי בירור זה שהוא יונק הוא מתגדל. ובזה תבין למה ב' שנים הראשונים הולד אינו אוכל מעצמו רק צריך יניקת חלב, הטעם, שצריך שתברר לו אמו אותן הג' ספירות שנשארו כי הוא אין כח בידו לבררם. והחלב שיונק התינוק, הנה בודאי שהלב שבו מוליך הכל תחילה אל הכתר שבו, ואחר כך אל המוחין, ואחר כך אל הגוף, כי כן סדר מעלתו כנודע מסוד אכילת אדם, כי המלך שהם המוחין אוכלים תחילה.
והנה מן הכתר עד נצח שהם הספירות מבוררים הם ח'. ולכן צריך ח' חדשים עד שיתברר ההוד ותתחלק ותעבור אורה דרך הח' ספירות הנ"ל, וכן ח' חדשים לספירת יסוד, וכן ח' חדשים לספירת מלכות - הרי כ"ד חדשים של ימי היניקה.
וא"ת, בשלמא ספירת ההוד אינה עוברת רק דרך הח' ספירות, אבל היסוד צריך ט' ספירות כי צריך לעבור גם ספירת ההוד וספירת מלכות צריך י'.
והתשובה הוא כי ח' ספירות הראשונים כולם נמצאו מתוקנים יחד קודם זמן יניקה, אבל אלו הג' ספירות שלשתן ביחד באים להתברר וביחד הם מתבררין. ואין אנו נותנין זמן לזו קודם לזו, רק שאנו אומרים שבצירוף שלשתן אז הם צריכין כ"ד חודש, אך הם כולן ביחד מתבררין ואין בהם קדימת זמן כלל עד שיצטרכו לחשוב כל אחד בפני עצמו וזה מבואר.
אך נלע"ד כדי לקיים מ"ש למעלה בענין הנצח שעליו נאמר "בהדי הוצא לקי כרבא", וכיון שהם תרי פלגי דגופא והוא מתערב בהוד שאינו מתוקן לכן גם הנצח נפגם עמו ועדיין צריך תיקון והוא נמנה בכלל ספירות של ימי היניקה, אם כן כפי זה הדרך צריכים אנו לומר כי ג' ספירות שנתבררו בימי היניקה הם נה"י ג"ת של ז"א. כי המלכות הנוקבא של ז"א אינו בכלל ימי היניקה, כי ימי היניקה הם צריכין לז"א לבדו, כי הבת יונקת גם כן כ"ד חדשים בפני עצמה ואנו מוציאין ספירת המלכות ומניחין במקומה ספירת הנצח. כנלע"ד ליישב כנ"ל.
וזה שאנו אומרים שהדם היוצא מן מקור האשה בעת לידתה היא טמא. על כל זה דע כי יש ברירה וברירה דברירה, הכל הוא כפי העולם שאנו מדברים בו כי אם הוא בנוקבא דאצילות או באמא עילאה אם הוא באמא עילאה הנה אותו הדם היוצא ממנה אע"פ שבערכה הם סיגים עם כל זה הם עדיין צריכין להתברר בנוקבא תתאה מלכות. וכן הדם היוצא מנוקבא דז"א דאצילות שאינו ראוי להיות משם חלקי אצילות הנה הם סיגים בערך האצילות, אך הם יורדין בבריאה ומתברר מה ששייך ממנו לבריאה והשאר יורד ביצירה בסוד דם. וכן הולך עד שיתברר מכל עולם ועולם, עד שיורד בנוקבא תתאה דעשיה, ושם מה שיוכל להתברר הוא סיום הבירור, ומה שיוצא משם בסוד דם הוא סיגים וקליפות גמורות אשר לא יוצלח לכל, והם סוד הקליפות שתחת העשייה ששם מקומם.
ונחזור לענין כי משם תבין הטעם למה התינוק בזמן היניקה אינו הולך ברגליו, רק כפי הזמן שהוא יונק כך ניתן כח ברגליו לילך עד שבסוף ימי היניקה כבר הולך ברגליו.
הענין הוא, כי הז"א הוא ו' קצוות מחסד עד יסוד ובהיותו בסוד עיבור הוא ג' כליל בג', שהם נה"י כלולין ונעלמים תוך חג"ת, ולכן כשהוא יוצא ממעי אמו ויונק סוד החלב הנעשה מבירור נה"י כנ"ל אז מתפשטין נה"י שלו שהם הרגלים ואז הם מתחילין להתגלות מעט מעט וכאשר כלו להתברר אחר כ"ד חדשי היניקה אז הוא הולך על רגליו כי כבר נתגלו רגליו ונתקנו.
גם תראה כי לפעמים בשנה וחצי התינוק יכול להלוך. והענין הוא, כי אחר שנתקנו בחי' נ"ה שהם הרגלים כבר הוא יכול להלוך אע"פ שאין היסוד נברר כי עיקר ההליכה ברגלים תלוי :