עץ חיים/שער יח/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער יח · פרק ה· >>

פרק ה[עריכה]

ודע כי בחינות אלו הרפ"ח ניצוצין הנ"ל הם כולם בחינת גבורות ודינין גמורים, ואליהם רמזו בזוהר במקומות הרבה, כנזכר פרשת פקודי: "תא חזי, רישא דמהימנותא בטש (מחשבה) בוצינא דקרדוניתא וסליק גו מחשבה ואפיק ניצוצין זריק לש"ך עיבר ובריר פסולת מגו מחשבה וכו'". ובפרשת תזריע דף מ"ח ע"ב: "תנא מן בוצינא דקרדינותא נפקין שכ"ה ניצוצין וכו' מסטרא דגבורה דאתקריאן גבורה כו'". ובאדרא קל"ב: "מסתכל הוינא וארו חמינא נהורא יקירא דבוציצא עילאין נהיר וסליק לשכ"ה עיברין וכו'". ואע"פ ששם נראה שהם ש"ך ניצוצין וכאן אנו קוראין אותו רפ"ח (נ"א: שכ"ה) ניצוצין - הכל הוא ענין אחד ויתבאר למטה בע"ה.

והנה היותן מספר ש"ך ניצוצין, הוא כי אלו הניצוצין הם מבחינת ז' מלכים שמתו .והנה הם מבחינת ז"א, והנה ז"א נקרא אדם, לפי שהוא הוי"ה במילוי אלפין גימטריא אד"ם, וכל מלך אחד מאלו הוא אדם אחד, נמצא כי ז' פעמים אדם הוא גימטריא שט"ו, אשר כולם הם ניצוצין של גבורה ודינין גמורים של מלכים שמתו. וכאשר נתקנו במעי אמם - בינה, כבר נתבאר שהיה על ידי טיפת אבא שנתן בה מחדש, והיא כוללת ה' חסדים ואמא ג"כ נתנה בהם טיפת מ"נ הכוללת ה' גבורות ועל ידה נתקנו אלו השט"ו הנ"ל. ובין כולם הם ש"ך ניצוצין דז"א, כי ה' חסדים דאבא אינן ניצוצין רק חסדים, שהניצוצין הם גבורות בלבד באופן שהשט"ו ניצוצין הם ישנות של המלכים וה' ניצוצין אחרים הם חדשות וסך כולם הם ש"ך בז"א. וכבר ידעת כי גם נוקבא דז"א שהוא מדה הז' שבמלכים יש בה כללות כל הז' מלכים, כנודע דלית ספירה דלא אתכליל בה בחינת המלכים. ונמצא כי הם ש"ך ניצוצין אחרים בנוקבא דז"א, ונודע כי הגבורות והדינין הם כפולות. ונמצא שיש ב' פעמים ש"ך בז"א, אשר לסבה זו נקרא הז"א שמ"ש, שהם בחינת הניצוצין האלו. וב' פעמים ש"ך בנוקבא, אשר לסבתם נקראת היא תמ"ר, שהם בחינת הניצוצין שבה. וכל אלו הניצוצין שלו ושלה הם מתערבים במעי אמא ומצטיירין ונתקנו שם.

ולהבין ענין השכ"ה וענין הרפ"ח, צריך לבאר המאמרים הנ"ל וגם המאמר בפרשת בא דף ל"א ע"ב וזה לשונו: "כי יהיה נערה בתולה, נער כתיב, מאי טעמא, שכל זמן דלא קבילת דכר אתקריאת נער כו'".

כי הנה שם אדנ"י מורה על הדין כנודע, וכן ג' אותיות האחרונות הם די"ן, ונשאר אות ראשונה שהוא אל"ף, והוא בחינת הרחמים המשותפים עם הדין שבה, ואות א' זה מורה ע"ש אהי"ה שהוא רחמים. וזה הטעם שנקרא מלכות בספר הזוהר "דינא רפיא", לפי שמתחברת (דין) עם אל"ף שהוא רחמים כנ"ל ואז הוא דינא רפיא. וכבר ידעת כי שורש כל הדינין הם הה' גבורות וכל גבורה מהם נקרא דין שהם ג' אותיות אחרונים שבשם אדנ"י, וה' פעמים דין יהיה גימטריא ש"ך. נמצא כי הה' גבורות הם ה' דין מתפשטין עד ש"ך ניצוצין הנכללין בה' גבורות אלו.

וז"ש בפרשת פקודי כנ"ל: "בטש בוצינא דקרדינותא וזריק לש"ך עיבר", פירוש, כי בוצינא דקרדינותא הוא סוד בחינת שורש כל הגבורות והדינין דמעיקרא. והנה היא עומדת "בגו אמא", כי לסבה זו אמרו בזוהר "דדינין מתערין מינה". וז"ש באדרא זוטא: "דהאי בוצינא דקרדינותא גנוז גו מעוי דאמא", כנזכר שם דף רצ"ב. ולכן הבוצינא הזאת היא נותנת קצבה ומדה ומדד משחתא לכל ספירה כנזכר במאמר "קו המדה" בכת"י ובריש תיקון ה' שבתיקונים ובמקומות רבים.

והטעם, לפי שכל המדידה והקצבה אינם אלא מצד הגבורה, לפי שמצד החסד מורה התפשטות יותר מן השיעור בכל הדברים, אבל הגבורה אינה מנחת לאור עליון שיתפשט אלא נותנת לו קצבה ומדה עד מקום שצריך שעד שם יתפשט האור ולא יותר. וזהו הבוצינא ד"מדיד ועביד משחתין" בכל ספירה וספירה. וכבר נתבאר כי היא גנוזה "במעוי דבינה". והנה כל אלו המלכים שמתו יצאו מגו האי בוצינא דקרדינותא. וכמ"ש באדרא זוטא רצ"ב: "ניצוצין אפיק זיקין לש"ך עיבר". וכל אלו ניצוצין דזריק האי בוצינא דקרדינותא הם המלכים ועלמין קדמאין דאתברו ומיתו, שהיה בהם מספר ש"ך ניצוצין כנ"ל, ועל ידי אותן הה' גבורות קדישין אחרינן שהם טפה דאבא (נ"א דאמא) וכנ"ל. וכנזכר באדרא קל"ז וקמ"ב, בהם נתבסמו ונתקנו אותן מלכים קדמאין שהם ש"ך ניצוצין הנזכר פרשה נשא דקל"א, ואז נצטרפו ונתבררו ויצא מהם פסולת, והמבורר עלה למעלה בסוד העיבור גו מעוי דאמא כנ"ל בדרוש. ובפרשת פקודי דף רע"ז: "בוצינא דקרדינותא זרק ניצוצין לש"ך עיבר", שהם ז' מלכים הנ"ל, ואחר כך בירר פסולת מגו מחשבה על ידי ה' גבורות קדישין אחרים.

והנה בהתחבר עמהן אלו ה' גבורות קדישין אחרנין נעשה כמספר שכ"ה הנזכר פרשת תזריע דף מ"ה: "תנא מן בוצינא דקרדינותא נפקי שכ"ה ניצוצין". גם ז"ש פרשת בלק שכ"ה: "זגין לסטר חד כו'". ואלו הם סוד פעמונים זהב של גבורה אשר הם מתפשטין בכל ז' קצוות בינה אמא עילאה. וז"ש באדרא: "אמר רבי חזקיה, מסתכל הוינא כו' נחית וסליק לשכ"ה עיבר כו'", כי מתחילה היה ש"ך בלבד שהם ה' פעמים דין משם אדנ"י, שהם ש"ך ניצוצין, וכאשר נתחברו עמהם הה' אלפין עם הה' דינין שהם בחינת ה' שמות אהי"ה שהם רחמים גורים יותר מהם נמתקו ונתבסמו הה' פעמים דין ונעשה ה' פעמים אדנ"י, שהם גימטריא שכ"ה ניצוצין, ואז נקרא המלכות דינא רפיא כנ"ל, כי שם אדנ"י, א' שבו הוא מורה רחמים, ושאר אותיות די"ן, ולכן הוא דין מזוג ורפיא באופן כי שם אדנ"י נקרא דינא רפיא, ואז הם שכ"ה גבורות. ובהיותם שכ"ה הם ממותקים. ונמצא כי אז הש"ך מנהרין מצד אות א' המתחברת עמהם. וזהו סוד "ונהיר וסליק לשכ"ה עיבר כו'", כי אז הם מאירין ואינם חשיכין.

ובזה תבין מ"ש פרשת תזריע ענין נער ונערה, כי נער גימטריא ש"ך ניצוצין עד לא אתבסמו איקרי נער ונערה גימטריא שכ"ה כאשר נתבסמה על ידי שם אהי"ה שהוא בה' עילאה בינה המורה על אות א' ששבשם אדנ"י ונתבסמו על ידי ה' אלפין שיש בה' פעמים דין כנ"ל נגד ה' ראשונה שהוא בינה הכוללת ה' אלפין, ה' פעמים אור הנזכר בתקונים תיקון ה'. ואז נקרא נערה - יתיר ה', כי אז היא בבחינת שכ"ה דינין מבוסמים וממותקים ואז יכולה להיות מקבלת עמה זווג הזכר המזווג בה, משא"כ בתחלה עד שלא נתבסמו. ואמנם ענין הה' יתירה הממתקת ומבסמת את הש"ך ניצוצין הם ה' גבורות, הנקרא ה' אותיות מנצפ"ך, הנזכר אצלינו בתקונים ובמקומות רבים.

והנה מנצפ"ך גימטריא פ"ר. והחילוק שיש בין שכ"ה ובין ה' גבורות מנצפ"ך הוא: כי אלו שכ"ה ניצוצין הם גבורות הנקבה עצמה, והם בחינת ספירת המלכות שלה כמבואר אצלינו לעיל, כי כל ג' בחינת הכלים של ספירה זו הם ג' שמות אדנ"י. וכבר נת"ל כי שכ"ה הם ה' שמות אדנ"י אמנם ה' גבורות מנצפ"ך הם בחינת הגבורות הזכר עצמו שאח"כ ניתנין אליה והם מתקבצין בספירת היסוד שבה הנקרא נקודת ציון כנ"ל הרי נתבאר אצלינו ענין שכ"ה ניצוצין או פ"ר ניצוצין הנזכר בכ"מ בזוהר שהם בחינת ניצוצין שהיו בז' מלכים שיש בהם ג' בחינת כלים וניצוצין ואורות ונתקנו על ידי פ"ר ניצוצין דמנצפ"ך שגם הם בחינת ניצוצין וכולם הם דין וגבורות אלא שאלו של המנצפ"ך הם ממותקות יותר משכ"ה ניצוצין. וזכור הקדמה זו של שכ"ה ניצוצין או פ"ר ניצוצין של מנצפ"ך מה ענינה בכ"מ.

ועיין לעיל ענין ד' אורות טעמים ונקודות תגין אותיות שהם ניצוצות ותבין משם כי אלו ניצוצין הם דמיון אלו הרפ"ח ניצוצין שבכאן שהוא בחינה הד'. או אפשר שהוא בחינה ב' שהם בחינת הנקודות שבנקודות היוצאין מן העין שהם דינין ואור חוזר ואור האחוריים המאירין בכלים אחר היותן נשברים שנתעלו מהם ונסתלקו האורות הנקרא אור ישר וצ"ע :


מ"ק בענין בירור של זו"ן בעיבור ויניקה הנה זמן העיבור הוא ט' חדשים וכבר ידעת כי ז"א יש בו ט' ספירות שלימו,ת רק שהם בסוד ההעלם ואינם ניכרין אלא הו' קצוות, אבל בודאי שצריך להיות בו י' ספירות גמורות. והנה נודע כי ימי העיבור אינם רק ח' חדשים כי ביום א' שלוקח מחודש ט' יספיק כנודע ואפי' אותו היום עיקר לקיחתו הוא מפני ספק יום הקליטה כנודע. נמצא כי עיקר חדשי עיבור הצריכין הם ח' חדשים לבד. והענין כי כבר ביארנו ענין ברור זו"ן מה הוא, כי הכל נמשך מסוד ז' מלכים קדמאין שמתו ונתבטלו, והיה בהם סיגים כנודע, ואותן הסיגין מעורבים הם עם כל הקדושה שבהם, לכן צריך לנקותם ולברר את הקדושה להוציא ממנה סוד הסיגים. וכבר נודע שהסיגים היוצאין מן הכסף הטהור אי אפשר שלא יתערב בהם קצת כסף טהור ואז צריך לנקות את הסיגים פעם ב' להוציא אותו המיעוט של ניצוצות הכסף הנשאר מעורב בהם.

וענין בירור זה תלוי במחשבה עילאה שהוא אבא. כמ"ש פרשת פקודי "במחשבה אתברירו כולהו". כי הלא יסוד אבא הוא מוציא טיפת המוחין לצייר ממנו הולד, והאב הוא המברר במוחין שלו הנקרא מחשבה, ומברר הטוב "ושדי להו בפומא דאמה", והוא נותן באימא והיא מתעברת ממנו. ואחר כך בהיותן במעי אמא עילאה כל אותן החדשים הוא מתברר יותר. ומזה תבין הטעם איך הוא סוד העיבור שיכנוס הז"א תוך מעוי דאמא. והענין, כי באמא אין חיצונים נוגעים בה כלל ואין להם שום אחיזה כלל, ואם כן בהיות הז"א שם אתברר מעט מעט והקליפות נפרדין ממנו.

גם הענין הוא, כי האורות של ז"א, כשהם תוך אורות של אמא הם מקבלים הארה גדולה מאד ואז על ידי העירוב הב' אורות ביחד הם מתגברים, ואז הם מתבררים ומבדילין הקליפות שבתוכו. ונמצא שעל ידי עיבור ז"א תוך אמא הוא מתברר. ואמנם ראה המאציל העליון שאין מציאות לברר ז"א תוך עיבור רק עד הנצח, כי בכל חדש וחדש הוא מתברר ספירה אחת ממנו, ומן הכתר עד נצח הם ח' ספירות כשתמנה הדעת עמהם. והנה בחדש הח' נשלם להתברר נצח של ז"א, אבל הוד יסוד ומלכות לא יוכלו להתברר מרוב הקליפות והסיגים שבהם, שהם ג' תחתונים סמוכים לקליפות.

וגם עם מה שכבר הודעתיך כי השקר אין לו רגלים, והוא סוד החיצונים הנקרא שקר, ואין לו ב' רגלים שהם נ"ה רק רגל אחד שהוא הוד לבד, ושם יש לו אחיזה בסוד הוד - דוה, כמ"ש "כל היום דוה", ובו נחרב הבית באלף הה' הרמוז בהוד. והוא סוד רגל של ק' של שקר. נמצא כי מהוד ולמטה יש להם אחיזה אל החיצונים גדולה מאד, ולכן אין כח בעיבור להשלים ולברר אותן, ואז נולד ז"א ויצא לחוץ. כנלע"ד ששמעתי, אך אני זוכר שאמר לי מורי זלה"ה שגם הנצח נתברר ואינה עולה מן המנין העיבור, והטעם, כי "בהדי הוצא לקי כרבא", כי להיות נ"ה תרי פלגי דגופא, לכן כיון שההוד לא נתברר גם הנצח לא עלה בחשבון בירור אע"פ שנתברר. ואיני יודע איך הוא מתיישב :


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל