עץ חיים/שער יח/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עץ חיים · שער יח · פרק א· >>

פרק א[עריכה]

ועתה צריך שנבאר באיזה אופן היה עיבור ז"א בתוך פרצוף זה הכולל בינה ותבונה כנ"ל. ומתחילה צריך שנבאר ענין ג' בחינות אלו שיש אל ז"א ולכולם צריך תיקון על ידי עיבור זה:

הא' הוא בחינת אורות של המלכים שנסתלקו מהכלים ועלו למעלה ומתו הכלים וירדו לבריאה.

הב' הוא בחינת רפ"ח ניצוצין של אור שנשארו בתוך הכלים בהיותן שבורים כדי להחיותן חיות מצומצם, כדי שעל ידי כן יהיה בהם מציאות לחזור ולהתתקן ולהחיות על ידי עיבור. ואל תתמה מזה, כי כן האדם התחתון בעולם הזה אחר שמת ויצאה נפשו ממנו נשאר חלק מנפשו בתוך הגוף כדי שעל ידי זה יוכל לקום בתחיית המתים. וכמ"ש זוהר פרשת שלח לך דף ק"ע: "אבל השתא פקדונא איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי, ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא (כלילא) דרוחא לנפשא ולא על בשרא". גם בדף קס"ט ענין "הבל דגרמי דאשתאר בקברא" במעשה בעלת אוב בשמואל. וזהו סוד פסוק "והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ".

הג' הוא בחינת הכלים עצמן שנשברו וירדו לבריאה.

וכל אלו הג' בחינות צריכין להתתקן על ידי עיבור כמ"ש. ותחילה נבאר ענין הרפ"ח ניצוצין הנ"ל מה ענינם ואחר כך נחזור אל הדרוש הנ"ל. ובכל מקום שאנו מזכירין בחבורינו זה ענין "רפ"ח ניצוצין" - הם אלו שנבאר עתה בע"ה.

הנה נתבאר כי ז' נקודות תחתונים הנקראים ז' מלכים, שהם בחינת זו"נ דשם ב"ן הנ"ל, שיצאו מנקבי עינים דא"ק כאשר יצאו בחינת הכלים תחילה, וכאשר יצאו אחר כך אורות לכנוס בכלים שלהם האלו, לא יכלו הכלים ההם לסבלם ונשברו וירדו הכלים למטה במקום שהוא עתיד להיות עולם הבריאה אחר כך, והאורות נסתלקו ועמדו למעלה באצילות, כמבואר אצלינו לעיל באורך. וירידה זו נקרא מיתה לפי שכל שיוצא מעולמו ויורד והולך לעולם אחר זולתו נקרא אצלו מיתה.

והנה אלו ז' מלכים הם בחינת ז"ת, שהם הנקרא זו"נ של עולם האצילות. וכיון שירדו אל הבריאה נקרא אצלם מיתה, משא"כ באחוריים דאו"א שנפלו ולא מתו כמ"ש. והוא אצלם כדמיון אדם התחתון בעולם הזה כשמת, שאז נפרדת נפשו מגופו ונפשו מסתלקת ותשוב למקומה האמיתי אל האלקים אשר נתנה וגופו שהוא עפר ישוב אל הארץ ויורד ממדרגתו שהוא בחינת אדם, וענין זה נקרא מיתה, וכך אירע אל המלכים האלו, כי נשמתן שהם אורות שלהם עלו אל מקומם הראשון שהוא אצילות, אמנם גופם שהם הכלים שלהם ירדו לעולם הבריאה ושם היה קבורתם.

