עץ חיים/שער הכללים/יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער הכללים · יג

<< · עץ חיים · שער הכללים · יג

פרק יג - סוד הנסירה[עריכה]

ודע כי מ"ש הפסוק "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן" -- הענין כי המוחין הבאים לז"א מסתלקין ממנו ונכנסין בנוקבא, שהם נה"י דישראל סבא ותבונה עם המוחין שבהם, והם מסתלקין מז"א ונכנסין בה שלא על ידי ז"א כבתחלה. וזהו סוד "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם" ממש. ואז לאה נכללת ברחל. לפי שלאה יצאת אחורי רישא דז"א כנודע, ועתה שהמוחין יוצאין מז"א ונכנסין ברחל העולה עד למעלה ברישא דז"א ואז נכללת בה לאה.

וא"ת א"כ כיון שהמוחין נסתלקו מז"א וניתנו לנוקבא א"כ האיך יכול עתה להזדווג עמה? והענין הוא כי ע"י הדורמיטה מקבל ז"א מוחין חדשים יותר מעולים מאבא ואמא, והזווג הוא אז יותר עליון בהיות שיש לו מוחין מלמעלה. וזהו שאמר הפסוק "ויקח אחת מצלעותיו". פי' שנסרו. ומ"ש "ויביאה אל האדם" הוא ז"א, שתחלה בהיותה אחורי ז"א היא יונקת ממנו ואז נעשין הכלים שלה כולם ע"י האור של ז"א היוצא לאחור. ועתה "ה' אלהים", שהוא אבא ואמא, לקחו הכלים שלה שהיו מאחור ועשאוהו פרצוף שלם כמו הז"א. ואח"כ "ויביאה אל האדם" - פנים בפנים.

וכשחטא אדה"ר חזרה לאחורי ז"א. גם עתה אחר החרבן היא באחור ז"א כל ימי החול חוץ משבת, שאז עולה פנים בפנים. אך על ידי תפלתינו אנו מחזירין אותה פנים בפנים מהחזה ולמטה, ואפי' בחול, בסוד "מלך עוזר ומושיע ומגן" כמבואר. ואחר התפלה חוזרת לאחור כבתחלה. לכן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה ואחר התפלה ושעה בתפלה כדי לעכב הארת פנים בפנים אחר התפלה ולא תחזור תכף אחר התפלה לאחור ז"א.

ודע כי כמו שלאה נכללת ברחל כנ"ל -- כך למעלה בזווג חכמה ובינה נכלל התבונה עם הבינה. וטעם שנכללו אלו הבחינות עם היותם כל אחד פרצוף בפני עצמם -- הטעם הוא מפני שבינה ורחל הם ב' ספירות עצמיות של י' ספירות דאצילות, אך תבונה ולאה אינם רק הארות הנמשכות מבינה לבד, ולכן יכולות להכלל עם הנקודה עצמית של י' ספירות.

ודע כי כמו שנכנס צלם דאמא תוך הז"א -- כך נכנס צלם דאבא בז"א. וכמו שמן המלכות דתבונה נעשית לאה כנ"ל -- כך ממלכות דאבא נעשית בחינה הנקרא "צפורה אשת משה" שהיא יסוד דאבא וזה מצד צלם דמוחין דגדלות.

והנה גם כן יש צלם דמוחין דקטנות דאבא וצלם דקטנות אמא. וממלכות דאמא דקטנות יצאה ממנה "תמנע פלגש אליפז", וממלכות דאבא יצאה "כושית אשת משה" (כמבואר בד"ה של משה שמשה הלך ומלך על כוש מ' שנה ונשא אשת המלך הכושי ונעץ חרב בינו לבינה ולא נגע בה). וכן תמנע באתה לחלות ליעקב שישאנה ולא רצה. גם יוסף לקח "אסנת בת פוטיפרע" ולא רצה לשכב עם "אשת פוטיפרע" הנקרא "פוטיפר שר הטבחים". והטעם שכל אחד מאלו הנ"ל דחו את הדינין.

והענין כי יש ג' מוחין דקטנות מצד אבא והם ג' "אלהים". וג' מוחין מצד אמא ונקרא "בני האלהים". כי יש באלהים פשוט ומילוי ומילוי דמילוי ב"ן אותיות. וזהו סוד "ויבואו בני האלהים". וג' אלהים אלו יורדין לגרון והם גימטריה גרון. וגם הם גימטריה נח"ר. וזהו (תהלים סט, ד) "נח"ר גרוני" הנמשך מן הדינין אלו אשר שם.

וזהו "וילך חרנה" -- חרן ה'. וזהו סוד ה' זו, כי הלא ש"ך דינין הם, והם סוד ל"ב נתיבות חכמה, כל אחד כלול מי', גימטריא ש"ך. ועוד ה' הם שכ"ה דינין, כי מן ה' אלו משם באו כל [נ"א מיתוק לכל] אלו הדינין. וכוונת ה' זו הם ה' אלפי"ן של אדני. וזהו סוד נער נערה, ש"ך שכ"ה, ועם הכולל -- גימטריא כו"ש. וזהו סוד הכושית שדחה אותה משה כי היא דינין.

ויעקב דחה תמנע כי כל הדינין וגבורות דקטנות היו בה. כי ב' פעמים מנצפ"ך גימטריה תמנע. וגם יוסף דחה פוטיפרע שהוא דינין, פוטיפרע גימטריא תנ"ה, שהם סוד אחורים כולם דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן*. אך לקח את אסנת בתו שהיא אחור לאה, פי' התפשטות למטה נקרא אסנת, ודחה אשת פוטיפרע שהיתה אחור תמנע דינין קשין. עד כאן מצאתי. סליק:

הערה *: (נלעד"ח שהם גימטריה ג' אהיה מלאים והם דינין) אמנם אני הכותב מצאתי נ"א וכתוב בה גם כן עסמ"ב אחוריים שלהם ועוד כתב תסיר שרש של השמות. ונלע"ד שהוא כך: כי אחורי ע"ב הוא דפ"ק. תסיר ע"ב (שהוא שורש להשם) -- נשאר קי"ב. וכן ק"ל דמ"ה -- תסיר מ"ה נשאר פ"ה. וכן אחור דב"ן -- קד"ם. תסיר ב"ן -- נשאר צ"ב. וכן אחור ס"ג -- קס"ו. תסיר ס"ג נשאר ק"ג. הרי לכולם לא עשינו אלא יה"ו לבד באחוריים אבל האחרון (שהוא יו"ד ה"י וי"ו ה"י) חסרנו אותו, שהוא שורש. א"כ ד' אחורי יה"ו בד' מלואים גימטריה שצ"ב. חסר לתנ"ה ס"ג. והם אלו ד' אחוריים יה"ו במלוי הם ס"ג אותיות‏[1] . ודוק ותשכח. הרי תנ"ה באחוריים ד' שמות שהם דינין.


מ"כ [=מצאתי כתוב] מכתב יד מורי זלה"ה בעצמו וז"ל לשון הזהב:

הנה הזווג נמצא בד' ספירות לבד -- חו"ב תו"מ. ונמצא לרשב"י הפרש גדול בין זווג לזווג, כי חו"ב לא מתפררשין לעלמין משא"כ תו"מ. וצריך לדעת מפני מה זווג חו"ב תדיר ואינו כן בזווג תו"מ? ועוד לענין מה הוא זווג חו"ב ומה היא מתחדשת ממנו? כי בשלמא בזווג תו"מ -- נותן נשמה לישראל כדכתיב ונשמות אני עשיתי, אבל זווג חו"ב מה יתן ומה יוסיף? שמא תאמר להעמיד הויות שהם הספירות על יחודם וכדי שיעטרו תו"מ באותם העטרות המשובחים ויתיחדו כמ"ש מורינו ורבינו נר"ו בש' מהות ההנהגה פי"ג -- ליתא, שא"כ לא היה ראוי להיות זווגם אם לא בשעת זווג תו"מ כדי לעטרם באותן עטרות, כי כן נראה מדברי הזוהר בפי' שעטרות אלו לצורך זווג תו"מ שהרי אמרו שם בשעתא דמלכא עילאה בתפנוקי דמלכא יתיב בעטרוהי כדין כתיב עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו דא יסוד דאפיק ברכאין להזדווג מלכא קדישא במטרוניתא בהאי דרגא -- הרי בפירוש שעטרות אלו הם לצורך זווג תו"מ, א"כ מהראוי היה להם שלא יהא זווגם אלא בשעת זווג תו"מ לא שיהיה לעולם. וכבר הרגיש בקושיא זו מורינו נר"ו וכתב וז"ל: ובהיות יחודם תמיד יהיה עטרת אל הבנים לעת הצורך. ואין זה התירוץ כלום.
והנראה אלינו כי ב' מיני זווגים אלו צריכין להיות למלאכים ורוחין קדישין ולהיות נשמות לעליונים ותחתונים וע"י זווג חו"ב מתהוין מלאכין ורוחין קדישין ומתהוים נשמות [מלאכים] עליונים. ואין כוונתינו נשמות ממש אלא חיותם, והוא אור השופע בהם להחיותן כמ"ש ואתה מחיה את כולם, מחיה לכולם, וזהו תמידי כמ"ש בזהר בלק ת"ח כל אינון מלאכין קדישין לא קיימין ולא יכלין למיקם בר בנהורא עלאה דנהיר , ולפיכך לא מתפרשין לעלמין כי הם צריכין לתת מזון ומחיה לעליונים לעולם ועד ולהיות מלאכים חדשים לבקרים. אמנם זווג תו"מ להיות נשמה לתחתונים, וזהו לפרקים ולעתים מזומנים.
ובזה הרווחנו שאין פירוש "שלא מתפרשין לעלמין" בשעת שלום לבד כמ"ש רבינו נר"ו, כי זה דוחק מאד שבפי' נראה באדרא זוטא שגם בעת הגלות לא מתפרשין וזה לשונו בספרא דר"ה סבא אמר שלמה מלכא כו', אלא לעולם ועד אין זווגם זה חסר אפילו רגע אחד כי הוא חיי המלאכין ואין להם חיות אלא ע"י זווג זה.
ודע כי אין כוונתינו באמרם שאין זווג חו"ב אלא לצורך המלאכין, לשלול בו שאין בו צורך לתחתונים; כי מבואר בזוהר כי מזווג חו"ב נעשה עטרות לבנים ועי"ז מזדווגים תו"מ. אבל כוונתינו לומר שהזווג חו"ב צריך לעליונים ותחתונים, משא"כ בתו"מ שאינו כי אם לנשמות תחתונים. ומזה יעלה לנו תירוץ למה שנמצא בתיקונים נשבע הקב"ה שלא יכנס כו' ובכמה מקומות נזכר דאתתרכת אימא עלאה וכיוצא בדברים אלו. והענין זה כי כדי להנחיל עטרות לבנים לייחדם ושיתייחדו -- זה חסר בעוונותינו הרבים בזמן הגלות. וזהו שכתב "אימא עילאה" , כי בערך שהיה אמא להנחיל עטרה לבנים "אתתרכת" , כי אינה מזדווגת להנחיל עטרות לבנים ליחדם. וזהו ענין קרבן עולה ויורד כי אינה מזדווגת י' בה' עד שיתחבר ו' בה' -- כי י"ה מורה שהזווג לצורך בנים; כי יו"ד במלואו ו"ד, שהם ד"ו פרצופים, וה' צורתה ד"ו.
נמצינו למדין שזווג חו"ב לא יחסר תמיד אלא שבזמן הגלות אינו זווג שלים, ר"ל לצורך בנים ואינו כ"כ משובח כדי שיגיע ממנו עטרה לבנים כדי שיוכלו להזדווג ולהתחבר, אבל יש זווג לצורך עליונים להחיותן, וזה לא יפסוק. ובזה יובן מ"ש בזוהר אחרי מות כתיב ונהר יוצא מעדן וגו'[2].

ע"כ מצאתי. סליק:


  1. ^ פירוש:כי בכל אחוריים של ד' שמות עסמ"ב יש 3+5+8 אותיות (מלבד השם של ב"ן שחסר בו אות א' של ו"ו) שעולה 16. 16 כפול 4 מינוס 1 שווה ל63 - ויקיעורך
  2. ^ הפסוק מצוטט לראשונה בזוהר בדף נח. אבל נראה שעיקר הכוונה לצורך דברי האריז"ל נמצית בדף סה: של הזהר שם - ויקיעורך


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל