עץ חיים/שער הכללים/יב
פרק יב - פרצוף לאה וסוד תפילין
[עריכה]ודע כי הלא חצי ת"ת תחתון ונה"י דאמא נכנס הכל תוך ז"א. והבחינה הראשונה שנכנסה היא מלכות-דתבונה בתחלה, כי התחתון נכנס בראשון כנודע, ומקומה בדעת ז"א. ושם כנגדה מהאחוריים דדעת ז"א, מכח הארה זו דמלכות, יצאה לאה מאחוריים. וזהו סוד "הראהו הקב"ה למשה קשר של תפילין". ולפי שאין לה כל כך הארה מהמוחין דז"א עצמן רק מן המלכות לבד, לכך היא בחינת עור לבד שהוא קשר של תפילין. אך התפילין עצמן הם הבתים של עור ובתוכם ד' פרשיות שהם הארת המוחין עצמן הבולטים במצחא דז"א. והענין כי האריך אנפין יש לו שערות ונימין וקוצין. והנה הנימין של אריך אנפין נמשכין על ראש ז"א, וכשיורדין נימין אלו יש בתוכם אור גדול. ומכה ברישא דז"א מאחוריו. ואז מהארת ד' המוחין דז"א, בכח ההכאה הנ"ל, יוצאין ארבעה בתים בחינת התפילין. ואח"כ חוזר האור של מלכות דאמא אשר שם, וחוזרת עד אחוריו דז"א ומוציא קשר של תפילין, וזה נקרא לאה, ונעשה בה ד' מוחין שבה (שהם חב"ד, שהם ד' מוחין כנודע). וזהו סוד ד' אלפין של ד' שמות אהי"ה אשר כתבנו בסוד היחוד של בשכמל"ו.
ועתה נבאר פרצוף לאה ואח"כ סוד התפילין. והנה לאה מגעת עד חזה דז"א ומשם מתחלת רחל. וזהו סוד "אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא", כי עד שתכלה מלכות עלאה לאה ממש אז משם מתחלת מלכות תתאה רחל. וזהו "עקב ענוה יראת ה'" שאמרו רז"ל "מה שעשתה ענוה עקב לסנדלה עשתה יראה עטרה לראשה", כי ענוה היא בחינת לאה, ולפי שמשה השיגה -- כי עלה עד ן' שערי בינה -- לכן נקרא "עניו מאד" כי השיג עד מקום לאה. ובמקום שנשלם עקב ענוה (שהיא לאה) -- שם מתחלת העטרה של רחל, ובחינה שלה נקרא "אשת חיל יראת ה'". פי', כי היא נקרא "יראת" היוצאת מז"א שהוא הוי"ה, וזהו "יראת ה'".
ודע כי מהחסד דז"א שהוא זרוע ימין נעשה כל קו ימין כולה דלאה, שהוא חכמה-חסד-נצח. ומזרוע שמאל שהוא גבורה, מג"פ[1], משם נעשה קו שמאל דלאה בינה-גבורה-הוד. ומקו אמצעי דז"א עד החזה נעשה כל קו אמצעי דלאה.
ודע כי בלילה הוא זווג ז"א עם לאה. וזהו סוד "ויהי בבקר והנה היא לאה". וזווג יעקב ורחל אינו אלא ביום בעת תפלת השחר. לכן בתפלת שחרית [הז"א] הוא כעין חסד שמעורר אהבה, ובתפלת מנחה הוא "שמאלו תחת לראשי". וע"י ב' התפלות (שחרית ומנחה) נתונה לאה בין ב' דרועין דמלכא וכבר הזווג מוכן. לכן תפלת ערבית רשות כי כבר מוכן הזווג. ובק"ש של ערבית (ס"א שחרית) נעשה הזווג.
והנה לאחר הגלות והחרבן עשאוהו לתפלת ערבית חובה. והטעם כי הדינין אז מתדבקים בז"א, וגם לאה כולה דינין כנודע. כי רחל אע"פ שיש בה ה' גבורות עם כל זה היא עומדת נגד נה"י דז"א שבהם החסדים מגולין, לכן הה' גבורות שבה ממותקות קצת, כי זהו סוד "דינין דנוקבא נייחין ברישא". אך לאה היא עומדת עד החזה ששם כל החסדים סתומים וצריך הז"א להזדווג עמה למתק הדינין שבה (כנזכר באדרא שהזווג הם החסדים היוצאים מדכורא לבסם ה' גבורות דנוקבא). לכן אחר החורבן עשאוה חובה כי יש בה דינין רבים וצריכין לנו לזווגה עם ז"א למתקה. ומה שביארנו הוא סוד מ"ש רשב"י לההיא גברא דאתא למתבע סוד תפלת ערבית דאיהי בין דרועי דמלכא ע"ש.
וא"ת והרי לאה בחצי לילה הראשונה היא כנגד חזה, ויסוד דז"א הוא למטה, ואיך מזדווגים ז"א עם לאה? אך הענין הוא מה שנתבאר לעיל כי כשמתגדל ז"א עלה שליש עליון דיסוד ז"א וממנו נעשה ת"ת ז"א ועל ידו הוא זווג דערבית. ומחצי לילה ואילך מתפשטת לאה עד סיום דז"א והזווג הזה הוא בבקר כשמשחיר השחר. ואמנם רחל אחר חצות לילה היא בסוד נקודה ויורדת לבריאה. וזהו סוד "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה", שהם העולמות, כי יורדת לבריאה לתת טרף לביתה שהם העולמות.
ודע כי מן האור הגדול של לאה, ע"י אותו התפשטות שמתפשטת למטה אחר חצות -- משם לוקחת רחל מוחין דבריאה. ובזה תבין למה אנו מניחין תפלה של יד קודם. והטעם כי אלו הם מסוד הארה שלוקחת רחל מלאה בחצות לילה. אמנם המוחין דז"א -- ע"י תורה שאנו קורין בחצות לילה אחרונה מקבל ז"א הארת המוחין. ואחר כך על ידי תפילין שאנו מניחין ביום -- אז בטש האריך אנפין קוצי דשערי ברישא דז"א ומאיר בסוד אור מקיף. וזהו סוד הקב"ה מניח תפילין, כי הקב"ה הוא ז"א, והתפילין הוא הכאת אורות. ואח"כ כשאנו קורין ק"ש כבר יש תפילין לז"א והיחוד הוא לתת התעוררות לזווג זו"ן דבריאה.
וכבר ביארנו כי הד' מוחין דז"א כשיוצאין מבינה הם ד', והם מ' דצלם. אח"כ נכנסין בנה"י דתבונה ונעשית ג' והם סוד ל' דצלם. וזהו סוד "מגדל הפורח באויר", הוא סוד רמז בחינת לאה אשר שם שהוא סוד מלכות דתבונה מקבלת הארה שהוא סמוך ליסוד, וקוצי דשערי דעתיקא בטש שם ונעשה שם תפילין בכח אותו צלם, כמ"ש בזוהר כי בעבור צלם בו"ד יש לו צלם רוחניות. וזהו סוד "אך בצלם יתהלך איש". וזה שאותו צלם הוא מגדל הפורח באויר כעוף הפורח באויר [ס"א ועובר].
והנה כמו שלמטה בסוד צ' דצלם שנכנסין המוחין ברישא דז"א אז יוצאין תפילין -- כן כאן בסוד ל' דצלם שכבר יש שם מלכות דתבונה. משא"כ בסוד ם' דצלם שלא נתלבשו מוחין עדיין. אך ב-ל של צלם בטש שם קוצי דאריך אנפין ויצאו תפילין בכח ובדקות יותר משל מעלה ואז נעשית ג"כ לאה בסוד אור פנימי. ואלו הם סוד התפילין של שבת שהם למעלה מהראש בסוד ל' דצלם, וכשבא שבת בא פנים חדשות שהם אלו המוחין דסוד ל' דצלם שהיו למעלה מראשו בסוד התפילין ועתה בשבת נכנסו הראשונים בראשו ונעשו לו מוחין חדשים והם הראשונים נעשו פנימיות עתה, לכן אין אנו מניחין תפילין בשבת כי התפילין נעשו ממוחין פנימים ובתחלה היו מקיפין לז"א והיו בבחי' אור פנימי ללאה.
והנה נחזור לענין כי אחר בחינת ל' של הצלם (שהם תפילין לז"א ואור פנימי ללאה), אחר כך נכנסין המוחין בז"א והוא בחי' צ' דצלם כנ"ל, ואז בטש קוצי דשערי דאריך אנפין ברישא דז"א ויוצאין התפילין, וחוזרת ההכאה לאחור ויצאה קשר של תפילין שהיא לאה, ואז נעשה אור מקיף ללאה ופנימית לז"א:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |
- ^ נ"ל שהכוונה מג' פרקיו - ויקיעורך