והנה כמו שגוף האדם התחתון בעולם הזה כשנקבר בקבר נאמר בו "ונפשו עליו תאבל" ונשאר בו אותו הבחינה של הרוחני של עצמותיהן הנקרא בזוהר "הבל דגרמי" כנ"ל כדי שיהיה לו איזה חיות כדי שיוכל להתקיים עד זמן התחייה. כי אם לא היה נשאר בהם שום לחלוחית לא היו קמים בתחיית המתים. וזהו ענין שאמרו רז"ל יש מי שאינם קמים בתחיית המתים לסבת עון, כמו עון רבית וכופר בתחיית המתים וכיוצא בזה, כי אותו העון גורם להסתלק רוחניות המלחלח העצמות ההם בקבר ונשארים יבישים ושוב אינן יכולין לחיות. וזהו סוד "והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו", כי על ידי לחלוחית ממי האורה (נ"א מעט והארה) אשר נכנס בעצמות לא יכזבו מימיו ויקום בתחיית המתים. וזה מ"ש יחזקאל בענין "העצמות היבישות ההם", שאמרו רז"ל שהיה איש אחד שבנשך נתן ובתרבית לקח ועל ידי כן נתייבשו עצמותיו בלתי שום לחלוחית מצוה ולא קם בתחיית המתים.

והנה עד"ז גם בז' מלכים נשאר בהם קצת רוחניות כדי להחיות את הכלים ההם בזמן תחייתם שהוא זמן תיקון האצילות. ודע כלל זה, כי כל מה שיש בעולם הזה הכל הוא כדוגמת מה שהיה באלו ז' מלכים, ואין כל חדש תחת השמש, ומיתת המלכים ותיקונם הוא ענין תחיית המתים להם, וכך יהיה לגופים השפלים בעולם הזה לע"ל.

והנה הרוחניות הנשאר בהם הנקרא "הבל דגרמי" הם בחינת ניצוצין של האורות העליונים שנשארו בכלים המתים ההם ועיקרי האורות נסתלקו למעלה וקצת ניצוצין מהם נשארו בכלים להחיותן בזמן תיקון של אצילות.

והנה מספר הניצוצין ההם היו רפ"ח ניצוצין. וזהו סוד "והארץ היתה תהו ובהו", שהם בחינת המלכים הנקרא על שם המלכות דא"ק הנקרא "ארץ אדום" אשר מתו ונשתברו ונעשו תהו ובהו, ונשאר קצת ניצוצין הנקרא "רוח אלקים מרחפת עליהון", ותיבת מרחפת הוא מ"ת רפ"ח, כי הרפ"ח ניצוצין היה תוך המתים הנ"ל. ופשוט הוא שהאור המעולה עלה למעלה ובחינה הגרועה שבהם הם ניצוצין ההם אשר נשארו בתוך הכלים כנ"ל שהם בחינת דינין גמורים כמ"ש.

לכן נבאר תחילה סדר האורות והמדרגות ומעלתן זה למעלה מזה:

הנה נודע כי כל האורות של האצילות הם כולם בחינת הויות. ונודע כי ד' בחינות הוי"ה הם: או הוי"ה במילוי יודי"ן שהוא ע"ב כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, או הוי"ה דס"ג כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י, או הוי"ה דמ"ה כזה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א, או הוי"ה דב"ן כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה.

ונבאר עתה בחינת הוי"ה דע"ב וממנו יתבאר שאר הויות.

הנה פשוט הוא כי שורש האורות ועיקרן הוא ד' אותיות הוי"ה פשוטים בלתי מלואים, והם בחינת עצמות אור. ואמנם זהו בהיות האותיות ממש בצורתן, אמנם גם כן יש בחינה אחרת והוא בהיותן בבחינת מספר וחשבון באופן זה. כגון אם נאמר ד' אותיות הוי"ה מספרם כ"ו. ואין ספק כי צורת האותיות עצמן הם יותר שורש ועיקר האור יותר מבחינת מספרם וחשבונם.

והנה כל זה בבחינת הפנים, כי גם יש בהם בחינת אחוריים של האורות, וגם בהם יש ב' בחינות הנ"ל, שהם צורת האותיות כמו שהם או בחינת מספרם. גם יש בחינה אחרת והוא ד' אותיות השם בהיותן במילוי, כי אז הם בחינת דינין, כי מילוי גימטריא אלהים. ועוד, כי שורש הוי"ה הם ד' אותיות עצמן, אבל מלואם הוא ביאור הוי"ה ויציאת אורותיהן לחוץ. וגם בבחינת המילוי יש בהם בחינת אותיות בעצמן ובחינת מספרם וכיוצא בזה, בחינות רבות לאין קץ, במילוי ובמלוי המילוי וכו' עד אין קץ :


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל